את הנעשה אין להשיב.
פרי שנשר לא יעלה על עץ בוסתנו עוד.
חץ שנורה לא ייסוב לאחור אל אשפתו.
מילה רוגמת לא תפורר עצמה לאבק ברוח ופצעים שפצעה לא שתתו דם מעולם.
מה תקווה על כן לאדם העומד לפני בוראו, לפני זולתו, מול עצמו, ואומר וידוי, ושואל מחילה, ומבקש על נפשושחטאה? יהיה עוונו כלא היה? מעשהו כלא נעשה? תשובה שהו שב כשואלת לשנות את העבר? הישונה?
אי-אפשר.
תשובה היא שבועה על העתיד, שבועה שמי שחלש על עברו ילך ויניח עצמו לרגליו ויקום מתמולו - אחר, שונה, חכם, שמח על שיהיה ועל שימשול בו בדעתו, איתן באמונה כי תשובה היא המענה של המחר לקוצר הרוח של האתמול.
מיום כיפורים זה....
