במהלך החג נפל לידי מאמר שכתבתי לפני מספר שנים בחג סוכות, ואני מוצא לנכון לפרסמו גם השנה. במאמר כתבתי, שלזכותו של פרופ'
נסים קלדרון יש לציין נאמנות למסורת יפה, המפנה לנו את חג הסוכות לקריאה בספר קהלת, מגילה אחת מחמש המגילות. מתוך אותה נאמנות החליט קלדרון להעביר לציבור אנשי השמאל את המסר באמצעות מדור דעות ב-yent בו הוא מבקש להיות נאמנים לאותה מסורת יפה של קריאת מגילת קהלת בסוכות.
מהפסוק הפותח את פרק ג' - הוא שאב השראה לכותרת של המאמר - "השמאל בעת ההיא יידום". מאמר בו מובאת דרישה מהשמאל לשתוק, לנעול פיו על בריח ומסגר בכל נושא מדיני. קלדרון מבקש שנקרא בעיון את פרק ג', ומסב את תשומת לבנו לפסוקים -
"עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִשְׁחוֹק....".
חבל מאוד שפרופ' קלדרון נעצר בפרק ג' ולא קיים את מסורת קריאת המגילה עד תומה בחג סוכות. חבל שלא הגיע לפרק ט' פסוק 18 - "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב" או חבל מאוד, שלא נעצר לרגע קט באותו פרק בפסוק 16 - "טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה".
פרופ' קלדרון, השמאל יכול לבוא בראש זקוף אל הציבור עם ארון הספרים היהודי ולהצביע, שההתבססות על עוצמה צבאית של כלי קרב טומנת בחובה אסון ומאימת על הקיום הלאומי שלנו כחברה הבונה את ביתה הלאומי, אותו אנחנו מבקשים לבנות כאן.
כנראה, פרופ' קלדרון כאיש ספרות, נעל עצמו רק במובאות של פרק ג', כי הפרק הזה הנחיל לשירה העברית את עוצמת התמצות והקצב. אבל מצער שהוא לא המשיך לעברם של הפסוקים, הקוראים לכל אדם בחברה לדחות על הסף את ההשענות רק על כלי הקרב. פסוקים המדברים על המחויבות של החברה לבסס את קיומה בראש ובראשונה על אדנים של הידברות.
המציאות הנוכחית של כיבוש עם אחר ושליטה בו אינה מתיישבת עם דרישת קהלת מאיתנו לדחות על הסף השענות על כלי הקרב, שבאמצעותם נמשך הכיבוש כבר עשרות שנים.
מוזרה התביעה של קלדרון לחלוקת עבודה שהוא מציע לשמאל. אני פרופסור קלדרון יכול לדבר ואילו "האזרח השמאלי, שבוערת בו אש הדיבור, צפוי כעת להגיד את הלא נחוץ, או את המזיק...". מוזרה הדרישה שלמעשה דורשת מאיתנו אנשי השמאל לשתק את כל הפעילות הציבורית, לשבת בבית ולא להתמודד עם גילויי לאומנות המצדדים בהמשך הכיבוש. בסיפוח שטח C. לשבת בבית ולהיות "חוזה לך ברח", כי בוערת בך החובה לומר לעם המוסת אחרי מקסם שווא, שחובה לספח מייד שני שלישים משטחה של מדינת פלשתין, מדינה שחייבת לקום.
קשה לי להבין את פרופסור קלדרון. הוא כבר בעבר ניצל את ynet כדי להבהיר לנו, שאין מקום להניף את דגלי האחד במאי. לשמחתי, אלפי חניכי תנועת "הנוער העובד", אותם הגדיר כ"ילדי שמנת", יוצאים באלפיהם לרחובות הערים ומניפים את דגלי האחד במאי, שקלדרון הצהיר כי יש לקפלם. עכשיו הוא תובע ממני "אזרח שמאלי שבוערת בו אש הדיבור" לאמץ את הכותרת של מאמרו "השמאל בעת ההיא יידום".
פרופסור קלדרון, אני פוסע כבר בנתיבי העשור התשיעי לחיי ואני מתכוון לאכזב אותך, אני המכונה כלשונך "אזרח שמאלי שבוערת בו אש" - גם אם מצב בריאותי אינו מזהיר - אמשיך ברוח קוהלת פרק ט' לנסות לנכס לציבור בתוכו אני חי, "כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב". אמשיך ללכת אל הרחוב ולאמר את האמת הכאובה, שחברה הכובשת עם אחר עשרות שנים מביאה על עצמה אסון, גם כאשר יענו לי בלשון ספר הושע (פרק ט פסוק 7) - "מְשׁוּגָע אִישׂ הָרוּחַ".
פרופסור קלדרון, אינני מתכונן לאמץ את קריאתך - "עת לחשות". גם אם קשה לי אעשה הכל כדי לסייע לאחי הפלשתינים למסוק את זיתיהם הסופגים קללות וגידופים וגם מטחי אבנים. אעשה הכל להתייצב אל מול מאחז בלתי חוקי שהוקם בימים אלה מול הישוב מחולה, המתנכל לרועים פלשתינים החיים שם עשרות שנים.
אל מול משטרה אלימה, המתירה ל
מתנחלים להכות רב יהודי בראשו ובגפיו, כשבא לסייע לפלשתינים למסוק את זיתיהם בכפר בורין, אקרא בקול שורות משיר שכתב
נתן אלתרמן1 לאחר התפרעות המשטרה בנצרת בהפגנת אחד במאי 1958. משורר שיצא מלב הממסד והיה נאמן לו, אך היו מעמדים אותם הוא ידע להוקיע ולא התקפל כמו פרופסור קלדרון -
"לא! אוֹתוֹ עֲרָבִי אַלְמוֹנִי שִׁקִּלֵּל וְרָגִם בַּחֲמַת-חֵרוֹק-שֵׁן
וְהִכָּה וְהֻכָּה וְנִגְרָר לִמְכוֹנִית-הַשִּׁטּוּר הַנִּסְקֶלֶת,
הוּא בְּעֶצֶם, עַל צַד הָאֱמֶת, הַיָּחִיד שֶׁאֵינֶנּוּ אָשֵׁם
בְּאוֹתָה מְעַרְבּוֹלֶת חֵמוֹת -
אַף כִּי הוּא הַיּוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא.
אֲבָל מַה שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת וְהֶכְרָח לְשַׁנּוֹת - עַד הַיְּסוֹד !
גַּם בַּנּוֹהַל וְגַם בַּגִּישָׁה עַל כְּלָלָהּ וּפְרָטֶיהָ גַּם יַחַד
גַּם בְּכָל מֻשָּׁגֵינוּ מֵאָז בַּשְּׁאֵלָה הַצּוֹרֶבֶת הַזאת,
הוּא כּה רַב עַד כִּי כָּל הַשְׁהָיָה הִיא חַטָּאת שֶׁאֵינֶנָּה נִסְלַחַת.
מַה שֶׁיֵּש לְשַׁנּוֹת הוּא הַקַּו, כָּל הַקַּו...
כָּל הַקַּו הַהוֹפֵך זֶה שָׁנִים עֲשֶׁרֶת
אֶת צִבּוּר הָעֲרָבִים בַּמְּדִינָה לְצִבּוּר מְנֻדֶּה וּמְנֻשָּׁל,
מְנֻדֶּה וְנִרְדָּף! זֶה מִרְיוֹ וְקוֹלוֹ שֶׁפָּרְצוּ בְּנָצְרַת .
אני מאמץ את קריאת נתן אלתרמן היוצא חוצץ מול מציאות של "שָׁנִים שֶׁל שִׁגְרָה וּגְרִיסַת מֻסְכָּמוֹת בִּשְׁאֵלַת הַמִּיעוּט הָעֲרָבִי בַּמְּדִינָה. שָׁנִים שֶׁל שִׁיטָה שֶׁקָּפְאָה עַל שְׁמָרִים, שֶׁל יְעוּץ יְחִיד-קַו וִיחִיד-דֶּרֶך".
פרופסור קלדרון ישנם ימים, שחייבים לשחות נגד הזרם. חייבים לגייס ציבור למאבק לסיום הכיבוש. לשם כך השמאל חייב לצאת לרחוב ולא לשמוע לקול "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח", שממשיך פרופסור קלדרון להשמיע במאה ה-21, כפי שהשמיעו לעבר הנביא עמוס הנוקד ובולס השקמים מתקוע בימי עוזיהו מלך יהודה וירבעם בן יהואש מלך ישראל.
איתן קלינסקי
