מול מסך של ידיעות שקריות, מעוותות, ופרשנויות של מאווי לב וגם בורות לגבי הנעשה בצפון מזרח סוריה, התמונה כפי שאני מבין אותה היא זאת:
מרכיב ראשון: מזה כשבועיים אנו עדים למהלך כוח טורקי בתמיכה אמריקנית בצפון מזרח סוריה. יעדו האופרטיבי הראשון הוא ליצור רצועה בשליטה טורקית לאורך כ-400 ק"מ של גבול טורקיה-סוריה ממזרח לנהר הפרת, ולעומק של כ-30 ק"מ בתוך שטח סוריה, לסלק משם את כל הכורדים, הלוחמים והאזרחים, ולישב את האזור בפליטים סונים ערבים. הכוח הטורקי מסתייע בלחימה בעשרות אלפי מורדים ג'יהאדיסטים שאומנו וצוידו על-ידי הטורקים, ואשר האויבים שלהם הם הכורדים,
בשאר אסד והשיעים.
הקורבן של מהלך הכוח הזה הם הכורדים. מזה כמעט 3 שנים הכורדים היו הכוח היבשתי במלחמה האמריקנית נגד החליפות של דע"ש בסוריה. הם קיבלו סיוע מארה"ב ב-3 תחומים: סיוע אווירי מאסיבי חסר רחמים; סיוע של כ-2,000 יועצים, טכנאים, אנשי מודיעין וכוחות מיוחדים; ומה שחשוב ביותר: סיוע מדיני מול הטורקים. הגב הכורדי היה מובטח מפני הטורקים.
מרכיב שני: מה שקרה עכשיו הוא בראש ובראשונה בכך שארה"ב הסירה את הסיוע המדיני מהכורדים. מול הטורקים, זהו האירוע המשמעותי המרכזי למה שהתחולל ויתחולל במזרח סוריה. במקביל ארה"ב הודיעה שהיא מפנה את כוחותיה המסייעים בצפון סוריה. בכך יש יותר משום סמליות למהלך המדיני האמריקני מאשר משמעות צבאית, בו בזמן (נכון לעכשיו) האמריקנים משאירים כוח קטן בדרום השטח הכורדי ממזרח לפרת, שבו נמצאות בארות הנפט והגז, וכן בנקודה האסטראטגית בטנף שעל הציר הקצר ביותר מבגדד לדמשק. כמו-כן לא נראה שיש בכוונת האמריקנים (נכון לעכשיו) להוציא מהאזור את היכולת הצבאית האמיתית שלהם: חיל אוויר וכל מה שסביב לו. על-רקע זה, דומני שניתן לסכם, לפי שעה, את המצב בסוריה בצורה הבאה:
רעות רוח
ראשית, מלחמת האזרחים הסורית לובשת ופושטת צורה ורחוקה מלהסתיים, ודיבורים על "שיקום" נראים כהזויים. מהלך הכוח הטורקי בתמיכה אמריקנית שפך חבית נפט על מדורה שרבים חשבו וקיוו שהיא דועכת. לא רק מובלעת אידליב במערב צפון סוריה תהיה שדה קרב וקטל, אלה גם צפון מזרח סוריה תהפוך לכזאת. דע"ש ירים שם ראש, ומי שילחמו על שרידותם יהיו הכורדים. הם קוצרים את מה שזרעו.
שנית, ככלל, המעורבות של הגורמים הזרים בסוריה גוברת, ועצמאות המשטר הסורי של בשאר אסד נחלשת יותר ויותר. הכוח העולה כרגע היא טורקיה; היא חזק על המפה הסורית יחד עם הרוסים והאירנים, וגם אפילו האמריקנים בשדות הנפט והגז. הרוסים שולטים למעשה בחוף הסורי ; האירנים מנסים להשפיע דתית, תרבותית וקצת כלכלית בכל רחבי סוריה, אך עיקר המיליציות שלהם מצויות במזרח סוריה ממערב לנהר הפרת. אין לי ספק שהופעת הטורקים הסונים, מזן האחים המוסלמים, אינה לרוחם. זהו מתחרה, ואויב בפוטנציה.
ומה לגבי ישראל? מה שקורה עכשיו בצפון מזרח סוריה אינו מזיק לישראל. עצם ההשוואה שנעשתה אצלנו בין נטישת הכורדים לבין האפשרות שטראמפ הבלתי חזוי יזנח את ישראל היא הבל ורעות רוח, כמו השוואה בין מחט לשחת, שאין טעם לההציגה. הנקודה המרכזית החשובה לענייננו היא אירן וארה"ב. איך יעריכו האירנים את כל המהלך האמריקני: אם יעריכו שזה מסמן חולשה אמריקנית, שארה"ב עוזבת, שהאמריקנים לא נאמנים לבעלי ברית מקומיים, שאפשר ללחוץ עליהם, תיגבר התעוזה שלהם, ובכללה אולי גם נגדנו. ולהפך! ובמקביל, החשוב הוא לראות האם טראמפ ממשיך בלחץ הסנקציות על אירן, או מראה סימני רפיון.
