X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
טור דעה אישית בשלישי ובשישי שלא דופק חשבון האם על נתניהו לחשוש מבגידה? איוב קרא עדיין מאמין שנתניהו חייב אותו הרב אליעזר ברלנד, אנס ומאחז עיניים, שוב הוכיח שהוא רודף בצע גם אתם יכולים לדעת היכן נמצא מי שיש לכם את מספר הנייד שלו המעצב הגרפי בני לוין על ה"שבלול", לוגו הערוץ הראשון פרי יצירתו וגם: מסמך סודי על מרסל ניניו מגיבורות פרשת "עסק הביש"
▪  ▪  ▪
זה שעולה או זה שיורד? המנדט אצל בני גנץ [באדיבות מושיק לין]

1.
2.
3.
4.
5.
6.
נשיא המדינה העניק השבוע לח"כ בני גנץ את המנדט להקמת ממשלה. האם יהיו פוליטיקאים ממפלגות הימין שיערקו לגוש שיקים גנץ?
איוב קרא מתקשה להשלים עם המכה שספג. מקומון באשדוד מגלה שראש הממשלה נתניהו חייב את איוב קרא לצדו.
אם לא ראיתם את התחקיר העיתונאי על מאחז העיניים ורודף הבצע הרב אליעזר ברלנד ששודר בערוץ 13 לא ראיתם את פרצופו האמתי של הרב שהודה בעבר שהוא גם אנס.
לא רק האח הגדול יודע עלינו הכל. גם תוכנה פשוטה שניתנת לרכישה בפייסבוק, יכולה לגלות לכם היכן נמצא כל מי שמספר הנייד שלו נמצא ברשותכם.
ארבעים שנה ליצירת ה"שבלול", שהופיע בראש המסך של הערוץ הראשון. את ה"שבלול" יצר בני לוין, איש הגרפיקה של הערוץ הראשון, והוא הפך למותג המוכר ביותר בארץ.
מרסל ניניו, אחת מגבורות פרשת "עסק הביש", הלכה השבוע לעולמה. ארכיון המדינה שחרר לפרסום מסמך סודי על המאמצים להביא לכך שנציג הצלב האדום יבקר אותה בכלא בקהיר.

יוני 92'. רבין מודיע לנשיא שהצליח להקים ממשלה

פוליטיקה ונאמנות

האם להצהרת הנאמנות של שרי הליכוד יש ערך? את התשובה לשאלה האם חנופה מחליפה נאמנות, והאם היום שאחרי - מבטיח את אותה נאמנות של היום שלפני - נוכל לדעת בקרוב. אין ספק שעבור ראש הממשלה נתניהו, שהחזיר השבוע את המנדט לנשיא המדינה, זה יהיה מבחן חשוב, שבאמצעותו הוא יוכל לגלות, מה שווה מילה של שרים וחברי כנסת של הליכוד ביום מבחן, והאם הם רק חושבים על עתידם הפוליטי.
יש לי ידידה טובה, מגדה כלנתר, שמוכרת לרבים כמי ששימשה בתפקידים בכירים בחברת ארקיע. לא רבים קושרים את שמה לאביה רחמים כלנתר ז"ל, שהיה חבר סיעת "הפועל המזרחי". כלנתר התפרסם בשנות החמישים כמי שנטש את סיעתו, שפעלה להדיח את גרשון אגרון, שהיה ראש עיריית ירושלים, כאשר קולו של כלנתר, שחבר לגרשון אגרון, הוא שאפשר לאגרון להמשיך בתפקידו.
הסיעות הדתיות זעמו על אגרון, על כך שתמך בהקמת בית כנסת רפורמי, והעז לתמוך גם בהקמת בריכת שחייה מעורבת לגברים ונשים בירושלים. ראש העיר אגרון הציע לרחמים כלנתר את תפקיד סגן ראש עיריית ירושלים, ומינה אותו לאחראי על תיק הדתות והתברואה. בתמורה הפך כלנתר לתומכו של גרשון אגרון, ושמר על רוב בקואליציה.
הצעד שבו נקט רחמים כלנתר כונה לימים בשם "כלנתריזם", על שמו של כלנתר. הביטוי מתאר מצב שבו חבר כנסת או חבר רשות מקומית חוצה את הקווים, נוטש את סיעתו ועובר לסיעה אחרת, תמורת טובת הנאה פוליטית.
רחמים כלנתר לא לבד. שנים רבות אחר כך נהג באותה דרך גם ח"כ אלכס גולדפרב, שהיה חבר הכנסת ה-13 וסגן שר הבינוי והשיכון בשתי ממשלות. גולדפרב, שנבחר לכנסת מטעמה של "צומת", פרש מהמפלגה יחד עם שני חברים נוספים שהקימו את סיעת "יעוד". הסיעה לא החזיקה זמן רב והתפלגה ל"סיעת עתיד". ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל פנה באותה עת לסיעת יעוד, בהצעה שתצטרף לקואליציה ובכך ביקש למנוע את נפילת הממשלה. כמעט שנה אחרי שסיעת "יעוד" פרשה מ"צומת" היא הצטרפה לממשלה. צירופה הביא למינויו של גונן שגב לשר האנרגיה והתשתיות, ואילו גולדפרב מונה לסגן שר הבינוי והשיכון, והפך גם לממונה על חברות הבת של המשרד עמידר ועמיגור. גולדפרב ושגב העניקו לממשלתו של רבין את התמורה שלה ציפה רבין, כאשר תשעה חודשים אחר כך הם הצביעו בעד הסכם אוסלו ב', בניגוד למצע מפלגתם שכנציגיה הם נבחרו לכנסת.
גם משה דיין הצליח להפתיע את המערכת הפוליטית, כאשר לאחר נצחונו של מנחם בגין בבחירות, הצטרף לממשלתו כשר חוץ. כאשר הוא עשה זאת, הוא לקח איתו את המנדט של "המערך", שבאמצעותו הוא נבחר לכנסת. דיין הפך לסיעת יחיד, ועורר את זעמו של שמעון פרס ז"ל, שהיה יו"ר המפלגה, לאחר שסירב בתוקף להחזיר את המנדט למפלגת העבודה. כמי שכל חייו השתייך לתנועת העבודה, התפרשו מעשיו של דיין כחציית קווים שאיש לא העלה על דעתו שהיא יכולה להתרחש.
כלנתריזם הוא חששו הגדול של כל ראש רשימה או מפלגה. לא הכרתי חברת ביטוח אחת שמוכנה לבטח פוליטיקאים, כשבין סעיפי הפוליסה ישנו סעיף שמבטיח נאמנות.
החשש שכסאולוגיה יכולה לשמש תחליף לאידיאולוגיה לא חדש. בעידן שבו המפלגות לא טורחות לפרסם בהבלטה את המצע, ומי שעומד לבחירה על-ידי הציבור הוא בעיקר האיש שעומד בראש המפלגה, קיים טשטוש גבולות פוליטי ואידיאולוגי. מה שהיה נכון בשנות החמישים והשבעים יכול נכון גם היום.

מי חייב את מי? תלוי את מי שואלים

הוא לא ישוב

איוב קרא לא מפסיק לגחך את עצמו לדעת. אחרי שחברי מרכז הליכוד מצאו שהוא לא ראוי לייצג אותם סביב שולחן הממשלה, ואחרי שלתקשורת דלפו ההאשמות שכוונו נגד ראש הממשלה, שאיוב קרא הכחיש כי באו מכיוונו, קרא לא מרפה ולא מבין שזמנו עבר ומה שהיה לעולם לא יהיה.
נכון שהפוליטיקה היא אומנות הבלתי אפשרי, ואסור להתחייב בכל מה שקשור אליה בדברים שנראים ריאליים וחד-משמעיים, אני מוכן לקחת סיכון ולומר בוודאות, שהסיכויים שאיוב קרא יחזור אי-פעם לעמדת ההשפעה שהייתה לו בליכוד אפסיים ולא קיימים.
איש בליכוד לא מתייחס היום ברצינות לקרא, ולכן גם שיעור הקולות שהוא יקבל אם תהיינה בחירות מקדימות יהיה אפסי, ולהערכתי הוא יהיה נמוך במאות אחוזים ממה שקיבל קרא בבחירות המוקדמות הקודמות. בוחרי הליכוד הבינו היטב במי המדובר, מה שוות ההבטחות שלו, ואיך הוא מתנהל, ולכן הסיכויים שהם יעשו את אותה טעות ויתנו בו את אמונם לא קיימים.
כל אדם בר דעת מבין שהמונח "לפרוש בכבוד" תלוי במידה רבה גם בו, ולא היה נאחז בקרנות המזבח. אבל קרא לא כזה, ובראיונות שהוא מעניק, בעיקר למקומונים שמתרגשים מתשומת הלב שהוא מעניק להם, ומפרסמים את דברי ההבל שלו, ממשיך באמירות מגוחכות שגם עיתון מקומי לא יכול להתקשט בהן.
אחד המקומונים, שחושב שאיוב קרא הוא עדיין סחורה חמה, בחר להכתיר ראיון איתו בכותרת "איוב קרא: אני רואה למרחקים ארוכים". אם קרא היה באמת רואה למרחקים ארוכים, הוא לא יכול היה להתעלם ממידת הגיחוך שבה הוא מצטייר בציבור, ולא היה מנסה להפוך את עצמו לפרשן, אלא פשוט מתאדה ונעלם. קרא, הרחיק עד אשדוד, ובראיון שהוא העניק למקומון "אשדוד היום" הוא זכה לכותרת ראשית: "נתניהו חייב את איוב קרא לצדו". קראתי את זה שוב, כי לא הייתי בטוח שזה אמיתי, אבל זאת הייתה הכותרת. מתחתיה בכותרת משנה, שואל העיתון בכל הרצינות "אז מה יש בו באיוב קרא, שכולם אוהבים לאהוב אותו". יצאנו לבדוק, והחלטנו לגלות מה העלתה הבדיקה.
חוץ מדברי חנופה בנוסח "גם אנשי השמאל אוהבים אותו והם מסתכלים עליו כאדם. יש עליו קונצנזוס על-אף שהוא איש ימין בגלל שמדובר בו", לא הצלחנו לגלות מה סוד קסמו של קרא, שראש הממשלה לא יכול בלעדיו. לעומת זאת, מצאנו בקלות את אחת האמירות מעוררות הרחמים שקרא נוהג להשתמש בהן לעיתים תכופות: "אני חושב שראש הממשלה התגאה בי בפני כל אומות העולם. בכל מפגש שהיה לו מול מנהיגים שונים הכי חשובים בעולם, הציג אותי כשר הכי חשוב לו והכי ראוי לשבת לידו".
זה אמיתי. שלא תטעו. זה מה שקרא באמת חושב על עצמו. וזה גם מה שאמר בראיון למקומון. משפט הסיום של הראיון כולל את שורת המחץ: "אני מאמין שאחרי שתוקם הממשלה והמתח יפשיר, נמצא שוב את הדרך". דרך למה בדיוק? קרא עדיין מאמין שיש לו סיכוי לחזור ולשבת ליד שולחן הממשלה? גם זה כנראה סוג של הומור.

נוסחת אל-קאפונה

הרב אליעזר ברלנד הוא אנס ומאחז עיניים שמקומו בכלא. המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה עוסקים בכל יום בשרלטנים, ברמאים, ובמאחזי עיניים שמעשיהם בטלים בשישים לעומת התנהלותו של מנהיג פלג "שובו בנים", אבל הם מעדיפים להעלים עין ממעשיו של הרב האנס ורודף הבצע, אולי משום שהם חוששים להתמודד עם הרב ברלנד ועם קהל חסידיו.
הרב ברלנד, שאחד מחסידיו נחמן שלום ראה אותו בעת שהשקיף מחלון ביתו, כשהוא נואף עם אחת מבנות הקהילה שלו, הורשע בבית משפט השלום בירושלים בשתי עבירות של מעשים מגונים, ובעבירה של תקיפה. נגזרו עליו 18 חודשי מאסר לאחר שהושג עימו הסדר טיעון. בחודש יולי 2016 חשף משה נוסבאום, כתב המשטרה של חדשות ערוץ 12, הקלטת סתר שבה הודה ברלנד כי אנס אישה נשואה. בקלטת נשמע ברלנד אומר: "אני אנסתי אותה, והיא מותרת לבעלה בלי שום ספק".
נזכרתי באנס וברודף הבצע, בעקבות תחקיר עיתונאי מעולה, ששידרה השבוע במאית ערוץ 13 אריאלה שטרנבך, שכלל תיעוד נדיר והביא את סיפורה של צעירה חולת סרטן, שהייתה אחת החסידות בקהילתו של הרב ברלנד. הצעירה אובחנה כחולת סרטן, אבל למרות האבחנה הברורה והחד-משמעית, הורה לה הרב ברלנד להימנע מטיפולים מצילי חיים, ובחר במקום זאת לערוך לאישה החולה, את אחד הטקסים ההזויים שהוא עורך, ואשר מוכר בשם טקס "פדיון נפש". הטקס להסרת הסרטן מגופה של האישה נועד בעיקר לאפשר לרב לשלשל לכיסו בתמורה יותר ממאה אלף שקלים. האישה שביצעה את הנחיית הרב מתה, לאחר שלא קיבלה את הטיפול הרפואי הנדרש במועד. אמה החליטה לחשוף בצעד אמיץ את פרצופו האמיתי של הרב ברלנד - רודף בצע, שהורשע בעבר במעשים פלילים.
שליטתו של הרב בחסידיו היא עצומה. אם יש צורך בהוכחה לכך, הרי שהבקשה להוציא צו מניעה נגד שידור התחקיר בערוץ 13, הייתה חתומה על-ידי לא אחר מאשר בעלה של האישה שהלכה לעולמה, כיוון ששמעה לעצתו של הרב ולא קיבלה טיפול רפואי. הבקשה לצו מניעה נגד שידור התחקיר הוגשה לבית משפט השלום בירושלים, בידיעת חסידות ברסלב ובתמיכתה, שיש לה עניין רב להסתיר את פרצופו של מי שעומד בראשה.
שופטת בית משפט השלום בירושלים, מיכל שרביט, צפתה בחלקו הראשון של התחקיר וזרקה את העותרים מכל המדרגות. חסידיו של הרב ברלנד טענו שחלק מהצילומים בכתבה בוצעו על-ידי אמה של החולה, במצלמות סתר, ובכך לטענתם עבר ערוץ 13 על חוק האזנות סתר. אלא שהשופטת שרביט שצפתה בתחקיר, קבעה שבחדר שבו שהה הרב ברלנד שהו מספר אנשים נוספים, ובהם אמה של הצעירה המנוחה, וכיוון שהיא הייתה שותפה למפגש ולשיחה אין לראות בכך האזנת סתר.
מה שחמור הוא שהכתבת אריאלה שטרנבך היא זו שצריכה לשלם את המחיר על עבודתה העיתונאית המקצועית והמצוינת, ולהסתובב מלווה במאבטחים, לאחר שהושמעו איומים על חייה, בעוד שהרב ברלנד שחסידיו כבר הבטיחו בעבר בתחקיר דומה בערוץ 12 "להחזיר לחיים ממוות מוחי תמורת 20 אלף שקלים", ממשיך במעלליו וחסידיו מחפשים את הפראייר הבא.
בשידור שהיה בערוץ 13 נראה הרב ברלנד כשהוא מקבל כסף מזומן, שהועבר אליו באמצעות עוזרו, על-ידי אמה של המנוחה, שלקחה לשם כך הלוואה, כיוון שהאמינה בסגולותיו של הרב. כנראה שזה לא המקרה הראשון שבו הרב החמדן ורודף הבצע משלשל לכיס מעילו מאות אלפי שקלים, שהוא מקבל ממי שמבקשים את ברכתו ומאמינים שלברכה יש ערך. אמה של הצעירה שמתה, כיוון שחששה שלא לבצע את החלטת הרב, שהורה לה לאכול מרק מירקות כתומים במקום לקבל טיפול רפואי, העידה כי בתה וחתנה העבירו בעבר לידי הרב סכום של יותר משבע מאות אלף שקלים.
ברור לכל שלרב ברלנד אין שום סגולות מוכחות, חוץ מהסגולה להביא לכך שמאמיניו יאמינו שהוא בעל סגולה. לכן, מה שנותר לשאול הוא האם הרב ברלנד נוהג כחוק, ומדווח לשלטונות המס על הכנסותיו או שמדובר כאן לכאורה בכסף שחור, שהרב נראה משלשל לכיס מעילו. אין דבר קל יותר עבור שלטונות המס, מאשר להשיג את צילום המעמד ואת תאריך הצילום, שבו נראה הרב מקבל את הכסף, סופר אותו ומשלשל למעילו, כדי לבדוק האם הרב דיווח על ההכנסה שאינה פטורה ממס או שמדובר בכסף שחור. מעניין גם לדעת האם הרב ברלנד דיווח בעבר לשלטונות המס, גם על סכום של 700,000 שקלים שקיבל מאותה משפחה.
לא פחות מסקרן לדעת האם הרב ברלנד מנהל ספרים, מוציא חשבוניות מס כנדרש, משלם מס ערך מוסף על הכנסותיו, ומדווח בקביעות לשלטונות המס על עבודתו המיוחדת שמתרחשת בעיקר לאחר חצות. לא הצלחתי להבחין בעת שידור הכתבה האם הרב או מי מעוזריו, הוציאו חשבונית עבור הכסף שהם קיבלו, או הציגו טופס שמעיד שהם פטורים מלבצע ניכוי במקור.
בשנת 1927 נעצר אלפונס "אל" גבריאל קאפונה, שהיה מראשי הפשע המאורגן בארצות הברית. חוקי מס חדשים שנחקקו באותה שנה אפשרו לממשלת ארצות הברית להאשים את קפונה בהעלמת מס. אנשי משרד האוצר של ארצות הברית הצליחו לאתר קבלות שקשרו את קאפונה לעסקי הימורים ולהעלמת מס הכנסה. קאפונה הודה באשמה בתקווה לזכות בהסדר טיעון, אבל חבר המושבעים שהוחלף גזר עליו 11 שנות מאסר, שאותן הוא ריצה בכלא המפורסם באלקטרז.
שלא כמו באותה תקופה בארצות הברית, בישראל אין צורך לשנות, להתאים, או לחוקק חוק עבור אף אדם-כפי שהיה עם קאפונה. כל מה שרשויות המס צריכות הוא דבר אחד: לבדוק - ולאכוף את החוק.

כך נרמסת הפרטיות [מתוך פייסבוק]

האח הגדול

אפשר לדעת עלינו ה-כ-ל ובקלות רבה. אל התוכנות ששואבות מידע ומנסות לגלות את ההרגלים, התחביבים הקניות והחולשות שלנו, נוספה לאחרונה תוכנה חדשה שמשווקת בפייסבוק, ובעזרתה אפשר לגלות בכל רגע נתון איפה אנחנו נמצאים.
אין צורך בחוקרים פרטיים שיעקבו אחרינו, כאשר תוכנה פשוטה יודעת לעשות את העבודה בפחות ממאה שקלים לחודש. התוכנה החדשה מאפשרת לנו לגלות את מיקומו של כל מי שיש ברשותנו את מספר הנייד שלו, והיא שיא השיאים ברמיסה ברגל גסה של החוק.
אם פעם נאלצו חוקרים פרטיים להצמיד מכשיר GPS בגודל קופסת גפרורים לרכב שאחריו הם ביקשו לעקוב, היום אין להם צורך אפילו לעשות את זה. היום לא רק שניתן להאזין ולעקוב כמעט אחרי כל בעל מכשיר טלפון נייד, אפשר לקנות בפחות מעשרה דולרים את מכשיר העיקוב, שהיה פעם נחלת משרדי החקירות, ולהחביא אותו מתחת לכל מכונית שאחריה מבקשים לעקוב.
אין צורך ללכת רחוק. לפני שבוע קיבלתי עידכון תקופתי למכשיר האייפון שלי, והופתעתי לגלות שצורפה אליו תוכנת עיקוב שהיא אומנם חוקית, אבל מעוררת מחשבות. מי שאוחזים בידם אייפון מכירים בוודאי את האפשרות לאתר באמצעות אחת האפליקציות שבמכשיר את מכשיר הטלפון את מיקומו של המכשיר בעת שהוא נגנב או הולך לאיבוד. עכשיו שכללה חברת אפל את התוכנה, והיא מאפשרת לנו לשתף את המיקום שלנו עם חברים ובני משפחה. באפליקציה החדשה נדרשת הסכמתם של מי שתרצו שיידעו היכן אתם נמצאים. במקביל הם יאפשרו לכם לדעת היכן ניתן למצוא אותם. אין ספק שלא ירחק היום שכדי לשמור על פרטיותנו ניאלץ להשאיר את הנייד שלנו בבית, ולהשתמש בנייד שבו מותקן סים חד-פעמי, שבו נוכל להטעין דקות זמן אוויר, מבלי שאיש יידע את מספר הנייד שאנחנו נושאים איתנו.
כבר היום המקום שבו אנחנו נמצאים גלוי כמעט לעיני כל. אם אתם משתמשים למשל בתוכנת "פנגו", שבעזרתה אתם משלמים עבור חנייה, גיליתם שהתוכנה מגלה, גם אם לא תנדבו לה שום מידע, באיזו עיר אתם חונים, באיזה חניון וכמובן באיזה רחוב אתם נמצאים ומשאירים את הרכב.
כאשר מוסיפים לתוכנות החוקיות את התוכנות הלא חוקיות, שניתן לרכוש באינטרנט בקלות ובפשטות, ברור ללא ספק שפרטיות היא מזמן לא שם המשחק.
על הכבישים בישראל מותקנות מצלמות שמצלמות באיכות גבוהה לא רק את הרכב אלא גם את הנוסעים. המשטרה הכניסה לשימוש רק לאחרונה מצלמות מיוחדות שחלקן תלוי על גשרים או עמודים, והן יכולות לצלם בבירור ובאיכות גבוהה את פניו של מי שאוחז בידו טלפון בעת נהיגה. יש מצלמות בבנקים, בחוף הים, בגנים הציבורים, בבתי החולים וגם בבתי ספר. קראתי לפני כמה שנים ראיון עם ראש עיריית ראשון לציון, שהתפאר בכך שעירו היא במקום הראשון במספר המצלמות שמותקנות בה, מה שמבטיח ששמירה על פרטיות היא לא דבר שאפשר למצוא בראשון לציון.
עד השבוע האמנתי במשפט "ביתי הוא מבצרי", עד שנכנסתי לאחד מאתרי הקניות המוכרים, וגיליתי שניתן לרכוש בעשרות שקלים בודדים מכשיר האזנה, שבאמצעותו ניתן להאזין בקלות ובאיכות טובה גם מעבר לקיר.
ואם זה לא מספיק, לארגוני ביון ורשויות ביטחון יש היום אמצעי הגנה, שבאמצעותם ניתן להאזין לכל דירה מבניין סמוך. השיטה שמבוססת על ויברציות שיוצרות הזגוגיות, מאפשרת לכל מי שבקיא בכך להתמקם בקרבת הבית, לכוון את המכשיר אל היעד ולהתחיל להאזין.
לפני שש שנים פורסם שבחודש יוני 2007 זמן קצר אחרי מינויו של אהוד ברק לשר הביטחון, גילו גורמים במערך האבטחה הישראלי, כי האמריקנים שכרו דירה ברחוב פנקס, שצופה לחלון ביתו של ברק במגדלי אקירוב, ועל פו החשד האזינו לשיחותיו.
לפני הרבה שנים הומצאה הסיסמה "שקט-האויב מאזין", שהייתה תלויה בכל יחידות צה"ל. זה היה הרבה לפני שהומצאו המכשירים הניידים והאינטרנט. היום גם הצבא יודע שאין טלפון שלא ניתן להאזין לו או לשאוב ממנו מידע, ולכן הצורך להקפיד על ביטחון מידע אינו רק לשתוק - כי האויב מאזין, אלא בעיקר לדעת איזה סוג מידע נכון שלא לאחסן בטלפון או במחשב.

סמליל הערוץ הראשון שייצר בני לוין

ארבעים שנה לשבלול

בני לוין הוא לא עוד גרפיקאי או מאייר. בני לוין היה מוסד של איש אחד בכל מה שקשור בעיצוב גרפי ברשות השידור. לוין הוא זה שייצר את "השבלול" המפורסם, הסמל שהופיע בצדו השמאלי של המסך של שידורי הערוץ הראשון.
לאחרונה, הוחלט בתאגיד השידור הציבורי למתג את הערוץ. ולהערכתו של לוין, יוצר ה"שבלול" המיתולוגי, טובים הסיכויים שגם הסמל שאפיין את שידורי הערוץ, ייצא לגמלאות יחד עם אחרוני עובדי רשות השידור.
מיתוג שידורי הטלוויזיה הישראלית החל כאשר דן שילון, אז מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, פנה אל בני לוין, שהיה מנהל הגרפיקה בטלוויזיה, וביקש ממנו לעצב סמל לחדשות, וסדרת סמלים שיתבססו על אותו סמל עבור שאר תוכניות חטיבת החדשות של הערוץ הראשון.
את הסקיצה הראשונה הכין לוין על מרפסת ביתו בנוה גרנות בירושלים. הרעיון היה לחבר את מנורת שבעת הקנים, וגלי השידור שהופיעו על סמל רשות השידור ליחידה גאומטרית אחת, שתאפשר ליצור גרסאות נוספות שתהיינה קשורות לסמל הבסיסי. אלא שאז צצה בעיה - איך משרטטים קו רוחב עגול שנעשה צר, וסופו של הקו נפגש עם תחילתו. נשמע מסובך? לא כאשר במכון ויצמן היה מחשב, שהיה אולי היחיד בארץ. בני לוין נעזר במחוגה, שבאמצעותה הוא שירטט עיגול, הזיז את חוד המחוגה בכמה מילימטר, נעץ אותה מחדש ושירטט עיגול נוסף, וכך התקבלה התוצאה המבוקשת.
לאחר עיצוב הסמל נוצרו סמלים נוספים, סמל דמוי אצטדיון לתוכנית הספורט, סמל דמוי עין לתוכנית "מבט שני", סמל דמוי עדשה מרובעת לתוכנית "מוקד", שהייתה אז תוכנית הדגל של הערוץ הראשון, וסמל שהורכב ממשושה כנגד ששת ימי השבוע, עבור התוכנית "יומן" ששודרה בליל שבת.
הסמל שייצר ועיצב בני לוין, הפך בשיטת הסיפוח הזוחל לסמלו של הערוץ הראשון. הוא התקבע ללא ועדות וללא מכרזים, והוטבע על ניירות המכתבים ועל ניידות השידור ששידרו מהשטח, וכך הוא הפך לסמלו המסחרי של הערוץ הראשון.
מאז הפך הסמל לנחלת הכלל, ועשו בו שימוש גם גרפיקאים אחרים. בשנות התשעים החלו להופיע תוכנות גרפיות של תלת-ממד, ואז גם בוצע לראשונה הפתיח של "מבט לחדשות", שהייתה מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון, באמצעות תוכנה שהובאה מגרמניה על-ידי יגאל דורון.
בעת חופשה של לוין בלימסול שבקפריסין, הוא גילה שבלובי המלון מצטופפים אנשים כדי לצפות בדיון משפטי שנערך בשידור חי. נושאו של הדיון היה משפט שעסק בזכויות יוצרים, שבו תבע אזרח קפריסאי את אומברטרו אקו, מחבר "שם הוורד" על גניבת זכות יוצרים. בצהריים, באחת ההפסקות בדיון, עבר השידור לפרסומות, ועל המסך הופיע במפתיע "השבלול", שהוא סמל הערוץ הראשון, שייצר לוין.
התברר שזמן קצר לפני השידור, באה לתל אביב משלחת מניקוסיה, כדי ללמוד את סודות התלת ממד בטלוויזיה. המשלחת הזדמנה לסטודיו של יגאל דורון, שנתן להם במתנה קלטת ובה עיצוב של הסמל בתלת ממד.
לאיש לא ברור איך התגלגל הסמל לשידורי הטלוויזיה של קפריסין, אבל כל השאר היסטוריה.

לוחמת צללים

מרסל ניניו, גיבורת פרשת הריגול במצרים שזכתה לכינוי "עסק הביש", הלכה השבוע לעולמה בגיל תשעים. ניניו התנדבה לשרת כחברה ברשת הריגול, ותפקידה היה לקשר בין חברי הרשת שהיו בקהיר ובאלכסנדריה ולהעביר חבילות ל-13 חברים שפעלו במסגרת שתי חוליות.
החוליות פעלו במצרים במשך מספר שנים כתאים רדומים. בשנת 1954 החלו חברי הרשת לבצע פעולות חבלה, כשהמטרה הייתה לפגוע ביחסיה של מצרים עם מדינות המערב. הפעולות הסוו בדרך שיתקבל הרושם שמדובר בפעולה שמאחוריה עומד ארגון טרור מצרי.
טעות טקטית וכשל במידור הביאו לחשיפת החוליה, ששניים מחבריה, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, הוצאו להורג בתלייה. שני חברים אחרים, ויקטור לוי ופיליפ נתנזון, נידונו למאסר עולם, מאיר זעפרן ומאיר מיוחס נידונו למאסר של שבע שנים, ואילו מרסל ניניו ורוברט דסה נידונו כל אחד למאסר של 15 שנים. חברי החוליה שוחררו בעסקת חילופי שבויים אחרי מלחמת ששת הימים. שחרורם נשמר בסוד ופורסם רק לקראת נישואיה של מרסל ניניו בשנת 1971.
ארכיון המדינה פרסם השבוע מכתב סודי שנשלח בחודש ספטמבר 1959 למנהל האו"ם בירושלים, על-ידי מנחם כהני, שהיה נציג ישראל ליד המשרד האירופי של האו"ם. במכתב, שעוסק בביקור נציג הצלב האדום בקהיר, אצל אסירי ציון במצרים, מציין מר כהני כי נציג האו"ם הבטיח לו כי ימשיך במאמציו לקבל רישיון לבקר את מרסל ניניו בכלא המצרי, אך מביע ספק אם יינתן לו לעשות זאת. מהמכתב עולה כי גם אחיה החורג של מרסל ניניו פעל כדי שביקור כזה ייצא לפועל.
במהלך עבודתי בטלוויזיה, זכיתי להכיר את רוברט דסה, גיבור אחר של פרשת "עסק הביש", שהפך לימים למנהל החדשות של הטלוויזיה בערבית בתל אביב. רוברט, איש צנוע, לבבי ונעים הליכות, שהצעירים שבעובדי הטלוויזיה וגם חלק מהעובדים המבוגרים, לא העלו מעולם על דעתם שהאיש שמעולם לא התבלט, עמד במרכזה של פרשיית ריגול מסועפת שהתרחשה בשנות החמישים והסעירה את המדינה.
לימים התברר שראש הממשלה משה שרת, לא ידע בזמן אמת על הפרשה, והרמטכ"ל משה דיין עשה הכל כדי ששמו לא ייקשר לפרשת עסק הביש. רוברט לא אמר מעולם דבר. בשקט שאפיין אותו, הוא הצליח לרכוש את ליבם של כל מי שהכירו אותו.
השבוע קראתי הבעת צער שפרסם בדף הפייסבוק שלו על מותה של מרסל ניניו. הוא עשה זאת במשפט אחד ובצניעות האופיינית לו. מי שמכיר את רוברט יודע שמאחורי המשפט הקצר מסתתר סיפור חיים קשה שרוברט היה חלק ממנו.

בקשה לצלב האדום לאפשר ביקור אצל מרסל ניניו בכלא במצרים [ארכיון המדינה]

הכותב הוא משפטן ששימש מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב-ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי יושרה לישראל וחבר הנהלת התנועה. האמור אינו דעת יושרה לישראל.
תאריך:  25/10/2019   |   עודכן:  25/10/2019
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות משה נסטלבאום לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
המנדט אצל גנץ - מי יבגוד בנתניהו
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב הודעה 
1
חבל שלא הוספתם
תוספת מתבקשת  |  26/10/19 11:26
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
מאיר אינדור
שלטון החוק בנוי על אמון הציבור ובאין אמון של הציבור במוסדות החוק הדרך קצרה משם לאנרכיה
אביתר בן-צדף
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי    והפעם - עבריינית, ארון הספרים הצבאי, פוגעים במוטיווציה, רוב הנשק הבלתי-חוקי אצל ערבים וסדנה על ייצור הגשרים    שבת שלום
ציפי לידר
בשולי הכותרות: בן הזוג הפלשתיני ומות הפעוטה    מי אמר שהעם רוצה אחדות? ולקינוח כחול לבן נגד הדרה?
יוסי ברנע
הספר ניפתח בשנת 2060 עם צמד גיבורי המשנה: אושרי וליאת פרג'ון, המהווים בספר אינדיקטור לשגשוג ולשפל כלכלי בשל מאורעות התקופה
איתן קלינסקי
למרבה הצער, החברה לא מצאה לנכון להפסיק את העבודה כדי להתייחד עם זכרו של פועל, שמצא את מותו בתאונה באתר שלחברה יש אחריות
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il