לא יאומן כי יסופר, לאחר דיונים אינסופיים, השבתות, מחאות, ספירת גופות, דם, אש ותימרות עשן, הכריזה המנהיגות הערבית במדינת ישראל כי הצליחה לייצר כיפת ברזל אקטיבית במיוחד, אשר תיירט את כל האחריות מעצמה ותשגר אותה בטיל אנטי פטריוטי לעבר מדינת ישראל, מוסדותיה, שריה, ממשלתה, וכוחות הביטחון. הטיל האנטי פטריוט ששיגרה המנהיגות הערבית הוא ורק הוא, כך הם סבורים, יביא ביטחון ושלום על המגזר הערבי המדמם וצורח את כאבו ואין עונה.
אני מביט בעיניים כלות, מוכה תימהון. האם עיניי ההנהגה הערבית טחו מראות? האם מיגור האלימות, הבריונות, מעשי הרצח והירי ייפסקו בעקבות הטלות האשמה על השר לביטחון פנים? על צמרת ממשלת ישראל? על ראש הממשלה? האם ההפגנות הכואבות הללו מיועדות לחפות על אוזלת ידה וחוסר מעשיה של ההנהגה שבהתנהגותה האנטי מוסרית בעליל זנחה באופן נפשע את בוחריה, אזרחי ישראל, והעדיפה לדאוג לפלשתינים, לסורים, ללובים, לטורקים ללבנונים, לירדנים?
זוהי אותה הנהגה המרהיבה עוז ובחוצפה בל תתואר עסוקה בהסתה נגד סמלי מדינת ישראל החל בביזוי וגידוף השוטרים, דרך האשמת שרים וכלה בהטלת הקלון-קלונם ברה"מ.
אקלים מיטבי
ההנהגה החלולה הזו צווחת בראשי חוצות, קוראת לסדר, לחוק, למשפט, אך אינה נוטלת ולו קורט אחד של אחריות. ידיהם לא במעל, ידיהם לא שפכו את הדם הזה, הם אינם אחראים. הם לא יפגינו מול בתי הרוצחים, העברייניים, מטילי האימה, מה קל יותר להאשים את כולם חוץ מאת עצמך.
זוהי הבעיה, בהיעדר ההבנה כי לא תועלנה כל הפגנות בשדרות נמיר, לא יועילו כל עצרות ומצעדים בירושלים, נמשיך לספור את הגופות של אחינו. המאבק העיקש, האמיתי, האמיץ, הבלתי מתפשר חייב להתחיל בתוכנו, בערים ובכפרים שלנו, בבתי הספר, בעיריות ובמועצות, כאן צריך להפגין, למחות, לזעוק, לפעול. האומץ הוא לא להאשים את האחרים ומי מהם, אכן יש בהם אשם תורם, אלא לבוא חשבון עם עצמנו.
תהליכים עוצמתיים, אמיתיים, כואבים, יתרחשו רק אם נדרוש ונתבע מההנהגה ליטול אחריות, להוביל לתהליכי עומק, לשתף פעולה, כן, לשתף פעולה עם משטרת ישראל וזרועות אכיפת החוק, להתחיל בחינוך מהבית, בבית הספר, במתנ"ס, ברחובות, ליצור אקלים מיטבי, לעשות חריש עמוק.
זה קשה, מורכב ומאתגר הרבה יותר מהפגנה מול משרד השר או רה"מ. זה דורש מאמץ גדול יותר מאשר הפגנה מול תחנת משטרה, אם חפצי חיים אנחנו, אם חפצי שינוי אנחנו, זה הזמן שההנהגה תעמוד באומץ ותאמר חטאנו, עוינו, פשענו, שיחתנו, עכשיו הזמן לתיקון יסודי.
