X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
האם מצב שבו משנים את החוק, ומאפשרים עסקות של הטבה שלטונית בתמורה להטיה תקשורתית, לא יפגע יותר בחופש העיתונות?
▪  ▪  ▪
בנימין נתניהו. [צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש 90]

מערכת מקור ראשון, מסמך שהוגש ליועמ"ש: האם סיקור חיובי הוא שוחד?", באתר מקור ראשון, 24 לאוקטובר 2019.
"הגשת כתב אישום נגד נתניהו תפגע בחופש העיתונות בישראל, תדכא את חרות הדיבור ותטיל מגבלות על התהליך הדמוקרטי. כך מתריעים חמישה משפטנים אמריקנים בכירים, בחוות דעת שהונחה בסוף השימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט"
קראתי את תרגום המסמך ("מקור ראשון") של חמשת המשפטנים האמריקנים שבו הם טוענים שלא ראוי ולא נכון שהטיה של סקירה עיתונאית בתמורה להטבה שלטונית תהיה שוחד. נדמה לי שהם לא טוענים שעל-פי החוק הישראלי זה לא שוחד, הם טוענים שעל היועץ המשפטי לממשלה לפעול בניגוד לחוק הישראלי ולהסיר את כתב האישום, ומספקים נימוקים לכך:
הם מדגישים שאינם אומרים דבר או חצי דבר על העובדות. כלומר, לטענתם גם אם יוכח מעל לכל ספק שנתניהו אכן סיפק הטבה שלטונית בשווי של מיליארד שקלים לאלוביץ' בתמורה לסיקור אוהד, יש לפסול את תיק 4000 (ואני מנחש לכן גם את 2000).
קצת חסר לי גילוי נאות מצד המשפטנים לגבי המניע שלהם לטרוח ולכתוב מסמך כזה. בכל מקרה, סביר לדעתי להתייחס למסמך כחוות דעת שניתנה באופן שאינו מנותק מהמקרה הנדון, ולזכור שעורכי דין בכירים הם בכירים ויקרים בדיוק בגלל היכולת שלהם להתפלפל ולהגיע למסקנות הרצויות ללקוח שלהם. ולכן מותר לנו להתווכח עם הטיעונים, גם אם אנחנו לא משפטנים בכירים או אפילו משפטנים כלל, אלא רק אנשים חושבים. ועוד אציין, שהטיעונים אינם טיעונים משפטיים אלא טיעונים לוגיים על חופש העיתונות ואפילו טיעונים כלכליים. אז ברשותכם, אתחיל בגופן של הטענות:
הטיעון המרכזי של המשפטנים, כך להבנתי, הוא שאם פרסום שלילי או חיובי בתמורה להטבה שלטונית לעיתונאים או לבעלי העיתון יחשב שוחד אז תהיה פגיעה קשה בחופש העיתונות. כפי שהם כותבים:
"רוב העיתונאים יירתעו ויבחרו לשתוק ולא להסתכן בחקירה אפשרית. מועמדים פוליטיים יימנעו מלשוחח עם עיתונאים מכיוון שאלה עלולים להיות מוחשדים במתן שוחד, והמועמד בנטילתו, אם השיחה ביניהם תביא לפרסום לטובת המועמד או לפגיעה ביריב שלו. התוצאה תהיה צמצום השיח החופשי, פגיעה בחופש הביטוי והשתקת התקשורת החופשית.
ההערכה ויראת הכבוד לעיתונות החופשית - עם כל חסרונותיה - היא שמכתיבה את החלטות בתי המשפט בזמננו. בבריטניה, באירופה ובארה"ב, חופש הביטוי והעיתונות מוגנים בזמננו מפני רגולציה ממשלתית שעלולה "לצנן" את התקשורת, את העיתונאים ואת אנשי הציבור ולהרתיע אותם מלדבר, גם אם רגולציה זו איננה מדכאת ישירות את חופש הדיבור או מענישה בגללו".
הם גם מסבירים את החשיבות של חופש העיתונות לזכויות אדם: "סעיף 10(1) באמנה האירופית לזכויות אדם מגן על חופש הביטוי. בית הדין הצהיר כי לסוכנות ממשלתית יש "סמכות מצומצמת" להגבלת "חופש הביטוי בתחום הדיבור או הדיון הפוליטי - שם יש חשיבות עליונה לחופש הביטוי - או בנושאים בעלי עניין ציבורי". סעיף 10 פורש ככולל את "התפקיד החיוני שעל התקשורת למלא בחברה דמוקרטית". בית המשפט הצהיר כי "לא זו בלבד שעל התקשורת מוטלת המשימה להעביר מידע ורעיונות כאלו, לציבור יש גם הזכות לקבלם". סעיף 10(2) באמנה מפרט את התנאים שבהם השלטון עשוי להפריע לחופש הביטוי. הגבלה על חופש העיתונות, כמו הגבלות אחרות על ביטוי חופשי, מותרת על-פי בית הדין האירופי רק אם היא: (1) נקבעה בחוק; (2) מבוססת על סיבות מספיקות; ו-(3) הכרחית בחברה דמוקרטית.
התקדים האמריקני הידוע ביותר בנושא הוא ניו-יורק טיימס נגד סאליבן (1964), שבו הגביל בית המשפט את זכותם של פקידי ציבור לתבוע בגין לשון הרע"
.
ויש עוד הרבה. נדמה שכאן הם מסכמים יפה את הטיעון: "אם המשטרה והתביעה יוכלו לחקור ולהעמיד לדין מפרסמי פרסום חיובי או ביקורתי, בטענה כי הפרסום היה חלק מ"שוחד" בלתי חוקי, התוצאה ההכרחית תהיה ... התקשורת תעסוק בצנזורה עצמית, ובכך תדכא את המרץ שלה ותגביל את המגוון של הדיון הציבורי בישראל".
אבל כל הטענות על כך שהשלטון צריך להימנע (ככל האפשר והסביר) להגביל את חופש העיתונות דווקא עובדות בכיוון ההפוך מהטענה המרכזית שלהם! הרי לטענתם צריך לאפשר לפוליטיקאים/פקידים להכתיב תכנים בתמורה להטבות שלטוניות. אני לא מזלזל בטענה של כותבי הדוח לגבי החשש שכל סיקור אוהד או מבקר עלול להיחקר כשוחד. ברור שזה לא מצב רצוי, אבל יש לציין שלמרות שעל-פי החוק הישראלי הטיה תקשורתית כן יכולה להיות שוחד, בכל זאת אנחנו לא רואים בפועל חקירות בהיקף נרחב - רחוק מכך. ואנחנו לא רואים שעיתונאים שותקים בגלל החשש הזה. זה חשש, לפחות נכון להיום, שאין עובדות שתומכות בכך שהוא חשש רציני.
החקירה של ההטיה התקשורתית בוואלה, היא יוצאת דופן, ודווקא מעידה על חשש בכיוון ההפוך. שם נתניהו דרך אלוביץ' (לכאורה) דווקא פגע בחופש של העיתונאים. אבל גם אם נקבל את טענת המשפטנים, האם לא צריך להעמיד את החשש שלהם מול ההשלכות של ההמלצה שלהם?
האם מצב שבו משנים את החוק, ומאפשרים עסקות של הטבה שלטונית בתמורה להטיה תקשורתית, לא יפגע יותר בחופש העיתונות? שני המקרים של תיק 2000 ו-4000 דווקא מדגימים כיצד חופש העיתונות נפגע כאשר בעלי העיתון מכתיבים לעיתונאים מה לכתוב. האם לא ברור למומחים (ולכל מי שמיודד עם המוח שלו), שבעולם שהם מטיפים לו העיתונים יהפכו מהר מאוד לכלי לתגמול למחוקקים ופקידם בתמורה להטבות שלטוניות ולא לעיתונות חוקרת?
(אני כן מקבל את הטענה שלהם שלא סביר שהטיה תקשורתית תהווה שוחד במקרה של שלא ניתן להוכיח שניתנה תמורה). כפי שהם כותבים: "על-פי סעיפים 290-291 לחוק העונשין של ישראל, מתן דבר בעל ערך לפקיד ציבור הוא "שוחד" גם במקרה שלא ניתנה תמורה מידית, אלא רק הייתה ציפייה להטבה בעתיד בלתי מוגדר. יתרה מזו, סעיף 293(7) לחוק העונשין קובע כי פקיד ציבור מקבל "שוחד" גם אם המעשה הרשמי שביצע בתמורה הוא כזה שהיה עליו לבצע על-פי חוק".
לסיכום: המומחים טוענים שלמען ההגנה על חוש העיתונות, הטיה תקשורתית לא יכולה להיות שוחד, אבל קל לראות שדווקא קבלת ההמלצה של המומחים יכולה לפגוע פגיעה אנושה בחופש העיתונות.
בואו נזרום רגע עם המשפטנים האמריקנים, שהתגייסו למען נתניהו ונבחן את ההשלכות הכלכליות של הטענות שלהם. כפי שתיארתי בצורה מפורטת בפוסט קודם, המלומדים הנכבדים טוענים שעסקה בין גוף תקשורת לפוליטיקאי, עסקה שכוללת סיקור אוהד בתמורה להטבה שלטונית, צריכה להיות חוקית לחלוטין. אז הנה מגוון דוגמאות חוקיות לחלוטין לשיטתם בנושאים כלכליים:
ארגון התעשיינים רוכש את "ידיעות" ועושה עסקה גלויה עם נגיד בנק ישראל: העיתון יחסום ביקורת נגד הנגיד והבנק ויפרסם פעם בשבוע כתבה אוהדת על הנגיד. הנגיד בתמורה מנחה את פקידי בנק ישראל לרכוש 200 מיליון דולר ביום במטרה להחליש את השקל ולסבסד בכך את היצוא.
ארגון התעשיינים עושה עסקה גם עם ראש הממשלה, שר האוצר ושר הכלכלה. חוסם ביקורת נגדם, מבקר את היריבים הפוליטיים, ומפרסם כתבות אוהדות על השלושה, כולל על בני המשפחה, ואפילו מדגיש את התארים האקדמיים של הגברת הראשונה, וכמובן מצרף צילומים מחמיאים. בתמורה מוטל מכס כבד על יבוא מוצרי מזון ומוצרים תעשייתיים המיוצרים בארץ.
אפשר להמשיך אבל לדעתי התמונה ברורה. לגופים כלכליים יהיה כדאי מאוד לרכוש גופי תקשורת, שיסייעו להם לחסום תחרות ולשחד (באופן חוקי לחלוטין) פוליטיקאים ופקידים. זה יהיה הסוף לתקשורת החופשית בנוסף לפגיעה כלכלית חמורה בציבור הרחב.
[פורסם בבלוג האישי של עומר מואב]

תאריך:  28/10/2019   |   עודכן:  28/10/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
האם סיקור חיובי הוא שוחד
תגובות  [ 6 ] מוצגות  [ 6 ]  כתוב תגובה 
1
קצת מוזר
עובד 1  |  29/10/19 12:54
 
- תגובה יפה ומדויקת ל"ת
עמי, ת"א  |  29/10/19 22:08
2
ועוד הערה
עובד 1  |  29/10/19 13:17
3
אתה צודק עקרונית.
עמי, ת"א  |  29/10/19 16:00
4
גילוי נאות
באום  |  29/10/19 16:12
5
שוחד מנדלבליט-מרגלית?
ה.א  |  29/10/19 21:22
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות פרשות נתניהו
דן מרגלית
מי בעצם הגן על הדמוקרטיה הישראלית בלי שאולי התכוון לכך? ואולי בלי שנתן את דעתו לכך? דווקא אדלסון שאני כה כועס עליו באורח אישי
יורי מור
אין שום פסול בצעדים שמטרותיהם להביא לגיוון בתקשורת, המרכיב החשוב ביותר בחברה החופשית, עמוד התווך של הדמוקרטיה    בהעדר הגיוון הקורבן המיידי תמיד - התקשורת עצמה
איתמר לוין
הפרקליטות והמשטרה אומרות, כי ביקשו מבית המשפט צו לחיפוש מצומצם בטלפונים של בני בכירי הליכוד, החשודים במעורבות בהטרדתו של שלמה פילבר
יוסי הדר
מתי החליט בית המשפט להעניק "הגנה מן הצדק" נגד אכיפה בררנית, ואיך דחו השופטים את טענת הפרקליטות לעבירה תקדימית
חיים משגב
חילופי שלטון תמיד רצויים – אבל יש לעשותם רק בדרכים שהמשטר הדמוקרטי קבע ולא בחדרים אפלים במשרד המשפטים. השימוש ברשויות שתכליתן אכיפת החוק כדי להשיג מטרות פוליטיות לא יכול להיות מקובל במדינה דמוקרטית
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il