בלילה בו נרצח
יצחק רבין נוחו עדן, נולדה הקונספירציה, לא אחת, הקונספירציות, שתבעו מן הציבור להשתכנע כי מה שאירע לעיניו איננו אלא מציאות מדומה-היום אומרים אלטרנטיבית- והונאה בקנה מידה חובק עולם המשטה בתמימי הארץ ובתמימים באשר שם הינם. האמת האחת, המוסכמת, הייתה ועודנה כי המת הוא רבין. גם לזה יש כבר חוברי חבר ויידעונים המטילים בכך ספיקות בסתר. הקונספירציות היצירתיות עתירות הפנטזיה כמו קדמו לרצח עצמו. הן היו מוכנות, אם לא בנרטיב המדויק, ברוחן. החיים, כבר אז לפני קרוב לרבע מאה, תעתעו בכל. אנשים ניצבו מול מציאות שהם יצרו ויידו בה בליסטראות. כיכר הייתה חזית. הסתה - מלחמת מצווה. העבר היה בגידה. העתיד שוד. ההיסטוריה הוקעה כמסכת של שקרים מטעם והמצור על המחר היה בוטה ומחוצף. שיר השלום היה פגני, עבודה זרה בריש גלי. הכדורים היו סרק סרק. המוות, כתב אשמה על החיים, הרצח עצמו קונספירציה של הימין להוציא את השמאל מכלל ישראל, של השמאל להוציא את הימין מכלל ישראל, ניסיון חיסול המוני,הדדי, של הכל בכל.
יגאל עמיר כבר לא היה ולא נברא אלא משל היה. בליל הרצח עצמו כהר. "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", כבר הייתה לווידוי כוזב.
אוויל מי שחושב שכל זה לא ייתכן. כי מיליוני עיניים ראו את הרצח. כי מיליוני עדים ניצבו מול התרחשות שאירעה כעובדה חותכת, כי חקרו, כי דרשו, כי דיינים פסקו, כי ועדות חשפו, וכי על כן קונספירציות הן עיסוק פרימיטיבי במקרה הטוב, מרמה מחושבת ומתוכננת על-ידי תועמלני אידיאולוגיות במקרה האסוני. אבל לא. אמת אלטרנטיבית כבשה לעצמה טריטוריה של כליפות, והפכה את האמת לאלטרנטיבה. הקונספירציה היא היגיון בריא של קונסטלציה מוחית נגועת חולי. היא של פשוטי עמך. של אקדמאים. של תמימים. של ערומים. של מאמינים. של כופרים. של חסרי אונים. של גברתני יעוץ תקשורתי. של שוגגים ושל מזידים. אי-אפשר להימלט ממנה. היא רודפת בעובדות קלוטות מן האוויר את העובדות המוכחשות עוד בטרם הן יוצאות לאוויר. היא באוויר. ברשתות. בעיתונים. בשידורים. בתחקירים. בפנלים. בסנסציות. בגילויים יש מאין. היא לא דורשת הוכחות. היא ההוכחה של עצמה. מי שכופר בה שיוכיח. הוא לא יכול. הוא רמאי. סוכן.
כך כבר רבע מאה. אולם יש כנראה גם חידוש. הקונספירציות עוברות תהליכים של אבולוציה. הן לא רק אמת אלטרנטיבית. הן גם כנראה אילי ניגוח התוקפים את חומות המשפט. הן כבר לא רק סיפור שלא היה . הן זה, אבל כשעולה מרצה בכיר ומאשים את מוסדות השלטון בהסתרת אמת מעיני הציבור המשוטה, הוא לא רק יוצר זימון מתוקשר לשקר הזוי, אלא פועל להריסת המוניטין של המשפט בישראל. הסיפור שיגאל עמיר איננו אשם איננו נוגע עוד ליגאל עמיר. הוא לא המטרה. לא אותו מבקשים לשחרר ממאסר סרק, מכלאו שלו. הוא רק הוכחה עד כמה כל המערכת מגויסת כדי ליצור את האמת האלטרנטיבית. כשהמרצה הבכיר יודע שראשי התיבות של הרוצח הן מה שהוא אומר, הוא איננו הולך עם הגילוי הזה אל מוסדות האכיפה של המדינה, למשטרה, לפרקליטות, ליועץ המשפטי. הוא עושה דה-לגיטימציה של המוסדות האלה ועל כן לא יפנה אליהם, כי הרי אם יפנה ייפול קרבן לתככיהם הנודעים. הוא ישב. ידאגו לכך. זאת הסכנה. זאת חזית הקונספירציה הרצה ברחובות עכשיו. זה לא המרצה הבכיר, האחד. הוא מן הקופצים בראש. הוא האמיץ. הוא המקריב את יוקרתו על מזבח המאבק הקדוש במדינה סוטה. זה נורא.
הדרך האחת, לא היעילה ביותר, אבל היחידה, להיאבק באמת האלטרנטיבית היא העמידה על האמת, ההגנה על המציאות, ההבנה כי אם הכל אמת, גם השקר, או אז מערכות הניווט האנושיות תשתבשנה והספינה תעלה - אין מנוס-על שרטון ותטבע על כל יושביה. צריך לדבר על זה. צריך להזהיר. לפני שעולים באורח טרגי על סלע המציאות המדומה שיבקע את ספינת חיינו. לדבר בבית. לדבר במשרד. לדבר בעבודה. לדבר בבתי הכנסת. לדבר בעיתונים. לדבר ברחובות. לדבר בכיכר. לדבר. לא לפחד. לא להיכנע למפלי הניאגרה של הכזב הגורף עימו את הכל . התהום קשה יותר מאשר העמידה בפני השטף. אין עצה אחרת.