כשהייתי בן 12 לערך, למדתי לראשונה בחיי מה זה לרצות משהו באמת. היה זה כשפיתחתי תשוקה אובססיבית לטייפ משלי. כזה שאוכל להקליט בו שירים, לבנות לי רשימת שידור משלי ומדי פעם להקליט את עצמי וחבריי. את תשוקתי כיוונתי לבעל אמצעי הממון היחידי בביתנו אז, אבא שלי נוחו עדן. בכל פעם שנפל כוכב אמרתי טייפ, כששערה מריסי נשרה על לחיי אמרתי טייפ, ישנתי טייפ, התעוררתי טייפ. השתדלתי לשדרג את יכולותיי הלימודיות, לשפר את המשמעת, בבית ובחוץ, שלא תהיה שום סיבה למה לא לקנות לי טייפ. הפכתי ילד טוב. עשיתי סקר שוק, בדקתי את הטייפים הזולים, מצאתי חנויות יד שנייה שמכרו טייפים משומשים בזול, אפילו מצאתי מקומות שמכרו טייפים מקולקלים עם הבטחה שבתיקון פשוט אפשר להשמישם. גם לזה הייתי מוכן. הגשתי לאבי דוח מסודר על אופציות זולות וזמינות לרכישת טייפ. דיברתי טייפ, ישנתי טייפ. התעוררתי טייפ. פעם ביקרנו בן משפחה בבית חולים עמדתי מול המעליות היו שם שני כפתורים מאסיביים, אחד לעלייה אחד לירידה. התחלתי לתופף עליהם בקצב..'אבא טייפ, טייפ טייפ, אבא אבא, אבא טייפ'. הייתי מוכן לכל פשרה, לכל הבטחה, לכל הצעה. כל סיטואציה מלאה חלקית שבסופה יהיה לי טייפ משלי.
ובסוף בא הטייפ. רדיו טייפ. חדש, עטוף ניילונים ופצפצים בתוך מארז קרטון מהודר. הייתי מוכן להסתפק בטייפ אתון וקיבלתי טייפ-מלוכה. היה זה רדיו-טייפ קסטות חדשני, עם יכולת להקליט ישירות מהרדיו. וגם להקליט אנשים. חגיגה. לא ישנתי כל הלילה מרוב התרגשות. עד חמש לפנות בוקר האזנתי לתוכנית "לא רוצים לישון" בגלי צה"ל ברדיו טייפ החדש שניצב על השידה בסמוך למיטתי ככלי קודש. עד היום אני זוכר את השירים שהקלטתי באותו לילה ראשון שלי עם הרדיו טייפ: "לאקי מן" של אמרסון לייק ופלמר, "איך הלכת ועוד ישנך" של נתן כהן, "את לי לילה", של בועז שרעבי, ספייס אודיטי (גראונד קונטרול טו מייג'ר טום) של דיוויד בואי, "שיר שחלמתי על פראג של אינשטיין", "היר קאם דה סאן" של הביטלס. ועוד. ובין לבין היה קולו הלחשני והמעט צרוד של
משה מורד. כן, ככה דרך סיפור הטייפ למדתי על בשרי מה זה באמת לרצות משהו. ברעבאק.
כמה פוליטיקאים באמת יש בישראל שרוצים להיות ראש ממשלה כמו שאני רציתי טייפ? ניקח למשל את
אבי גבאי. שנתיים ימים סבב במקומותינו ודיבר על רצונו להיות ראש ממשלה, וכשהתקרב לכך, באיזה לילה כשביבי פרס לו הצעה חצי מלכותית נסוג והעדיף לעשות את מה שהוא עושה היום. ככל הנראה כלום. יושב בבית ומן הסתם צד זבובים. נכון, ההצעה שהוגשה לו, לא הייתה הצעת גן עדן מושלמת. הצעות גן עדן מושלמות יש כנראה רק בגן עדן ונזרקנו משם לפני כמה אלפי שנים. ניקח את ליברמן. גם הוא מת להיות ראש ממשלה. האמנם? יש לו כרגע הזדמנות לקבל עד חצי המלכות, אולי אפילו רוטציה בעוד שנתיים. רק שיגיד כן. אין צורך שמיד תתקיפו אבל ביבי אבל ביבי, אני יודע. לא מושלם ועדיין.
גם גנץ יכול להגשים חלום. להיכנס לממשלת אחדות, להיות מ"מ ראש ממשלה בעוד שנה להיות ראש ממשלה. נכון. לא מושלם. יש תירוצים כמו חול למה לא. הסבר שלי? שהוא לא ממש רוצה את התפקיד. זה מפחיד. גם
יאיר לפיד יכול להיות ראש ממשלה או מ"מ ראש ממשלה ואולי בשלב הבא ראש ממשלה. אבל גם הוא מפחד.
תפקיד ראש ממשלת ישראל הוא התפקיד הקשה בעולם. הביטוי אני רוצה להיות ראש ממשלת ישראל הוא הסקסי בעולם. לא צריך להתבלבל, אין ממש קשר בין שני המשפטים.
ה-ם מ-פ-ח-ד-י-ם. ובצדק. ממבט על ראשי ממשלות בשנים האחרונות, או שאיימו עלך בכלא אם לא תתפטר (רבין) או שיעיקו עליך עד שתקרוס נפשך (בגין) או שתירצח בכיכר (שוב רבין) או שתקבל סטרוק במוח (שרון) או שתסיים בכלא.(אולמרט) ואם לא יקרה לך כל זה אז סתם ימררו לך את החיים באלפי גהינומים לך לאשתך לילדיך, אתה תוחשד על כל צעד ושעל, יחטטו לעוזריך בפלאפונים חברים שלך יפנו נגדך, גיהינום עלי אדמות יעשו לך וזה עוד בניסוח הקליל.
האם יכול להיות שהאדם היחידי היום במדינה שבאמת רוצה וגם מוכן להיות פה ראש ממשלה, כמו שאני רציתי טייפ, זה שאנו עסוקים עשרים וארבע שבע, בצומח וגם בטבע למרר את חייו?
נ"ב. האם הפלשתינים רוצים לעצמם מדינה כמו שאני רציתי טייפ?
