הנושא של ממשלת מיעוט עם הרשימה המשותפת בתוך הממשלה או מחוצה לה, כגוש חוסם, חוזר ועולה אצלנו, וזוכה לשלל מאמרים ספוגי התלהמות והתלהבות. זאת היא הזדמנות היסטורית, אומרים אחדים; ערביי ישראל הם אזרחי המדינה וסוף-סוף מגיע להם להשתתף במרכז קבלת ההחלטות של המדינה, קובעים אחרים; גנץ צריך לקבל החלטה אמיצה ויצירתית; המתלהמים ממציאים כדרכם מציאות חדשה וקובעים כי ערביי ישראל "מורדים במנהיגיהם. הם מאסו בעניין המדיני, בדיבורים על הכיבוש ועל האחים הפלשתינים.
הם רוצים להתחיל לדאוג לעצמם, הם מושיטים לנו את ידם. צריך להיות עיוור כדי לא לראות זאת". אנשי מדעי המדינה מביאים לנו דוגמאות שממשלת מיעוט זאת פרקטיקה מקובלת במדינות הדמוקרטיות במערב, כמו באירלנד, הולנד, נורווגיה דנמרק, בלגיה ספרד ואיטליה ופעמים גם בצרפת ובריטניה. עם העובדות האלו לא ניתן להתווכח, אבל, וכאן קבור הכלב: ההשוואה בין ישראל למדינות הללו היא כמו השוואה בין כסא לשולחן. אין שום דמיון בין אף מדינה אירופית מאלו שנמנו לעיל לבין ישראל. ממש כלום.
עניינו של מאמר זה להצביע על ההבדלים התהומיים שהם הם העומדים לדעתי ביסוד התפיסה השגויה על האפשרות של הרשימה המשותפת כשותפה בממשלת מיעוט. אין כאן בעיה של גזענות כלפי האוכלוסייה הערבית, בגלל שהיא ערבית. דווקא ממשלתו של נתניהו הקציבה את הסכום הגבוה ביותר, 10 מיליארד שקל, לתוכנית חומש למגזר הערבי על-מנת לסגור פערים ולהביא ליתר שילוב של החברה הערבית במשק ובחברה הישראלית. רק בשבוע שעבר הציג נגיד בנק ישראל את עיקרי התוכנית. אז ייקח עוד זמן עד שטירה תוכל לסגור פערים עם כפר סבא, אך טירה התקדמה גם התקדמה. אני זוכר שלפני שנים אמר לי יו"ר מועצת טירה, טארק עבד אל חיי ז"ל: עמוס, היעד שלי הוא להיות כמו כפר סבא זה מה שרוצה כל ראש מועצה שלידו ישוב יהודי. ב-1991 הפך טארק לראש עירית טירה שהחלה לשגשג, אך הדרך עוד ארוכה.
הבעיה היא בעיה לאומית וביטחונית. ההמחשה הטובה ביותר היא סקר עומק שביצע לא מכבר המכון הירושלמי שהראה ברורות כי במה שנוגע לבעיה האזרחית הרוב המכריע של ערביי ישראל מרוצה מהחיים במדינה, ואפילו גאה לחיות בה. אבל במקביל הרוב המכריע סבור שלישראל אין זכות להיות מוגדרת כמדינת הלאום של העם היהודי. אין אף מדינה אירופית מאלו המצוינות לעיל שאחת מהמפלגות לא תכיר בזכות מדינת האם שלה למדינת לאום; אין דבר כזה; אין אף מדינה אירופית שנציגי המפלגות שתומכים בממשלת המיעוט יטילו ספק בזכות ההגנה העצמית שלה מול האויבים שלה;
אין אף מדינה אירופית שנתונה באופן רצוף להתקפות טרור, ואחת מהתומכות בממשלת המיעוט תצדד בזכות מבצעי הטרור; אין אף מדינה אירופית שמקדשת את זכות השיבה של אותם פליטים המשתייכים למפלגה התומכת בממשלת המיעוט; אפשר להמשיך בלי סוף בשלל דוגמאות מהתחום הלאומי-ביטחוני. ונושא אקטואלי שאף מדינה אירופית אפילו לא חולמת עליו: ירי רקטות על אשקלון. אישה וילדה הרוגות. צה"ל עומד להגיב בחומרה יתרה. מה תהיה עמדת הרשימה המשותפת? תצא בחרי אף נגד החמס ותתמוך בפעולה? ההוזים ישיבו בחיוב. כך השיבו באוסלו ובהינתקות, ושיר השלום על שפתותיהם: גנץ, הם יגידו, גלה אומץ ומקוריות, צא מהקופסה!ככה מספסרים בביטחונו של עם.
