המזרח התיכון בימינו מחולק לשניים - מדינות "האיסלאם האמריקני" שכוללות את מדינות המפרץ הערביות (פרט לירדן ומצרים, בעיקר סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ועומאן). ציר ה'תטביע' (בשפה הערבית - כינוי לנורמליזציה עם המערב), ומדינות "ציר ההתנגדות האיסלאמי" בהובלת אירן (בעיקר עירק, סוריה, לבנון, תימן והיישות ברצועת עזה). בכולן שליטה אירנית מהותית. ציר ה'מוקאוומה' (בשפה הערבית כינוי להתנגדות מול המערב, בעיקר מול ארה"ב וישראל).
מעבר למלחמה בין הסונים (הרוב) לשיעים (מיעוט) על השליטה במזה"ת, שגם כך מחולק ומפוצל מבחינה אתנית, המתיחות והמלחמה הגדולה שמרחפת מעל כולם היא בין שני הצירים לעיל, והדומיננטיות הקבועה בה היא הנחישות האירנית. ציר ההתנגדות האיסלאמי בנוי ומבוסס רוב ככולו, על מדינות נכשלות הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית וביטחונית. לכן, המדינה החזקה, הקשוחה והאכזרית ביותר מבחינת אופי המשטר (אירן), הפכה אותן למדינות לווין.
ציר ההתנגדות נכנס מהר מאוד לוואקום בתוך רצועת עזה (לאחר שחמאס השתלטו על הרצועה) ובנה את הגי'האד האיסלאמי כזרוע הדומיננטית של אירן. על-מנת ליצור מחויבות של חמאס לציר ההתנגדות, אירן מעבירה מיליוני דולרים בשנה לארגון הטרור הסוני השולט, יוצרת דיסוננס קוגניטיבי בין התנועות על-מנת ללכדם לטריגר מול ישראל ובעצם הופכת את הרצועה לישות לווין אירנית.
תמונת המצב היום ברצועת עזה מלמדת מס' דברים - בחמאס לא ממש מעוניינים בדרדור המצב לעימות מול ישראל, אבל מנהיג הטרור ברצועה יחיא סינוואר עדיין מרגיש מחויב לערוץ "רוח צעדות השיבה ושבירת המצור" למרות שנכשל בכך. כאן הגי'האד האיסלאמי נכנסים לוואקום וגוררים את חמאס לאינטרס האירני. במצרים ניסו ליצור תהליך של פיוס פנים פלשתיני בין חמאס לפתח, על-מנת ליצור סדקים משמעותיים בשליטה האירנית ולחזק את מעמדו של א-סיסי באזור, אך ללא הצלחה מהותית.
מיליוני דולרים
כרגע עד שלא יתברר מי בעל הבית הדומיננטי לאחר הבחירות בישראל, "עסקת המאה האמריקנית" נראית הרחק באופק. האמריקנים אמורים במסגרת זו להציע חבילה כלכלית לרצועה בתמורה לפירוז, אך בכל מקרה הדבר יעמיד את חמאס במבוכה מול אירן שכאמור מעבירה מיליוני דולרים לארגון.
הסלמה ו'תאהדיה' (הפוגה לצורך התארגנות) הן דבר של שגרה ברצועה. הכל חלק מתמרון שנועד להתמודד עם האבטלה שבשמיים ועם התעשיה שמתחת לאדמה, עם המחסור בחשמל, מים לשתיה וסחורות. אין נמל, אין שדה תעופה ומעברי הגבול נסגרים לסרוגין. ההתמודדות היא גם מול תנועת 'בידנא עייש' (רוצים לחיות) שניסתה עד לא מזמן להצית מחאה (בסגנון האינתיפאדות בעירק ולבנון) מול שלטון חמאס.
אז מה הכיוון? מעבר להימנעות מ'פיתנה' (מלחמת אחים) ונסיון להגביר את ה'דעוה' ברצועה (פעילות איסלאמית של צדקה, רווחה וחינוך), שום שינוי מהותי. חמאס והגי'האד האיסלאמי ימשיכו לפעול ולתמרן פוליטית על-פי אותן עקרונות: ג'יהאד ואי הכרה בישראל. המצע על-פי האיסלאם והדרך היא על ציר ההתנגדות האיסלאמית בהובלת אירן.
