קיימת מיסקונספציה שקרית והזויה לפיה דין תמיכה בממשלת מיעוט מבחוץ כדין ישיבה בה בעמדות מפתח כשרי הביטחון והחוץ, או אפילו כראשי האופוזיציה המקבלים תדרוכים ביטחוניים. זהו שקר מוחלט - במקרה של ממשלת מיעוט הליכוד יעמוד בראשות האופוזיציה ובטח ובטח שאף ח"כ מהרשימה המשותפת לא יישב בשולחן ה
ממשלה או בקבינט. כל מה שהרשימה המשותפת תעשה הוא להרים את היד בהצבעת אמון.
הם יקבלו תקציבים למען החברה הערבית ואולי אף יעמדו בראשות ועדה בנושא; בכל מקרה, גם כיום כמו תמיד, הם פעילים בוועדות הכנסת מעצם היותם ח"כים. האמת היא שקידום החברה הערבית היא אינטרס של הציבור כולו: הוצאת הנשק הלא חוקי מקרבם, מיגור הפשע, הזדהות עם החברה הישראלית לגווניה ושיתופם במרקם החברתי השורר במדינה שיוכל לפתח אותם, לקרב אותם אלינו, ליצור אצלם לגיטימציה לשילובם בשירות הלאומי, לעזור במלחמה בגזענות, באיחוי הקרעים, בעקירת חלקים נרחבים מהחברה הערבית מתמיכה והזדהות עם ארגוני הטרור הפלשתינים וכו'.
בנימין נתניהו, ששיתף פעולה עם המשותפת בפיזור הכנסת, משקר במצח נחושה כאילו
איימן עודה הולך לשבת בקבינט. הוא משחק על ה-דנ"א המאוד בעייתי של הרשימה המשותפת בהווה ובשורשיה הקדומים, שאם נבחן אותו לעומק נקבל פסיפס רבדים קודר וחשוך עם כמה נקודות אור בדמות מספר חוקים ראויים וטובים.
באופן אישי, אני חושב שהרשימה המשותפת היא בית לכמה מהדמויות המגלמות את הבושת והחרפה בכנסת; גם במפלגות הימין קיימים אישים קיצוניים והזויים, אם כי אם היו מכוונים לי אקדח לרכה והייתי חייב לבחור ביניהם לבין ח"כים מהמשותפת לתפקידי שרים בכירים וחזקים בעלי השפעה, בלית ברירה הייתי מעדיף לבלוע את הגלולה המרה, המעודדת רפלקס הקאה, בדמות בחירת הימניים על פני
אחמד טיבי ושות', מהסיבה הפשוטה שחלקם תומכים בטרור (אפשר גם להגיד על מספר ח"כים מהימין שהם תומכי טרור יהודי, אבל באין ברירה אעדיף שטיל יעוף על האויב ולא עליי).
לגיטימציה של המהלך
אך במקרה המוצע לפנינו, אין זו הדילמה. אין פה שאלה של מי יותר גרוע; הגלולה במקרה של ממשלת מיעוט מובדלת בצבעה: קבלת ההנאה שבכינון ממשלת כחול-לבן ללא ביבי, מידיי הח"כים הבעייתיים מהרשימה המשותפת. אכן גלולה מרה, אך עדיפה היא מן האפשרות של
בצלאל סמוטריץ' כשר הביטחון, או אפילו גרוע יותר - ביבי כראש הממשלה. הקיצונים מהימין-חרדים יקבלו בממשלה צרה עד חצי המלכות, ויחד עם נתניהו ינסו לשנות, לשסע ולהקצין את החברה הישראלית.
הם יכפו עלינו כל שיוכלו. החרדים ינסו להוביל למדינת הלכה, בנט ימשיך עם ההדתה, הרב
רפי פרץ ישקוד על טיפולי המרה, שקד תכוון לדרוס את העליון וביבי ימשיך לתת לעוטף עזה לספוג עוד ועוד טילים כמו שעשה במשך כהונותיו הרבות. בתמיכת הערבים מבחוץ נקבל אפוא ממשלה גם בלעדיהם וגם בלעדי הרשימה המשותפת. זה יוכל להימשך לפחות עד סבב ההסלמה הבא - אלא אם כן יתחיל תהליך שלום; המשותפת, במצב כזה, אולי ישכילו להבין שמדובר בהתנקשות מצד חמאס במו"מ - על-ידי יצירת סבב לחימה שכל ייעודו יהיה הפלת הממשלה על-ידי המשותפת. אם המשותפת לא תיפול בפח, תהליך השלום יוכל להימשך.
צריך להעריך את האומץ של עודה להמליץ על רמטכ"ל לשעבר לראשות הממשלה. בחברה הערבית אומנם מעוניינים להעיף את ביבי, אך כלל לא בטוח שהמהלך של עודה, טיבי ושאר ראשי הרשימה היה נכון מבחינה אלקטורלית למפלגתם. מהלך כזה הצריך אומץ. כמובן שתקדים ממשלת המיעוט של רבין עם קודמיהם במפלגות הערביות, בצירוף אוסלו והשלום עם ירדן, תרם ללגיטימציה של המהלך.
הקמת ממשלה תהא מהלך הרבה יותר קשה, מורכב וסבוך מבחינה פוליטית עבור שני הצדדים - גם המשותפת וגם גנץ. אגב גנץ - קשה עד כמעט בלתי אפשרי לחשוד ברמטכ"לים לשעבר כדוגמת רבין, גנץ, אשכנזי ויעלון כמשתפי פעולה תמימים, לא מודעים ופראיירים, עם אנשים השוללים את מדינת ישראל כיהודית-דמוקרטית, ושיכנסו לדרך כזו ללא פקיחת עיניים לרווחה מצידם נוכח המציאות המורכבת ושליטה על שיתוף הפעולה.
שלום עושים עם אויבים. ואין כאויבים התומכים בממשלה בכדי לתת לה לגיטימציה בעיני הפלשתינים בכל הקשור להתנעת מהלך מדיני. עיניהם של הפלשתינים, כמו גם מדינות ערב המתונות, ארה"ב ואירופה, יהיו נשואות לשיתוף פעולה בין ממשלת ישראל לאזרחי ישראל הערבים.
