בנימין נתניהו, הצעד הראוי: ביטול האישום מטעמי הגנה מן הצדק

"מכוח הדוקטרינה של הגנה מן הצדק רשאי בית המשפט, ואף חייב, לבדוק את ההליכים שקדמו להבאת הנאשם לדין. ההליך הפלילי אינו הליך ללא היסטוריה. הוא אינו מנותק מהאירועים שקדמו לו. החובה: לבדוק אם הרשות התובעת הכתימה את ההליך" – קביעתו של בית-הלורדים (בית המשפט לערעורים) באנגליה בפרשת Bennet (Bennet v. Horseferry Road Magistrates' Court, 1993), והקו האמור לנהוג כיום גם בארץ מאז שהוחק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואומצה - בעקבות אנגליה וארצות-הברית, משם יובאה - דוקטרינת ההגנה מן הצדק. "הגנה מן הצדק" תרגומה המעשי הפסקת משפט – ביטול-אישום משפטי, או ככינויו 'ביטול מן הצדק'. הגנה מן הצדק: היכן שהרשות מגישת-האישום היא הרשות שעברה עבירה או הביאה לה, היכן שהעוול זועק והדעת לא סובלתו, היכן שמן הנמנע לקיים לנאשם משפט הוגן. היא נשענת על סמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט החליט, וליווה החלטתו בהופעה בתקשורת, על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה נתניהו (ואיתו עוד שלושה) בתיק 1000 ("עבירות של מרמה והפרת אמונים"), תיק 2000 (- כנ"ל) ותיק 4000 ("שוחד, מרמה והפרת אמונים"). רבות כבר נאמר ונכתב על כתב האישום הזה: שאינו מחזיק מים (חרף היותו היותו ארכני), ה"עבירות" המתוארות בו אינן עבירות, ועוד, לא נחזור. יש טענה שלא ניתן להתייחס אליה בביטול: שהעיתוי, והנסיבות, וטוויית האישום ומסכת החקירה והעדויות נועדו לתכלית אחת: החלפת שלטון. די בטענה זו, עם סמיכות הזמנים לאירועי הבחירות שבכל מהלכם היה פרומו תקשורתי נגד נתניהו כשההכרזה על האישום בדיוק עתה בשלב הרגיש ביותר, כדי להגיש עתירה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. כתב האישום הוא בזוטי דברים שעולה חשד שלא היו בכלל נחקרים אם היה מדובר באחר, כשהגשתו היא דקדקנות ואכיפה סלקטיבית. סיבה בהחלט ראויה, לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. עומד כאן מבחן בוזגלו ההפוך: אם בוזגלו הדמיוני - שנניח שמאז המצאתו יש מאין על-ידי השופט אהרן ברק התקדם והפך מנכ"ל ארגון גדול - היה פועל בקרב מקורביו לקבלת פרסום חיובי בוואלה ובד בבד לקבלה חפצית של סיגרים, שמפניה ובואו נרחיב את זה לבירה ומרשמלו ופיצוחים, האם בכלל היה, לא נגזים ונאמר עומד לדין – נחקר במשטרה? כתב האישום, כשכולם כבר שכחו שחזקת חפות עומדת גם כשמגישים אותו, גם 'עושה מלאכתו היטב' כשהוא פועל בתוך הליכוד וגוש הימין לערער את מעמדו של נתניהו כמועמד לראשות הממשלה הבאה. יש בהגשת כתב האישום הרדוד עם הבום התקשורתי סביבו לפני, בזמן ואחרי כדי עשיית עוול לאדם - מוכשר ומיומן במידה בלתי רגילה - שפעל כה רבות למען המדינה ועוד יכול לעשות למענה. מנדלבליט הכריז והדגיש בהופעתו לאומה שכתב האישום חמור. אני מבין שמדובר בתיק רצח. זה חמור! לא? הונאה במיליונים – זה חמור! לא? תרגיל עוקץ – חמור גם חמור! לא? אז מה חמור בתיק הזה? שפיצלו אותו למען הרושם, למען הניפוח, לשלושה, ומספרו אותם ביחידות של אלפים. להודות על האמת דבר אחד ויחיד באמת חמור: הסיגרים! אם נתניהו אכן צורך ומעשן את הדבר הזה, צריך להדגיש ולהתריע בפניו שעישון סיגרים נושא סיכון בריאותי שאינו נופל משל סיגריות. נשאלת שאלה איך זה שגורלו של ראש ממשלה וכך גם גורלה של אומה, נתונים בידיו של אדם אחד ויחיד, ד"ר אביחי מנדלבליט, שיכול היה באותו להט להחליט אחרי השימוע - שברור היה שלא יזיז אותו מדעתו! - לסגור הכל ומטעמים שציינתי. יש בהחלט מקום לאור כל הנזכר שבנימין נתניהו יגיש עתירה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. דוקטרינת ההגנה מן הצדק מקור הדוקטרינה "הגנה מן הצדק" במשפט האנגלי והאמריקני, משם היא יובאה למשפטנו. הולדתה של הדוקטרינה בשנות השישים, באנגליה – בפסק-דין מנחה – בבית המשפט לערעורים – בפרשת Connelly v. D.P.P (1964) בו נקבע כי לבית המשפט סמכות טבועה לבטל אישום שהינו מנוגד לצדק. בדרך-כלל מדובר במקרים בהם נפל פגם בהתנהגות התביעה. על-פי דוקטרינת ההגנה מן הצדק שנטענה בארץ לראשונה בשנות ה-70 אך הונהגה הלכה למעשה רק מאמצע שנות ה-90, לבית המשפט סמכות שלא להפעיל את סמכותו באותם המקרים שבהם אין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן, או שיש בניהול המשפט, בנסיבות העניין, משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות המשפטית. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הביא לקונסטיטוציונליזאציה של המשפט הישראלי בכלל והמשפט הפלילי בפרט, שמשמעה: כל ענף וכל נורמה משפטיים מושפעים מעתה מההסדרים החוקתיים בדבר זכויות האדם. המפנה שעליו מדובר, גם שינה את עקרונות הניסוח הראוי של כתב-האישום: התמורה חלה עם כניסתו של חוק סדר הדין הפלילי לתוקף – שנת 1982 – והמשלימה שלה – המשלימה החוקתית – בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (פורסם בהתשנ"ב–1992) אשר העלה את הזכות להליך ראוי למדרגה על-חוקית.

האם לגבי נתניהו, כובדה הזכות להליך ראוי?

מכוח הדוקטרינה של הגנה מן הצדק בית המשפט רשאי ואמור, לבדוק את ההליכים שקדמו להבאת הנאשם לדין. לבית המשפט סמכות טבועה שלא לדון באישומים מטרידים או בלתי-הוגנים מטעמי צדק. יש לשקול את תקינות ההליכים שהובילו לפתיחת ההליך. ניתן לבדוק את מידת העקביות של התנהגות השלטונות. ניתן להידרש גם למהלכים הניצבים מאחורי כתב-האישום ולבחון שאלות כמו: הטרדה, הפליה או העמדה חריגה לדין. הראייה היא כוללת. המגמה היא לאזן בין האינטרס הציבורי שבקיום ההליך הפלילי לבין האינטרס של הפרט – ושל הציבור – שלא ייעשה שימוש בלתי הוגן או בלתי סביר או בלתי נחוץ בהליך הפלילי. האם כל מי שקורא זאת, לא רואה למול עיניו את כל ההליך הלא תקין שהביא להחלטה להעמיד את נתניהו לדין? כולל אין ספור החקירות שקדמו והפריעו לו בתפקידו כראש ממשלה? באם הדבר הזה יגיע למשפט דבר נוסף אם כן: ביד אחד המערכת מגישה כתב אישום נגד בנימין נתניהו, בעוד שבשנייה מונעת ממנו מקורות מימון. אפילו לגבי עבריינים מארגוני פשיעה כשהם מועמדים לדין, לא מדקדקים מהיכן בא להם הכסף למימון הגנתם. הדבר שהייתי מציע לאור זאת (לא חובה רק המלצה כמובן): בנימין נתניהו לא צריך להתרושש מהעניין. הוא מוכשר ביותר ומסוגל להגן על עצמו - ללא עורך דין - בבוא העת. במקרה כזה: כבר בדיון הראשון, בית המשפט ממנה סנגור מהסנגוריה הציבורית לנאשם (כמובן, רק בהסכמת הנאשם, שרשאי גם להעדיף המשך ההגנה בעצמו). ראוי בהחלט שעורך דין מהסנגוריה הציבורית יגן על בנימין נתניהו בתיק כה פשוט שהאינדיקציה לסגור אותו, לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, כה ברורה.