חילופי-האש עם המחבלים בעקבות מבצע ׳חגורה שחורה׳ לחיסול בהאא אלעטא, מפקד הג׳יהאד בצפון רצועת עזה, היו קריאת השכמה לכל השאננים בתוכנו, המסתתרים מאחורי ססמאות נבובות של מערכת ביטחוננו, ומאמינים בעקשנות, שיהיה בסדר.
התקריות נמשכו כארבעה ימים, שבהם נורו עלינו 300-200 רקטות וטילים, שאת מרביתם הפילה 'כיפת ברזל', לפי הודעת צבאנו. למרות זאת, נפגעו קשה מפעל וכמה דירות. כלומר, 'כיפת ברזל' לא עמדה במבחן, וכנראה, לא תעמוד במבחן מלחמה עם חמאס ו/או עם חיזבאללה, שבה יירו עלינו מדי יום כאלפיים רקטות וטילים - כפי עשרה מאשר נורו עלינו בתקרית האחרונה.
לכן, נשאל האם יש בידינו מלאי מספיק של סוללות כיפת ברזל ושל טילים מיירטים (טמי"רים) למלחמה כזו, המובטחת לנו על-ידי המחבלים? וכמה תעלה ההצטיידותנו הנמרצת בסוללות ובטמי"רים? המלחמה בשער, על סף ביתנו, והשאננות אצלנו בשיאה, ללא כל סיבה סבירה.
למרות שאיני טכנולוג, אני מצר על ההחלטה לבחור ב'כיפת ברזל' היקרה מאוד, לעומת טמי"רים זולים, ובעיקר, לעומת מערכת לייזר ליירוט. יכול להיות, שמערכת ׳נאוטיליוס׳ אינה הפתרון המיטבי, אך הייתה צעד נכון בכיוון הנכון; וננטשה באִבָּה כיוון שלא התאימה לגחמות בכירים במערכת הביטחון, ואפילו לא הובאה ארצה לניסוי מבצעי. סוללותיה מתייבשות במדבר אריזונה, כדי להגות מתחרים מדרכה של 'כיפת ברזל'.
על גחמות מערכת הביטחון ועל יוקרתה המפוקפקת נשלם ביוקר רב במלחמה שבשער, כמו במלחמת יום הכיפורים, שבה כמה החלטות שגויות לחלוטין בתחום הרכש ובבניין הכוח בשנים שלפני המלחמה חרצו את גורל המערכה לרעתנו. עיינו בערכים - טילים נ"ט, גשר הגלילים, ארטילריה, הנדסה, חי"ר, נשק אישי ולצערי, עוד רבים אחרים, שהבטיחו לנו ניצחון פירוס במערכה.
והציבור הישראלי, שמואבס בהודעות צבאנו ומערכת הביטחון, שותק - עד חס וחלילה לוועדת החקירה הבאה, שתמרח את מסקנותיה, כדי לכסות על ערוות הצבא ומערכת הביטחון.
