רצון הבוחר?
כל הזמן מפמפמים לנו שהעם בחר בממשלת אחדות. זה נכון כברירת מחדל כדי למנוע את האבסורד של בחירות שלישיות. אולם מעבר לכך גם אם תוצאות הבחירות מצביעות לכאורה על שוויון בין שני הגושים הגדולים, התוצאות אינן משקפות את רצון העם האמיתי. הגיעה השעה להפריך מיתוס זה.
בעוד ביבי הוותיק והמנוסה רכש לו במרוצת השנים קהל אוהדים מסורתי רחב המאמין בהשקפה הליכודניקית הימנית, הרי מפלגת כחול לבן של
בני גנץ הטירון היא מפלגת טלאים חסרת חוט שידרה אידיאולוגי ובלתי מגובשת. העם שבחר במפלגה זו, לא בחר במפלגה הירוקה ובאיש גנץ החסר כל ניסיון פוליטי, אלא כדי להפיל את נתניהו.
על-רקע האווירה הציבורית והתקשורתית הזו של מחנה 'רק לא ביבי' נחשף המחנה השמאלי, ובעיקר מגזר המתלבטים הרחב שהכריע אלקטורלית את התיקו בבחירות, לשטיפת מוח בלתי פוסקת בדמות קמפיין שקרי ושלטי חוצות ענקיים בערים, נגד ביבי האגומן ובעד גנץ הדואג למדינה לפני הכל כביכול. לכן הבחירה בו היא תוצאה של חשיפה ציבורית בלתי נשלטת ובלתי רצונית לקמפיין של מיטב המוחות שגייס גנץ, שאינו משקף למעשה את רצון הבוחר. מְצא את ההבדל כבר אמרנו?
מצא את ההבדל
חן ארצי סרור מבקרת בחריפות את חסימות הכבישים בירושלים (ידיעות 20.11.19) כדי לסלול את הדרך לקראת בואו של האדמור מסטמר האנטי ציוני. זאת בשעה שישראל מוחה ונאבקת נגד BDS וארגונים פלשתינים אנטי ציונים.
עם כל הכבוד לסרור השוואה זו היא חסרת שחר. נכון שהאדמור אינו מאמין מסיבות אידיאולוגיות במדינה הציונית אלא רק בגאולה השלימה. אך בפועל, לא רק שבניגוד לאויבינו אינו פועל-כנגדה, אלא יש לי חדשות בשבילכם: בזמן מלחמה בארץ הוא וחסידיו הרבים בארץ ובעולם מתפללים עבור שלום תושבי ישראל וחייליה (!) מתוך דאגה כנה לגורלם. מבחינה זאת הוא יכול לשמש מודל לסולידריות אפילו לשמאל הקיצוני בישראל, הפועל יד אחת עם אויבינו נגד צה"ל והמדינה. מצא את ההבדל כבר אמרנו? לתשומת לב ארצי סרור.
מכתב תודה לספריית ז'רר בכר
במבצע לוגיסטי מהיר אוּתר הטלפון החכם האובד הרשום על שמי. תודות למתגייסים הנאמנים והחרוצים: ראשון לעושים במלאכה הספרן, איש אוהב הספר והעיתונות, ירון החביב בעל הלב החם והמסור, השמח כתמיד לעמוד בראש 'משפחה שכזאת' של קוראי עיתונות עקשניים, ומבקרי אגף כת"ע כמוני.
ירון גילה תשומת לב, אחריות מירבית ותושייה מיידית, כשלכד בעדשתו הערנית את המכשיר המיותם על השולחן ומסר אותו לידי איש התחזוקה האחד והיחיד, דוּדוּ הצנוע, עדין הנפש וטוֹב הלב. דוּדוּ שמר מכל מִשמר על הטלפון הצמוד אליו בנאמנות רבה, עד שהחזיר אותו למחרת לבעליו בשמחה והפקיד אותו שוב בידיי בע"ה.
ואחרון אחרון חביב, איך לא, דב לפשיץ, הספרן והסופר הנצחי, שניצח על המבצע בנחישות ללא פשרות ובלי דיחוי, ובצלצול בָּזָק איתר את הנפשות הפועלות הטובות ואת הטלפון האובד שנשם לרווחה וחזר לידיי מידיהן הנאמנות.
התודה והברכה לספריית ז'רר בכר שהעמידה עובדים נאמנים כאלה בשירותה.
