בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתו של רובי גולדשטיין נגד הנתבע, אריה גוטסמן, לאחר שהאחרון הודה בהסכם עם חברת 'מיכלים לתעשיה וחקלאות בע"מ' על קיום החוב.
למרות שהתביעה הוגשה שמונה שנים לאחר מועד החתימה, הרי שמאחר והייתה הודאה בקיום החוב, הורה בית המשפט, כי תקופת ההתיישנות החלה ביום החתימה על ההסכם עם 'מיכלים' ולכן התביעה לא התיישנה.
התביעה המקורית של רובי הייתה גם נגד חברת 'מיכלים' ובעלי מניותיה, אך מאחר ואחד מבעלי המניות נמצא בפשיטת רגל ומאחר והחברה ובעל המניות השני לא התגוננו, נותר הדיון במחלוקות שבין רובי ואריה.
בינואר 1995 חתמו השניים על הסכם "אופציית רכישה וזכרון דברים" (להלן: הסכם האופציה), בו הוסכם בין היתר על מתן מקדמה של 110,000 ש"ח, ששולמו על-ידי רובי, וסכום של 30,000 דולר שנותר במחלוקת. הרכישה עצמה הייתה של מפעל לתיבות משטח, שמניותיו הוחזקו על-ידי אריה ואשתו והועברו לרובי ואשתו. אלא, שהאופציה לא מומשה ורובי נתן לאריה אורכה להחזר הכספים עד שימכור המפעל לצד שלישי.
ביולי 1996 חתם אריה הסכם מכירה עם 'מיכלים' ובסעיף התמורה הוסכם במפורש, כי ישולם לאריה גם סך של 67,000 דולר בגין החזר תשלום לרובי גולדשטיין.
הטענה העיקרית של רובי הייתה, כי אריה לא בקש את הסכמתו לכך שכספו יושב לו באמצעות 'מיכלים'. כמו כן, 'מיכלים' נתנה שלושה שיקים, אשר אחד מהם, על-סך 100,000 ש"חנפדה והשניים האחרים לא כובדו. בכך תבע רובי החזר של 70,000 דולר בהפחתת 100,000 ש"חשנפדו.
אריה מצידו הודה בכך שלא השיב הכספים, אך טען כי שולמו לרובי כספים מ-'מיכלים', קריהעלה טענת קיזוז. כמו כן טען, כי הלוואה שלקח לרכישת מפעל 'אריזות גורן' הועברה למעשה לרובי ולחשבונו. בעקבות כך, רכש רובי את המפעל ואת מניות החברה שהפעילה אותו ולאחר מכן העביר המניות לידי 'מיכלים' לאחר ששילמה לו החברה סך של 67,000 דולר.
רובי הכחיש שניתנו לו כספי ההלוואה, שאמנם הועברו לחשבונו ללא ידיעתו, אלא שמכל מקום הוא שימש כנאמן בלבד ל-'מיכלים' ובעלי מניותיה, הן להעברת כספי ההלוואה והן לרכישת מפעל 'גורן' ומניות החברה המפעילה.
אריה עוד טען, כי 'מיכלים' שלמה החוב לרובי בכך שנטלה על עצמה את חובות החברה לבנק וכך הסירה מרובי את הערבות האישית שנתן לבנק נגד החובות. רובי מצידו טען, כי החובות נוצרו על-ידי החברה עצמה וכי לא נהנה מהם וכי אין קשר בין חובות אלו לחוב הנתבע.
בנוסף לכך טען אריה, כי חלה התיישנות על התביעה, שכן מועד מימוש האופציה הוא מאי 1995 ואילו התביעה הוגשה במרץ 2003 (תביעות 'אזרחיות' בטוענה שאינה מקרקעין או חריג אחר, מתיישנת עילתה תוך 7 שנים).
השופט יונה אטדגי הסיק כי אריה אינו דובר אמת, שכן הוא הודה בהסכם המכירה עצמו עם 'מיכלים' בחובו לרובי ובשיחה מוקלטת ביניהם עלה, כי אריה קבל 30,000 דולר בנוסף למקדמה השקלית בסך 110 אלף דולר.
הנתבע המצוי בפשיטת הרגל, רפאל חן, העיד בעצמו בצורה חד-משמעית, כי נכח במעמד החתימה בין רובי לאריה וכי רובי שלם לאריה 70,000 דולר.
כמו כן, במעמד המכירה של אריה ל-'מיכלים' לא נכח רובי ולא הובאה כל ראיה לכך שרובי הסכים להמחאת החבות ולהפקעת חובו של אריה אליו. כמו כן, למרות שאריה הודה בחוב במפורש, עדיין נדרשת הסכמת רובי לצורך המחאת החיוב, גם בקיומו של חוזה בין החייב לצד שלישי (כאמור בסעיף 6 לחוק המחאת חיובים וסעיף 40 לחוק החוזים (חלק כללי)).
בעניין ההלוואה ורכישת מפעל 'גורן' הגיע השופט למסקנה, כי ההלוואה ניתנה על-ידי אריה ל-'מיכלים' ולא לרובי, ששימש נאמן בלבד. רפאל חן העיד בעניין זה, כי רובי שמש 'פורמלית' בלבד להעברת הכספים וכי רובי מעולם לא היה בעלים של 'גורן' או של החברה המפעילה. עדות זו נתמכה גם על-ידי נאמן בפשיטת הרגלשל מר שלמה שחמורוב, בעל המניות ב-'מיכלים' עם רפאל חן. מכאן הסיק השופט, כי טענות אריה לעניין הקיזוז נדחות.
בעדויות נוספות מטעם העדים, לא נסתרה טענת רובי ועוד עלה, כי סכומים גדולים מסוג זה אינם נמסרים ללא אסמכתא. עוד העיד, מטעם אריה, מר יעקב אלאלוף, אשר היה בעל מניות ב-'מיכלים', שהעיד כי קיימת אסמכתא בדמות ייפוי-כח לרובי וכי השיקים נמשכו על-ידי שותפו, מר יונה היבש. השופט קבע, כי עדותו זו של אלאלוף חסרת עקביות, סתורה ואין לתת בה אמון.
בעניין ההתיישנות נקבע, כי מאחר ובהסכם המכירה בין אריה ל-'מיכלים' מהווה סעיף 'החזר התשלום' לרובי הודאה בכתב של אריה בקיום הזכות של רובי לקבל סכום זה. על-כן, יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום זה ואילך (יולי1996) ועל-כן התביעה, שהוגשה במרץ 2003, לא התיישנה.
אשר לחישוב החוב, נקבע, כי מדובר ב-67,000 דולר ולא ב-70,000, שכן זהו הסכום הכולל המשוערך, על-פי שערי הדולר באותו זמן. בכך, נקבע, כי לרובי מגיע 67,000 דולר, כערכם ביום חתימת ההסכם בין אריה ל-'מיכלים', פחות 100 אלף ש"חששולמו על-ידי 'מיכלים' בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת ההסכם הנ"ל.
