ד"ר רון תומר, "אנחנו פותחים את ישראל ליבוא בלי גבולות, והצרכן לא מרוויח מזה כלום", באתר גלובס, 25 לנובמבר 2019.
ד"ר רון תומר, מבעלי חברת הפרמצבטיקה אוניפארם, מתמודד על תפקיד נשיא התאחדות התעשיינים, והטענות שלו כבר גורמות לי להתגעגע לשרלטן
שרגא ברוש. עוד הוא טוען, שהורדת חסמי היבוא בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011 מובילה לקריסת התעשיה המקומית. ובפרט:
יש פתרון אחר, וכנשיא ההתאחדות אוביל אותו ואנסה לשכנע בו את משרדי הממשלה השונים והוא יצירת תחרות מבית. אם הממשלה תיקבע שמגזר מסוים הוא מגזר שאינו תחרותי היא תוכל לעודד בו תחרות תוך קידום יצרנים ישראלים נוספים שיכנסו אליו והם יכניסו תחרות. לא צריך למהר לפתוח את הענף כולו ליבוא שנעשה בתנאים לא שוויוניים. כשתהיה תחרות מבית, הכלכלה הישראלית תשחק משחק סכום אפס, כך שגם אם יצרן אחד הפסיד מכירות, יצרן אחר הרוויח".
אני בעד תחרות, אבל שהיא תהיה תחרות הוגנת. אני רוצה שהמתחרה שלי יהיה כפוף לאותן סולמות שכר שאני כפוף אליהם, ישלם לעובדים שלו את אותם תנאים סוציאליים שאני משלם לעובדים שלי, שהעובדים שלו ילכו למילואים כמו העובדים שלי. שהרגולציה הסביבתית שחלה עלי תחול גם עליו. כתעשיין ישראלי אין לי את תנאי התחרות ההוגנים האלה מול יצרנים מטורקיה ומסין.
אז אני כאן רק בשביל להזכיר לכולם שמדובר בדברי הבל מוחלטים:
חשיפת המשק ליבוא מתחרה תרמה לאורך השנים לרווחת הציבור ובהיקף רחב מאוד. הטענה של ד"ר תומר, שהצרכן הישראלי לא מרוויח מיבוא כלום היא שקר גס. הוא גם טועה כשהוא מתייחס למסחר בינלאומי כאילו זה משחק כדורגל. תחרות הוגנת זה אמצעי, לא מטרה, ואם מדינה כמו סין יכולה לייצר מוצרים זולים בזכות שכר עבודה נמוך אז אין סיבה שהצרכן הישראלי לא יפיק מכך תועלת. האיש כאן המציא תאוריה כלכלית חסרת בסיס. ומה זה בדיוק "המדינה תעודד תחרות"? המדינה תשפוך כסף ציבורי לסיוע להקמת מפעלים, וכל זה בשביל משחק סכום אפס? על מה אתה מדבר??
כמובן שהיבוא פוגע ביצרנים שלא יכולים להתחרות אבל לא רק שהוא מסייע לצרכנים הוא גם מסייע ליצואנים (יבוא ויצוא זזים ביחד, למי שפספס את 700 הפוסטים שלי בנושא). חסימת יבוא משמעותה צמצום היקף המסחר הבינלאומי וצמצום הצמיחה הכלכלית והרווחה הנובעים ממיצוי יתרונות יחסיים.
ד"ר תומר שימש בתפקיד ראש מטה "כחול לבן" של התאחדות התעשיינים, מטה שפועל למען עידוד רכש של תוצרת מקומית. אז למנוע אי-הבנות, אתם לא פטריוטים גדולים ואפילו לא מסייעים לתעשיה הישראלית כשאתם מעדיפים תוצרת מקומית. קנו מה שטוב לכם.
לסיום, בקריאה נרגשת אני פונה אליכם תעשיינים נכבדים, ממליץ לכם לפעול באמת למען הכלכלה הישראלי, ולדרוש הקלה ברגולציה ובביורוקרטיה, אתם גם יכולים בצדק לדרוש צמצום כוחם של הוועדים במונופולים החיוניים (שמקשים על היבוא והיצוא, ופוגעים בתפקוד המגזר הציבורי), וגם אם תדרשו השקעה ציבורית בתשתיות תחבורה והשכלה אתמוך בכם. אבל כשאתם רוצים העברת כסף ציבורי לכיס שלכם וכשאתם דורשים חסימת תחרות, אתם יוצאים נגד הכלכלה הישראלית ונגד הציבור הישראלי.
[
פורסם בבלוג האישי של עומר מואב]
