פרשנים הרבה אמרו דברים הרבה על דבריה הסתומים של רבקה. יש שראו בה אישה צעירה, שנדהמה להיוודע אחרי תקופה של עקרות כי לא עובר אחד בבטנה, אלא שניים, "והיא שאלה לנשים שילדו אם אירע להן ככה, והן אומרות לא, ותאמר אם כן הדבר, למה שה אנוכי בהריון משונה" (רש"י, ואבן עזרא בניסוח של הרמב"ן). "לָמָּה זֶּה" על-פי פרשנות זאת משמע, "אם כן". הרמב"ן עצמו דוחה תוכנם של פירושי קודמיו ואומר כי מה שרבקה הלכה לשאול את ה' הוא "אם כן למה זה אני בעולם, הלוואי ומתי או שלא חייתי". רש"י ואבן עזרא כמו אומרים כי רבקה לא יכלה לשאת את העובדה כי גורלה אינו כגורל כל אישה מצויה, והרמב"ן כמו אומר כי לא יכלה לשאת את עצם עובדת היותה היא. "לָמָּה זֶּה" נשאר 'על כן', בשני הפירושים, ובעצם בכל הפירושים המצויים בכאן, ורק סיבת השאלה על הייסורים משתנה.
אבל עיון במשמע מטבע הלשון "לָמָּה זֶּה" במקרא, אינו תומך בפירוש האומר כי הוא 'על כן'. "למה זה צחקה שרה" אין פירושו 'על כן' צחקה שרה, "למה זה תשאל לשמי" שאומר המלאך ליעקב איננו 'על כן', "למה זה אמצא חן בעיני נאדוני", שאמר עשו ליעקב, גם הוא לא 'על כן' אמצא חן, להפך, ו"למה זה שלחתני" שאמר משה המתלונן על ה' שעשאו שליח, בוודאי ובוודאי איננו 'על כן' שלחתני. על כרחך, "לָמָּה זֶּה" משמעו 'אינני רוצה', משמעו 'למה יהיה כדבר הזה', 'למה עלי לשאת את שבאני'.
על כן נראה לי בעוניי כי מה שאמרה רבקה הוא, אם הבנים מתרוצצים בקרבי, אם אח קם על אחיו ברחמי, ויקום עליו בחייו בעולם הזה, למה אהיה אני האישה-האם שאסון זה של מלחמת בניה האחים פקד אותה ובא עליה. אם מלחמת אחים, מוטב לא אהיה אני אם האחים, לא אם בכלל, מוטב איוואש בעקרותי ובלבד שלא אביא לעולם בנים המרוצצים זה את גולגולתו של האחר. "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְ.ה.וָ.ה", או הלכה לתבוע את ריבון העולם על שכך הוא מנהיג את עולמו, או לדרוש כי מוטב לו לעולם שאחים העורכים מלחמה זה בזה כבר מרחם, לא ייראו אור יום ולא יבואו לעולם כלל.
זה פסוק של "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְ.ה.וָ.ה". זה פסוק של טרוניה גדולה. זה פסוק של פחד נורא שמא אושר לא נודע של אישה המביאה פרי בטן לעולם הופך לחרדה עמוקה כתהום, שמא יקומו היילודים חד לקרוע איש את אחיו מן העולם. "לָמָּה זֶּה", למה זה אז, למה זה לעולם.
רק יודע תעלומות יודע אם שככה החרדה של אם האחים באמור לה ה' "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" ( שם,כ"ג). גם בהיפרד האחים ללכת איש אל זהותו ותאומו אל זהות אחרת, האם האחת לכודה, בהריונה, בלידתה, בחייה, ופרידה אינה מאפסת את האחווה, והאחווה אינה מבטיחה את ההשלמה. כל העולם כולו הוא עולם של אחים ושל אחיות. כל יצורי עולמים הם צאצאי אב אחד ואם אחת, וממעי קדמונים נפרדו עמים "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" הוא תמצית ההיסטוריה של האנושות, ובעומק הדבר אין מלחמה בעולם שאינה מלחמה נוראה של איש באחיו הרחוק או חלילה גם הקרוב, ומי שאיננו הולך לדרוש את ה', כרבקה, לאן הוא הולך....
