נתן שירנסקי היקר,
אני מצרף עצמי לרבים, בישראל, בעולם כולו, המברכים אותך על זכית בפרס בראשית לשנת 2020. אני עושה כן בלב שלם, אבל גם בלב היודע כי אתה בלבבך רואה את חבריך וחברותיך אשר חרפו נפשם להיאבק באימפריית חנק מפלצתית על הזכות של כל אדם לנשום את חמצן החרות, וכיהודי על העלאת נר ישראל - העם והארץ - להאיר את האפלה שגזרו חשוכים על בני עמך, כחתני הפרס עמך.
הגדרתם מחדש, את הגבורה. הייתם מופת ליתרון הרוח על הפלדה הכובשת, המוחצת, המוצאת את ביטויה בחומות תיל, בסורגים, באזיקים. כתבתם פרק מופלא, מעורר השתאות, בהיסטוריה של הקוממיות, קוממיות בשבי, קוממיות בתחייה.
אני מברכך אישית. ליוויתי פועלו של
ארווין קוטלר, הפרקליט שלא מינית, התובע שנתבע מתוך נפשו להרים קול זעקה בעולם על שאסרו אותך ואת רעיך, כשכיהנתי כקונסול כללי במונטראל. ליוויתי את רעייתך אביטל באחד מסעותיה בעולם, בשווייץ, הפגשתי אותך כאן בארץ עם גרי קספרוב ידיד ומעריץ שלך, זכיתי לארח אותך בשם המדינה בכהונתך כשר באחת מימי השתתפותך ב כנס דאבוס ואני זוכר שיחה בחדר המלון החשוך שלך, בערב שבת, דלת פתוחה לאור שהסתנו מן הפרוזדור כי לא הדלקת אור בחדרך מפני השבת. ראיתי בכהונתך כיושב-ראש הסוכנות היהודית, חסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא בדור הזה.
ועם זאת, אני מברך אותך בשיר שכתבתי כבר ב-1969, לאש הכבושה, אז כקריאת מאבק של צעירי בני עקיבא בארץ לשחרור יהדות ברית המועצות. מן הוועידה באותה שנה, עבר השיר לסניפים, ונערי ונערות התנועה שרו אותו סביב למדורות הלילה והיה בו מערגה של חיבור אליכם. היום, חמישים שנה אחרי, אני מקדיש אותו לך, ולרעיך, בהכרת תודה למליצי הפרס על שנתנו לו עם בחירתך ממד של עומק ושל הודיה.
שלך בברכה חמה יצחק מאיר.
לאש הכבושה
יצחק מאיר
לָאֵשׁ הַכְּבוּשָׁה תַּחַת אֵפֶר אָשִׁירָה,
לְפֶלֶג רוֹתֵחַ בְּסֹהַר קְרָחִים,
לְזֶרַע חִטִּין טָמוּן בִּשְׂדֵה שֶׁלֶג
בּוֹ נָמָה לָהּ פַּת מְלָכִים.
לַקּוֹל הַגּוֹאֶה בְּאוֹקְיָנוֹס הַשֶּׁקֶט,
לַגֵּו הַזָּקוּף בְּקוֹמַת מֻשְׁפָּלִים,
לָאִישׁ שֶׁנִּשְׁבַּע כִּי שַׁלְשֶׁלֶת מַטְבַּעַת
בִּבְשַׂר אֶזְרוֹעוֹ חוֹתַם תְּפִלִּין.
לְ'אִם אֶשְׁכָּחֵךְ' הָעוֹטֵר שְׂפָתַיִם
קְמוּצוֹת בִּנְשִׁיקָה סְמוּקַת אַהֲבוֹת,
וּלְכָל נֵרוֹתַיִךְ, יְרוּשָׁלַיִם,
אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בִּמְנוֹרַת הַלְּבָבוֹת.
