לאחר הבחירות האחרונות הניח נשיא המדינה את ראשו בלוע של הארי הפוליטי, וכפי שהיה די צפוי, הפוליטיקה אכלה גם לנשיא את הראש.
הצעת המתווה של הנשיא הייתה התערבות מאוד בוטה ובלתי מקובלת בסדר היום הפוליטי. לנשיא אין כל סמכות לגשר בין הגורמים הפוליטיים, והוא לא מוסמך לאחד כוחות לצורך הקמת
ממשלה.
אך גם לנשיא עומדת חזקת החפות וחזקת תום הלב. במצב הפוליטי הכאוטי שאנו נמצאים בו כל אדם חייב לשים יד, ודאי אדם כה בכיר, הבכיר שבבכירים, אדם שקולו נשמע למרחקים, ודאי אדם הנהנה מחסינות כוללת על מעשיו במסגרת תפקידו, וברור כי מתווה הנשיא, אף אם הומלץ שלא מכוח הסמכה מפורשת בחוק, נועד למטרות חשובות וטובות, ונעשה במסגרת תפקידו של הנשיא. הנשיא חסין מפני כל פעולה משפטית נגד המתווה, ובהתאם לנסיבות ראוי היה לתת למתווה הזה צ'אנס.
אז בואו נראה מי לא נתן צ'אנס, מי שם X גדול על המתווה הזה מבלי לתת לו כל הזדמנות:
1.
יאיר לפיד, אשר ודאי עמד על זכות הווטו של ברשימת כחול לבן. הוא לא פתח לכל אפשרות שרשימתו תהיה בקואליציה תחת מנהיגות של נתניהו. יאיר לפיד פסל מראש את מתווה הנשיא, וברגע האחרון כאשר נראה היה שגנץ התייאש מסירובו של לפיד, ויתר לפיד על רעיון הרוטציה לבחירות הבאות. עד כדי כך היה חשוב ללפיד שלא לקיים את מתווה הנשיא.
2.
בני גנץ, אשר כרעם ביום בהיר, ולאחר שקיבל מלפיד את בן הערובה, ויתור על רוטציה, הודיע לעם ישראל שהמכשול האחרון בפני הקמת ממשלת אחדות הוא ויתור של נתניהו על החסינות, כאשר החסינות לא הייתה מעולם חלק ממתווה הנשיא, ומתווה הנשיא לא עסק בה.
כאשר נגמרו לגנץ כל הטיעונים נגד נתניהו הוא הקריץ את עניין החסינות, תוך שהוא קוטל סופית את מתווה הנשיא.
מי אם כן פסל על הסף את מתווה הנשיא? בימים אלה אנו ניזונים מסקרים, מידיעות ומפרשנויות המאשימות דווקא את נתניהו בכישלון של מתווה הנשיא, הכיצד? כיצד שופרות התעמולה מספרים לנו סיפורי מעשיות, הנוגדים באורח ברור וחד-משמעי את המציאות, והציבור רחב, אשר מרכזו הוא השמנת הדשנה של תל אביב הולך שבי אחרי התעמולה הריקה הזו.
