רשויות מקומיות רשאיות, כמו גופי מינהליים אחרים, לגבות חוב בדרך של גבייה מינהלית לפי (פקודת המיסים גבייה) או להגיש תביעה אזרחית, ואז לפנות להוצאה לפועל לגבות את החוב. מטבע הדברים הן מעדיפות לנקוט הליכי גבייה מינהלית.
לאורך השנים צמצם בית המשפט העליון את יכולת הגבייה של הרשויות, וקבע שניתן להעלות כנגד הליך הגבייה גם טענת התיישנות. לפני כשנה קבע בית המשפט העליון בהלכה חדשה, הלכת פרידמן (ע"א 4302/16), שהליכי הגבייה המינהליים לא עוצרים את מרוץ ההתיישנות (שבע שנים) אם הרשות מגישה תביעה אזרחית. פסק דין חדש של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
עודד מאור, משרטט כעת לרשויות המקומיות את הגבולות, כאשר חייב נכנס להליך של פשיטת רגל.
החייבת לא שילמה את חובותיה לעיריית תל אביב. העירייה נקטה נגדה בהליכי גבייה מינהליים. בחלוף השנים, פנתה החייבת להליכי חדלות פירעון. העירייה הגישה תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל בסך 230,000 שקל בגין החובות, אולם תביעת החוב נדחתה על-ידי המנהל המיוחד, עו"ד עמית עוז. הוא נסמך על הלכת פרידמן וקבע, שאין בנקיטת הליכי גבייה מינהלית כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליכים אזרחיים.
העירייה הגישה ערעור. היא טענה, שהלכת פרידמן לא חלה על תביעת חוב בפשיטת רגל, ואין להחיל את דיני ההתיישנות במקרה כזה, כאשר אין לפנינו "תביעה בבית משפט" כפי שדורש חוק ההתיישנות. לדבריה, טענת ההתיישנות היא טענת הגנה שיכול חייב להעלות מיוזמתו כנגד תביעה אזרחית שמגישה נגדו העירייה (כמו במקרה פרידמן) ואינה יכולה לעלות בהליך חדלות פירעון. הכונס הרשמי הצטרף לעמדת העירייה.
מאור דחה את הערעור. על-פי ההלכה הפסוקה, דיני ההתיישנות חלים בדיני חדלות פירעון, ולכן הליכי גבייה מינהליים לא עוצרים את מרוץ ההתיישנות, כפי שקובעת הלכת פרידמן, והיא חלה גם על תביעת חוב בפשיטת רגל.
החידוש המרכזי בפסק דינו של מאור היא, כי אומנם טענת ההתיישנות מהווה מגן ולא חרב, אולם הליך חדלות פירעון הוא הליך קולקטיבי. יש גם לשקול את טובת הנושים כולם ולא רק את טובת העירייה (הנושה הבודד), ואילו החייב אדיש לשאלת חלוקת הדיבידנד לנושים, כאשר הוא רק מבקש הפטר.
המשמעות של פסק הדין נובעת מכך שעירייה לא יכולה להחליף מסלולי גבייה. אם החלה בהליך מינהלי - עליה למצות אותו ואין היא יכולה לפנות באמצעו להליך האזרחי, ולהפך. לכן, על הרשויות המקומיות לשקול היטב אם הן פועלות במישור המינהלי - שיש לו יתרונות רבים מבחינתן, כאשר הן אינן זקוקות לפסק דין - אך אם ייכשלו בו, לא יוכלו לפנות להליך אזרחי אם תחלוף תקופת ההתיישנות. ואילו אם יבכרו לפעול במישור האזרחי, יהיה עליהן לנקוט הליכי הוצאה לפועל ויפסידו את היתרונות שבהליכים המינהליים.
התוצאה היא, כי יהיה על רשויות מקומיות לפעול במהירות לגביית חובות על-מנת שלא יתיישנו. בית המשפט גם קובע, שבכל מקרה יש להגביל את תקופת הגבייה, כאשר בחלוקת הנכסים בפשיטת רגל יהיה מעמד הרשויות המקומיות כמעמדו של כל נושה, ולא יינתן להן יתרון על פני נושים אחרים.
