יום חמישי שעבר עמד כולו בסימן סערה וסער. בחוץ השתוללה סערה חורפית, בירושלים שוב אלימות קשה כשנרצח באכזריות האזרח עמוס סער ז"ל (בגלל ריב שכנים ככל הנראה), ולהבדיל - בעשרות מוקדים ברחבי הארץ הלכו חברי הליכוד להכריע בבחירות מקדימות שכפה
גדעון סער. מצד אחד - יום של דמוקרטיה אמיתית בליכוד, מצד שני - יום של סער-רגשות ברשתות בחברתיות. במיוחד בקבוצות הוואטצאפ הליכודיות נפרצו כל הסכרים והשתוללה סערה נגד מי שקם להתמודד באופן הכי דמוקרטי על ראשות הליכוד ונגד השלטון ה"נצחי" של ביבי.
ברור שלסער לא היה מלכתחילה כל סיכוי. הסערה הפנים-ליכודית שחולל לא השיגה את מטרתו, אבל לפחות הסעירה את השטח הליכודי, הכריחה את ראש הממשלה להקדיש את מירב סדר יומו בימים שקדמו ל-26 בדצמבר לחמישה-ששה מיפגשים מדי יום עם קהלי הבוחרים, להלהיבם כדי להסיר עירעור על הנהגתו. הסערה שחולל סער שוב הוכיחה שיש מפלגה גדולה בישראל, שהיא גם תוססת וגם דמוקרטית, שמתנהלים בתוכה הכרעות דמוקרטיות, אך יש לה מנהיג בלתי מעורער באופן חסר תקדים. ניצחונו של נתניהו אכן היה סוחף.
כאמור, הפריימריז הליכודיים הציפו תופעה מדאיגה. קוראים לה במילה אחת - שנאה. מסתבר שלא רק מיפלס הכנרת עלה בזכות גשמי הברכה, גם מיפלס השנאה עקב ההתמודדות הפנימית. גלי שנאה וצחנה צפו בעיקר ברשתות החברתיות, במקומות שבהם כל אחד יכול להביע את דעתו בלא צנזורה או ריסון עצמי. בעוד סער ואנשיו מנהלים מאבק לגיטימי, שומרים על איפוק יחסי, מגלים אחריות תנועתית, מבינים שלאחר הפריימריז שוב מתאחדים ופועלים יחד במפלגה אחת, בסיעה אחת, למען מטרה אחת, מקרב תומכי נתניהו הוטחו לעברו אמירות קשות ביותר.
לא אלאה כאן בשלל הביטויים והאמירות הקשות שהטיחו ליכודניקים בחברם הליכודניק הבכיר - כגון: "היום מביסים את תומך הערבים ואשתו השמאלנית". אצטט כלשונה חברה אחת, עילגת, שכך כתבה, בין השאר: "סער נחש. ערפד שקרן, נבחר בשקר כשאמר שהוא תומך במר נתניהו וכעת רוצה להיבחר בשקר. כשהוא משקר, מר נתניהו לא הצליח שקר... רבים מאיתנו המתפקדים הפגועים מהמעשה הנבלה של סער. לא יבחרו לעולם בסער. רבים רוצים לברוח מהליכוד אם הפוטש של סער יצליח לו על-ידי הליכודניקים החדשים והבוגדים מקדימה - המרכז והתנועה המגונה. כל בעלי הכרסים והקירחים. בשקר נבחר ובשקר רוצה וכופה עצמו בכוח - להיבחר על-מנת להיראות שמאל שהוא סער הנחש הבוגד יתקע למר נתניהו את הפיגיון שלו האחרון"... וכן הלאה.
זה הדם הרע, שזרם בוורידי הפריימריז. סוג של התבטאויות שצפו בתוך "משפחת" הליכוד. דם רע של שנאת אחים, שספק אם ייקרש בקרוב. ואני שואל: אם בבית פנימה סוערות רוחות מחוסרות רסן - מה צפוי לנו, אבוי, במערכת הבחירות הכלליות, סיבוב שלישי, שנפתחת עתה, עם תחילת 2020? האם שנאה יוקדת תתן בהן את הטון? האם מיפלס האיבה בין המפלגות וראשיהן לא ייסכר? האם התעמולה תהיה גדושת השמצות יותר ממה שחזינו באפריל ובספטמבר?
האם בכלל ידברו במערכת הבחירות על נושאי מהות - ביטחון, כלכלה, בריאות, תחבורה וכיו"ב, או שמא שוב תתמקד התעמולה ב"כן ביבי, לא ביבי"? האם אנו צפויים בששים הימים הבאים "לשכוח" מהאיומים האירניים ומבית-הדין האנטישמי הבינלאומי שבהאג, להתעלם מאזהרות הרמטכ"ל על המצב המחמיר בכל הזירות העוטפות אותנו, לאטום אוזניים לזעקת המאושפזים, להמשיך ולגדף בפקקים, ולשקוע בקמפיין שכולו שנאת איש את יריבו הפוליטי?
אין ספק ש
בנימין נתניהו בעצמו ספג וסופג הסתה חמורה נגדו. הוא המטרה הראשית לחיצי ארס שנורים לעברו מדי יום ביומו בהפגנות, במאמרים, בכנסים, בכל הזדמנות. לא תמיד זו ביקורת לשמה, לגיטימית וראויה בחברה דמוקרטית. לרוב אלה הם גידופים שכמותם אינם זכורים כלפי מי שהנהיג אי-פעם את המדינה. העובדה ששלושה כתבי אישום מונחים לפתחו, אינה סיבה להוסיף שמן למדורת המשטמה כלפיו. אבל כמי שניצב בראש הפירמידה, כמי שהינו ראש הממשלה של כולם, גם בממשלת מעבר, האחריות הממלכתית לשלימות החברה מונחת על כתפיו.
גם כאשר דעתו של בנימין נתניהו נתונה למאבק הפוליטי, להבטחת המשך שלטון הימין והליכוד לאחר 2 במרס, אל לו לשכוח כי כמנהיג האומה המשימה הראשונה במעלה שלו בתקופת סער זו היא אחת: להנמיך באופן דרמטי את מיפלס השנאה בעם, בתנועה, בקרב כל המחנות הפוליטיים, בין ששנאה זו מוטחת מימין לשמאל, ובין שמשמאל לימין. שנאת יריבים פוליטיים שאינה יודעת גבול, וסופה מי ישורנו.
