בימים שמתחים תרבותיים ודתיים בחברה שלנו צבועים בצבעים שונים, לעתים נעים בין קטבים של שחור קודר ובין לבן רגוע ושלו, מן הראוי לנוע בין הצבעים גם בספרות המדרש, שגם בה ניתן למצוא צבעים קוטביים של אמירות. כזו היא הגר אמו של ישמעאל. כזו היא הגר בספרות המדרש, ספרות המתייחסת לדמותה תוך שוטטות בין הקטבים. מצד אחד הגר צבועה בשחור קודרני של "מְעֻבֶּרֶת מִרְשַׁעַת" ולעומתה יהיה מי שיצבע אותה בלבן רך ועדין של "צַדֶּקֶת".
בימים של ניכור בין תרבויות, ניכור העולה לעתים על פסים של עוינות מכל הצדדים, מן הראוי שנכיר את הָגָר, נתבונן בה, באישה, אם שזכתה להתגלות ולמפגשים עם מלאכי אלוה. "וַיִּמְצָא מַלְאַך ה' עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶך שׁוּר" (בראשית ט"ז 7-11). "וַיִּקְרָא מַלְאַך אֱלוֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם" (בראשית כ"א 17).
בכל מפגש אנו עדים לסעד שמימי תומך בהגר לנוכח עוול ולנוכח יחס בוטה פוגעני מידי אדם.
הספירות השמימיות עוברות האנשה בהתעניינות הרבה שלהן בסבלה. ניכרת תמיכה תוך כדי דאגה והבנת מצוקותיה. ספירה שמימית משוחחת עם הגר כאדם אל אדם, כשהיא חשה את מצוקותיה, מדברת על לבה ומעודדת אותה. למעמד כה קרוב עם האלוהות לא זכתה אף לא אחת מאימהות של עם ישראל.
במדרש בבראשית רבא מ"ה ז' צוין, כי הגר זכתה לא רק להתגלות של מלאך אחד בודד שמחלצה ממצוקה, אלא נפלה בחלקה הזכות המיוחדת למפגש עם חמישה מלאכים זה אחר זה. גולת הכותרת במפגשים אלו, המפגש בו הגר זכתה לה' ששמע את שועתה, חש את כאבה - "כִּי שָׁמַע ה' אֶת עָנְיֵךְ". זה האל הטוב והמיטיב, ששמע גם את קול בנה "אֶת קוֹל הַנַּעַר (ישמעאל) בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כ"א 18).
לפנינו מדרש המציג את הגר כמי שזכתה להתגלות מלאך אלוהים, המתעניין בסבלה, דואג למחסורה וסועד אותה בברכה במיוחד במישור הרוחני. מצער, שמול המדרש הזה עומדים שורה של מדרשים, המגחכים את דמותה ומציגים אותה בצורה נלעגת ומביכה. הגר, שזכתה להתגלות נדירה של מלאכי אלוה, מוצגת מאידך-גיסא כאישה חצופה וחסרת צניעות במדרש של ר' איבו.
צדקת בתולית
למרות שבטקסט המקראי אין כל בסיס לגילויי חוצפה וחוסר צניעות, הרי זה מבייש, שאותיות עבריות חברו יחדיו במדרש למשפט המלבה שנאת שווא כלפי האישה הָגָר, הכורעת תחת נטל העינוי וההשפלה "וַתַּעֲנֶה שָׁרַי"(בראשית ט"ז 6).
לצערי, התקבע בחברה הישראלית מדרש פוגעני של רבי אלכסנדראי למשלי ל' 21 - "תַּחַת שְׁלוֹשָׁה רָגְזָה הָאָרֶץ". אחד מהשלושה - "שִׁפְחָה כִּי תִּירַשׁ גְּבִירְתָהּ - מֵהֵיכַן לָמַדְנוּ זאת? מֵהַגָּר שִׁפְחַת שָׁרָה". כואבת לי נימה בוטה וחובטת בדמותה של אישה - במקרה שלנו בהָגָר - בספרות המדרש, המבקשת להציגה בצורה הנלעגת ביותר.
הָגָר, שזכתה לרחמי שמים, למנה רבה של אהבה והערכה בטקסט המקראי, במדרש הזה היא מוצגת כאישה נחותה. קשה לקבל את התייחסות ר' מאיר בבראשית רבא מ"ה ד', המשרטט לנו הגר שחצנית ונרגנת, כפוית טובה כלפי גבירתה על כך שהעניקה לה זכות גדולה להיות שפחתה. הגר במדרש של רבי מאיר היא המעוברת המרשעת ושרה היא הצדקת הבתולית.
תמוהה בעיני גישת מדרש אגדה בראשית ל"ז א', בו מוצגת המצרייה כ"משל לחרבא של חמור, שנפל לשמן ורד... כך חרבא של חמור זה - הגר המצרית, שנאמר בהם: ככתוב בספר יחזקאל כ"ג 20 - בשר חמורים בשרם". מקומם מדרש המציג משוואה סמלית של הגר ובני העם המצרי בכלל כחמורים, שריחם רע, ונשאר ריחם הרע לעולם. ומריח המצחין הזה חובה להתרחק.
מקומם למצוא בתוך נכס תרבותי, שיש לי הערכה רבה כלפיו ואני קשור אליו בעבותות של אהבה, גידולי פרא של שנאת שווא. שנאת שווא כלפי דמותה של אישה סובלת, כלפי הָגָר, המסמלת לרבים בחברה האנושית דמות אימהית אהובה, כשם שלבני עמי משמשת שרה דמות של אם אהובה.
מציאות חיים
ניתן לחוש, שספרות חז"ל חשה מצוקה. היה לה קשה לקבל שבבית אברהם נמצאת אישה במעמד נחות, שחיה חיי אישות עם אברהם. למרבה הצער, המצוקה נפתרה ביצירת אידאליזציה של המעמד בו נתונה הָגָר. במדרש רבא מ"ה צ' ניתן לנו הסבר תמוה, לפיו שרה מסבירה להָגָר, שנפלה בחלקה זכות גדולה להתחבר לגופו הקדוש של אברהם. כך גם אבא של הגר, עדיף בעיניו, שבתו תהיה שפחה בבית צדיק עברי מורם, מאשר תהיה גבירה בבית בן עמה המצרי. לצערי, האידאליזציה הזו של מעמד הָגָר כשפחה מעלה על שרטון את מוסר ערכי המשפחה.
המדרש בבראשית רבא נ"ג י"ד רואה בהָגָר גיורת, יקירת השכינה, וזאת מתוך הבט מוסרי מובהק - "ואהבת את הַגֵּר". אך קשה להשתחרר מעוצמת הפער בין הדגם המוסרי בציווי "ואהבת את הַגֵּר" ובין מציאות חיים מייסרת. מצערים אותי הצבעים בהם נצבעו קביעות מדרשיות בתודעה הדתית שלנו, כי יש מצבים, בהם אנשים קובעים את ייעודם בחיים לחיי עבדות. מצערים הצבעים בהם צבע המדרש את הבחירה "הנבונה" של אבי הָגָר. קשה לקבל את צבעי המדרש בהם נצבע הטקסט המקראי, בו נשמע קול שמימי האומר להגר הבורחת מבית גבירתה צרתה - "שׁוּבִי אֶל... גְּבִירְתֵךְ וְהִתְעַנִּי" (בראשית ט"ז 9) - ניתנת לה הוראה אלוהית להתענות מאהבה!
היפה בספרות המדרש, שהיא פתחה את לבה למגוון של צבעים. במדרש בבראשית רבא מ"ה מצאתי צבע שכבש אותי, המתאים למקור, שצמח ועלה מתוך הטקסט המקראי - "מעולם לא נזקק ה' להשיח עם אישה, אלא עם הצדקת, הָגָר". אני מעדיף את צבעי הצדקת, מאשר את הצבע הקודר של ריחות רעים ומצחינים, העולים ממדרש אגדה של בראשית ל"ז א'. הזדהתי עם הכינוי צדקת, הנשזר לדמותה של הָגָר. בכך היא כלולה בפנתיאון של נשים צדיקות, שזכו לכינוי זה בספרות חכמים כמו: בנות צלפחד, הנשים העבריות במצרים, שרה, רבקה, רחל, רות ואסתר.
אני שוזר שורות אלו בתפילה, שבני הגר ובני שרה יגיעו אל המנוחה והנחלה של הבנה ופיוס בדורנו. זאת תפילה שאני נושא למען ילדי ונכדי.