עבור: שר המשפטים
אמיר אוחנה.
עבור: ראש הממשלה,
בנימין נתניהוּ; יושב-ראש הכנסת, יואל-יולי-אדלשטיין, ולכל אשר אחפֹץ ביקרוֹ...
בעקבות מהלך ההדחה העצמית שנקטה המשפטנית גב' אורלי בן ארי, מול מציאות בלתי נסבלת. אנא בטובךָ העבר את הדברים לעיונה, תודה.
בראש בריא ושכל ישר - צר לומר זאת בפירוש: ככל שכנסת ישראל וממשלת ישראל הנבחרות לא תפעלנה, באמצעות הגופים הממוּנים על ידן, ולא תַפְעֵלְנָה את סמכותן הלכה למעשה; אני חוזר: הלכה למעשה; על-פי החֹוק ועל-פי תפקידן כחֹוק - לא בדיוק בשטת "הַבֵן זאת לבד" אוֹ: "כִרְצוֹנְךָ", לא יתרחש השִינוי הרצוי והנדרש בכיוון הפרדת הרשויות והתנהלות דמוקרטית כהלכה, על-פי רצון הבוחר!
האוליגרכיה הַמִּתְמַנָּה וּמִתְרַבָּה מתוך עצמה, לא "תבין זאת לבד" שכן זה בעליל מערער את יסודות קיומה! הם עדין מחוּיָבים, לשיטתם, למורשתוֹ המפוארת של החבר י.ו. סטאלין, "חבר מְמַנֶּה חבר" אמרנוּ! ומונחי תאוות-שלטון ותפיסת עמדות כֹוח בכל אמצעי נדרש, כולל "עריפת ראשים" במסגרת ה"דמוקרטיה הסקטוריאלית" ובמסווה "החֹוק והתקנות". על-פי שיטה זו, כל תעלול ופרובוקציה מקדשים את המטרה. ולא אוסיף "מראי-מקום" מן ההיסטוריה הצעירה של מדינת ישראל.
לפחות, כעמדת מוצָא, יש לחזור ללשון ברורה: לנקוט באמצעים הרבה יותר דרסטיים...!
האם עלינו לנוע במדבר עוד ארבעים שנה - "עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי אדני"---? (במדבר לב, יג). אני בוחר לצרף לעיונך מספר איורים מִשֶּׁלִּי ומאמר קצר בנושא האמור. הדברים נשלחוּ, כל אחד בזמנוֹ, לנמענים רבים.
בכבוד רב, חג שמח, שלך, איתן אראל
