1. יש בישראל משפחה חרדית עם 9 ילדים. האם עובדת במשרה מלאה ובשכר גבוה (מעל 20,000 שקל לחודש), האב לומד בכולל. כולם בריאים בגופם ובנפשם. למשפחה קורת גג, מזון בריא ומספיק, בגדים שעושים את העבודה. שירותי בריאות ציבוריים (באיכות גבוהה בהשוואה בינלאומית). אין מצוקה למרות שחיים בצניעות רבה. המשפחה כמובן מתחת קו העוני. אני צריך להיות מוטרד מהעוני של המשפחה והילדים? זה חלק מהייחוד של ישראל בהשוואה למדינות המפותחות. ברור לחלוטין שיהיו בישראל הרבה יותר עניים ובעיקר ילדים עניים. אין אף מדינה בעולם עם כל כך הרבה משפחות שבחרו לחיות בעוני ולהביא לעולם כל כך הרבה ילדים.
והעוני הנמדד הוא יחסי. עני בישראל לרוב אינו ילד או מבוגר שסובל מרעב, מהעדר קורת גג, או לבוש בסמרטוטים. העניים בישראל גם נהנים ממערכת החינוך והבריאות הציבוריים.
2.
עובדים ועניים. כן, יש משפחות שבהן יש מפרנס אחד ולפעמים אפילו שניים, ובכל זאת הן עניות. בעבר היו הרבה יותר עניים שחיו מקצבאות, והגידול במספר המשפחות העובדות העניות אינו תוצאה של התדרדרות של משפחות עובדות רבות אל מתחת לקו העוני, הגידול הוא תוצאה של הצטרפותן של משפחות עניות למעגל העבודה. המעבר מקצבאות לעבודה, הרבה בזכות קיצוץ הקצבאות בתחילת שנות ה-2000, הוא מבורך. הקיצוץ בקצבאות הגדיל את העוני בטווח הקצר, אבל הכניס את ישראל למסלול של שיעורים גבוהים של השתתפות בשוק העבודה וצמצום בעוני (בטווח הארוך).
3. הקיצוץ בקצבאות הקטין את הפער בין שיעורי העוני בהכנסה הכלכלית (הכנסה ברוטו) לבין שיעורי העוני בהכנסה הפנויה (הכנסה נטו בתוספת קצבאות).
ישראל היום בולטת בהשוואה לממוצע המדינות המפותחות בפער הנמוך בין שני חישובי העוני. לכן רבים מהחברתיים קוראים להגדלת המיסוי והקצבאות. מדובר בדרישה מזיקה שתחזיר אותנו אחורה. היא תעודד בעלי כושר השתכרות נמוך להימנע מעבודה ויכולה בסופו של דבר להוביל לגידול בעוני, כפי שהיה בעבר.
4. סה"כ די מפתיע שהעוני לא גדל בשנים האחרונות, ואם גדל לפעמים אז במידה מתונה מאוד, כשלוקחים בחשבון את הדמוגרפיה: יותר משפחות חרדיות משנה לשנה.
5.
המלצה: לא להתרגש מנתוני העוני הרשמיים, ולהתעלם לחלוטין מכל מיני דוחות עוני אלטרנטיביים, שהם ברובם מאוד מניפולטיביים. כדאי בהחלט להיות מוטרדים מהפריון הנמוך של העובד הישראלי ומיוקר המחיה - גורמים שתורמים למצוקה של אזרחי ישראל (אבל לא משפיעים על העוני הנמדד...)
חשוב להבין שממשלה שמתעלמת מדוח העוני ופשוט פועלת בצורה נחרצת למען רווחת הציבור בישראל על-ידי הגדלת כוח הקניה של משקי הבית בישראל (יותר הכנסה ומחירים נמוכים יותר) יכולה להצליח במשימה - להעלות את רמת החיים של כל הציבור - ולהגדיל את העוני הנמדד. (כמובן שאני לא טוען כאן שממשלת ישראל פעלה בשנים האחרונות להגדלת רווחת הציבור, בוודאי לא בצורה נחרצת).
נניח שהממשלה תצליח לעמוד איתן מול קבוצות האינטרס השונות ומול הפופוליזם, ותצליח להקטין את כוחם של הוועדים החזקים שפוגעים בעניים (דרך תרומם ליוקר המחיה), ותצליח להסיר חסמי יבוא ובכך להוריד את מחירי מוצרי הצריכה (שזה בעיקר עוזר לשכבות החלשות שמוציאות את רוב כספם על מזון ומוצרים בסיסיים, ולא על שירותים כמו בעשירונים הגבוהים), ותצליח לבטל רגולציה ולשפר את הביורוקרטיה ובכך להגדיל השקעה בעסקים קיימים וחדשים, ובנוסף הממשלה תייעל את מערכת החינוך וההכשרה המקצועית ותשפר תשתיות, ובכך תצליח גם להוריד את מחירי מוצרי הצריכה וגם להגדיל את פריון העבודה והשכר של העובד הישראלי, ולהביא לעלייה משמעותית ברמת החיים של כל הציבור. מה יקרה בדוח העוני?
ובכן, סביר שנתוני העוני יוחמרו: לירידה ביוקר המחיה - ישראלים יכולים לקנות יותר מוצרים עם השקלים שלהם - יש אפס השפעה על מדידת העוני. העוני בישראל נמדד לפי ההכנסה, בלי קשר לכוח הקנייה. ומה לגבי הגדלת פריון העבודה וההכנסה? מאחר שהעוני הנמדד הוא יחסי, ובפרט המדידה היא ביחס להכנסה החציונית, הרי ברור שאם פריון העבודה גדל ומעלה את שכר העבודה, הרי שקו העוני יעלה. עם העלייה בקו העוני גם ההכנסה של משקי הבית העובדים בישראל, שנמצאים בסביבת קו העוני, תעלה, ולכן אין לעליה בהכנסה השפעה שיטתית מצמצמת עוני נמדד על משקי הבית העובדים. אבל יש משקי בית (קשישים למשל) שאינם עובדים, או שחלק גדול מהכנסתם אינו מעבודה, ולכן גם אם מצבם שופר בעקבות העלייה בכוח הקניה והעלייה בפריון העבודה, חלקם יפלו את מתחת לקו העוני. פשוט קו העוני טיפס מהר יותר מהכנסתם.
בקיצור, בהחלט ייתכן (היפותטית לפחות) שהממשלה תעשה את הדברים הנכונים ותצליח לשפר מאוד את איכות חיי הציבור, ובכל זאת שיעורי העוני יגדלו לשמחתם של חוגגי פסטיבל העוני.
[
פורסם בבלוג האישי של עומר מרגלית]
