שקד מר

קראתי את כתבתם של תומר גנון וענת רואה באתר ynet על השיחות הקשות בנייד של אפי נוה. בין השאר נאמר שם כי הוא ושרת המשפטים דאז איילת שקד הלכו רכיל על שופטי בית המשפט העליון. לא ראוי, בלשון המעטה. לשקד מותר היה למצוא בן-ברית פוליטי בנווה. אחרי מה שנחשף עליו בתוכנית "עובדה" על-ידי עומרי אסנהיים בעריכת ד"ר אילנה דיין חשתי סלידה ממנו. האם גם שקד? לא יודע, אבל "על טעם וריח אין להתווכח". עד כאן זה בסדר. מאז נחשפו המכשירים הניידים של נווה חוזרת שקד ואומרת כי חדירה לנייד של אדם היא פגיעה חמורה בפרטיות ומציינת כי מדובר במעשה פלילי שעונשו מאסר למשך שנים רבות. גם זה נכון. אלא מה? זה זיז להיתפס בו. מותר וצריך לאומרו. אך צריך לומר יותר מזה, שמשהובהר לה מי שותפה לפעילות הציבורית בתוקף תפקידה ותפקידו, ואף שהתפתחה ביניהם ידידות, היא סולדת ממנו ומגנה אותו. המשפט הזה הוא המרכזי אם כי גם הערתה בדבר חדירה לפרטיות היא במקומה. את האחרון היא מבטאת בסיטונות. מן הראשון היא מתעלמת, וזה מצער מאוד. [פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]