טוקסוק ביי באלסקה הוא המקום בו החל בשבוע שעבר (21.1.20) המיפקד של תושבי ארה"ב, הנערך פעם בעשר שנים וקובע את חלוקת חברי בית הנבחרים והאלקטורים בין המדינות השונות, ואף משפיע על החלטות בתחומי הרווחה והעסקים. כל תושבי ארה"ב יישאלו לגילאיהם, מינם, מוצאם האתני וכתובותיהם. המיפקד כבר עורר מחלוקת, כאשר בית המשפט העליון מנע מהנשיא
דונלד טראמפ לכלול בו שאלה על אזרחות, ושתי תביעות נגדו תלויות ועומדות בערכאות אחרות.
הבעיה האמיתית, טוען אקונומיסט, היא שהמיפקד – בו הפוקדים עוברים מבית לבית - אינו מתאים לעידן ה"ביג דאטה". המיפקד הקודם עלה 92 דולר לכל בית אב, כמעט פי שישה מאשר ב-1970. הגירה והשינויים בסגנון החיים מקשים להגיע לכל תושב. אחד המחקרים צופה, כי המיפקד יפספס 1.2% מתושבי ארה"ב – ו-3.5% מבין האפרו-אמריקנים והלטינים, שחיים יותר בשכירות.
האם יש דרך טובה יותר? השנה, לראשונה, האמריקנים יוכלו למלא את המיפקד און-ליין, אבל הדבר עלול להוביל לפספוס של אוכלוסיות עניות ומבוגרות. עלולות גם להתעורר בעיות טכניות: אתר המיפקד האוסטרלי קרס ב-2016 ומיליונים לא יכלו להתפקד. ארצות סקנדינביה ויתרו לגמרי על המיפקד הפרטני ומנסות שיטות אחרות. בשבדיה, דנמרק, פינלנד ונורבגיה מקבל כל תושב מספר זהות המקושר לכל מערכות המידע הממשלתיות, והנתונים משמשים גם לסטטיסטיקות. הולנד מבצעת "מיפקד וירטואלי": בנוסף לאיסוף המידע בסגנון הסקנדינבי, היא גם מבצעת דגימות כדי לאסוף מידע ממקורות נוספים על חינוך, תעסוקה ועוד.
כל עוד יש לכל אזרח מספר זהות משלו, אומר האקונומיסט, מיפקדים כאלה הם זולים יותר - המיפקד ההולנדי בשנת 2011 עלה רק עשרה סנט לאדם – וניתן לערוך אותם לעיתים קרובות יותר. אבל מצד שני, קשה יותר להבטיח את דיוקם. הרישומים אינם מעודכנים בכל רגע והמיפקד עלול להחמיץ את מי שאינו נמצא בהם.
שינוי הדרך בה נערך המיפקד היא תהליך איטי. לשבדיה נדרשו עשרות שנים לעבור למערכת הנוכחית, בין היתר משום שהיה עליה לשכנע את תושביה שהמידע מאובטח כראוי. גורם נוסף הוא, שההשתתפות הפיזית במיפקד היא בעלת משמעות פוליטית לקבוצות מיעוטים, כמו למשל האינדיאנים בארה"ב, הרואים בו אישור למקומם בחברה. חוץ מזה, יש מקום לבלופים: 177,000 בריטים הזדהו בשנת 2011 כדמויות מ"מלחמת הכוכבים". וכאשר אין תעודות זהות – כמו למשל בבריטניה – הניסיון להכניס אותן עלול להיתקל בהתנגדות ציבורית עזה, כפי שאכן אירע במדינה זו בשנת 2006.
הוויכוח הפוליטי על המיפקד בארה"ב שפך אור על תיפקודה של הממשלה הפדרלית, שרוב התושבים נתקלים בה רק פעמים אחדות במהלך חייהם; ממשלות המדינות, המינהל המחוזי והעיריות משפיעים הרבה יותר על חייו של האמריקני הממוצע מאשר הממשל בוושינגטון. תיעודו של כל בית אב נראה מיושן בעידן ה"ביג דאטה", ואין זה משנה האם הדבר נעשה בידי הממשלה או בידי גורמים פרטיים. אבל לפחות במובן זה, הממשל האמריקני אינו מספיק גדול: מערכת הביטוח הלאומי אינה מלאה ומקורות מידע אחרים עדיין אינם אמינים די הצורך כדי להחליף את המיפקד הפיזי. וכך, ייתכן מאוד שגם בעוד 20 שנה ייצא אופנוע שלג לכפרים הנידחים באלסקה כדי לספור את תושביהם.
