במאי 2015 הודיע טראמפ על נקיטת סנקציות כנגד אירן, במחאה על מרוץ ההתחמשות הגרעיני שלה. בתגובה לכך ארה"ב ומדינות נוספות בעולם מפסיקות באופן מיידי לעשות עסקים באירן ועוזבות את המדינה. והינה, גם מדינת ישראל והעומד בראשה הביעו באינספור הזדמנויות את תמיכתם בסנקציות, כאשר ראש הממשלה אף בירך את טראמפ וציין כי מדובר ב"רגע חשוב לעולם כולו". בפועל, כולנו יודעים מה קרה ברגע הנסיגה, מדינה אחת מרכזית הגיעה ותפסה את מקומן של אלו שעזבו, סין, ויותר נכון CRRC, חברת התשתיות הגדולה ביותר בסין אשר נמצאת בבעלות הממשל הסיני.
עד כמה המצב חמור? ראשית, כאשר הכריז טראמפ על הסנקציות על אירן, התבטא אחד מבכירי החברה הסינית בזלזול, כשאמר
"חברת CRRC לא תפעל לפי החלטת ארה"ב. הסנקציות לא ישפיעו על שיתוף הפעולה של החברה עם אירן". שנית, אותה החברה חתומה על חוזים בשווי מאות מיליוני דולרים עם ממשלת אירן, לאספקת קרונות לקווי הרכבת בטהרן ואיספהן, כשבאחת העסקות נוכח אפילו שר התחבורה האירני עבאס אחונדי. ושלישית, ואולי הכי חמור, אחד ממרכזי התעסוקה המרכזיים שנמצאים בטהרן ואיספהן (אליהן יובילו קווי הרכבת), הם מרכזי פיתוח הגרעין, ולאותן ערים צפויים הקרונות של חברת CRRC לשנע מאות אנשים ועובדים מדי יום.
מדוע לא נדלקו כל נורות האזהרה של ממשלת ישראל? לא ברור. כי למרות כל אלו ובהתנהלות אבסורדית שלא ניתן להסביר, ישראל עדיין מאפשרת לחברה להתמודד במכרזי תשתיות שונים ואסטרטגיים בהם פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, וכמובן מכרז הרכבת הקלה בתל אביב, אשר חברת CRRC זכתה להפעיל ביחד עם חברת שיכון ובינוי הישראלית, תוך חתימת הסכם מול המדינה על תחזוקת הקרונות ורכישת קרונות נוספים תמורת 1.27 מיליארד ש"ח, ועוד היד נטויה. כל זאת תוך התעלמות חמורה מגורמי הביטחון שמזהירים לאורך השנים ממשמעויות הכניסה של סין לישראל בתחומים אסטרטגיים, כך גם התקיים דיון חריג בקבינט הביטחוני שדן בהשלכות שיתופי הפעולה של ישראל עם סין מבחינה ביטחונית ומבחינת ההשפעה על היחסים עם ארה"ב. אז מומחים מקצועיים רבים מראש המוסד ועד לאנשי אקדמיה מזהירים ומודאגים מהמעורבות הסינית הגוברת בישראל וממשלת ישראל עדיין בשלה.
אבל גולת הכותרת של אבסורד המשחק הכפול של ישראל, נמצאת דווקא בחקיקה הישראלית. ב-2012 נחקק חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, שאוסר על קשרים עסקיים עם גורמים המסייעים לאירן. בחוק נכתב כי "מטרתו להטיל סנקציות על גורמים המסייעים לאירן בקידום תוכנית הגרעין שלה....וקביעת מגבלות על תאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן לטובתה או בשטחה, והכל כחלק מהמאבק הבינלאומי בתוכנית הגרעין של אירן." בהמשך נכתב, כי סיוע לאירן כולל גם מתן שירותים לוגיסטיים. אם נחזור לפעילותה של CRRC באירן, נזכר שהיא חתומה על אספקה של מאות קרונות לרכבת התחתית לטהרן ואיספהן. לא צריך להיות גאון גדול בשביל לעשות אחד ועוד אחד, ולנחש לאן עלולה הרכבת של CRRC לשנע את העובדים האירניים. כך למעשה אפשר לטעון שמדינת ישראל עוברת על החוק של עצמה למאבק בגרעין האירני.
אם לא די בכך, מדינת ישראל מתעלמת מעצם העובדה שחברה ישראלית, שיכון ובינוי, פועלת באופן צמוד עם חברת CRRC בפרויקטים בעלי חשיבות אסטרטגית בארץ ובעולם. נשאלת השאלה, מדוע מדינת ישראל ממשיכה במדיניות העלמת העין ומעסיקה חברות אשר פועלות באירן, כאשר CRRC היא רק דוגמה אחת מתוך רשימה ארוכה ובה SGS השוייצרית, LEO PHARMA מדנמרק, סאנופי הצרפתית ועוד. חשוב להבין, CRRC היא המסוכנת שבהן, בזכותה מדינת ישראל לא רק שפועלת בניגוד לסנקציות של ידידתה הגדולה ביותר, ארה"ב, אלא גם מסכנת את ביטחון המדינה ומאפשרת לזרוע סינית-אירנית גישה לנקודות האסטרטגיות הקריטיות ביותר למדינה.
