מוקדם להעריך מה הלכה למעשה יביא עימו פרסום תוכנית המאה של נשיא ארצות הברית. לכאורה, רק מהומה. יותר משיש בה חותם של ארכיטקטים מדיניים, יש בה חותם של נוצרים מאמינים. קושניר, גרינבלט, פרידמן, יהודים טובים, היו למטה בו החזיקו האוונגליסטים שיש להם חשבון של דחיקת הקץ בירושלים. בחסות השיח המדיני כביכול הולכים ומתייצבים למערכה כוחות של מאמינים דתיים. זה נפיץ. זה אטום על גרעין דתי. המוסלמים לא יוותרו על ירושלים ובמרכז אל-אקצה על כל המשמעויות. חירוף נפש. רבני ישע לא יוותרו על סנטימטר של ארץ ישראל שהובטחה לאברהם אבינו וידחו את האריתמטיקה הצינית של הריאל פוליטיק הימני האומר בואו נסכים, כי הפלשתינים ידחו, ואם נותנים לך - תיקח, וכהנה. הרבנים גם הם חירוף נפש. המאמינים בבשורה, האוונגליסטים, המושבעים באמונה גדולה להביא את השיבה השנייה של המושיע לפלשתינה מכים בצלב את הסהר. בהתלהבות. במסירות נפש. חירוף נפש גם שם. ריח שריפה של מלחמת דתות עולה מן התוכנית של המאה. איזו מאה? ה-21? לא בטוח. לא בטוח כלל....קרוב יותר למאה האחת עשרה....
זאת הסכנה האיומה. מצוות עשה מאין כמוה הוא להחזיר את הגלגל אל המישור המדיני היותר טהור האפשרי. מצוות עשה מאין כמוה הוא להימנע מליצור מציאות המעלימה מעיני היהודים ומעיני הערביים את העובדה כי החיים כמות שהם, הם לעולם חיים של הבנות ושל פשרות ושל הכרה בזכויות היסוד ההדדיות של כל שוכני הארץ הזאת. אין מציאות עמידה המאיינת את האחר, התובעת ממנו לחנוט את ציפור הנפש שלו. הוא יקום על ציפור הנפש שלך וגם הוא וגם אתה תדממו. הארץ הזאת היא ארץ התביעות הצודקות בשיעור זה או אחר המסכנות עצמן אם הן אולטימטיביות. אם השדה הוא שדה הדתות - הכל אולטימטיבי. הכל נפיץ. הצדק האולטימטיבי יביא את אי-הצדק הנורא לעולם.
אבל, מה לעשות יש תוכנית. יש בית לבן. יש נשיא. יש מעצמה אדירה. יש מציאות. אי-אפשר לא להתייחס. אבל בתבונה. בשכל. בהבנה כי ארצות הברית אינה מעצמה לשעה אחת. היא מעצמה לדורות. לאט לנו. לדון. לשקול. לבחון. ליצור מרחב של זמן. של פרספקטיבה. לברוח מבולעני ה"מייד כן" או "מיד לא"! איפוק. מדינאים. מדינאים. ישראל רוצה מדינאים. לא מנהיגים.
