יש תוכנית בטלוויזה שנקראת "לא זזים". אבל בעצם סליחה, למה בכל לזוז? הכי נכון לעשות הכל מהבית. והקורונה הוא שיגרום לנו לעשות את מה שנכון.
"אין רע בלי טוב" אמרו חכמים, וגם בקורונה המחריד והקטלני יש גם טוב. כי הנה בטלוויזיה יש תוכנית בשם "לא זזים". על כמה קשה לנוע בכבישיה, ובמסילותיה של מדינת ישראל. אבל למה בעצם בכלל לנוע?
עשרה אחוז מהעובדים בישראל עובדים בהיי-טק. מה יש במחשב שבבניין הענקי של החברה שאין במחשב האישי, המקוון, שבבית? ומוקדנים ומוקדניות ומוכרנים ומוכרניות, שצריכים וצריכות רק מחשב מקוון ומכשיר טלפון? למה לא לעבוד מהבית? וילדינו הצמודים כמעט 24/7 כבדבק מגע למסכים, למה לא יהיו במשחק נפוליאון המפלס דרכו בשלגים למוסקבה ושלמה המלך המחליט מי צודק?
במשפטים פומביים ואטומית מושכת של פחמן המתלבטת בין שני מחזרים נמרצים, אטומי חמצן, ובסוף בוחרת להיות עם שניהם - וכך ילמדו הכל ויידעו הכל בלי שום צורך לנדוד בכל בוקר בכבישים רק כדי להגיע אל איזה בניין מיותר, ענק וצפוף, שספק אם תועלתו עולה על ניזקו.
ודאי, אין לי ספק שכבר חשבו על זה קודם, לפניי, אבל נראה שאלף גורמים בחשו בקלחת, אולי כדי שלא לאבד משרות, ואולי גם המדינה, שדווקא הפקקים האיומים הם לה פרה חולבת ומכרה זהב, אבל הנה התערב השם יתברך, והביא קורונה, וקבע כי מעכשיו הרחובות יהיו ריקים.
ואין לי ספק שהסינים יפנימו ראשונים. וחיש מהר כל הכלכלה וכל מערכת החינוך של סין ישובו לפעול. רק שעכשיו מהבית. ובעקבות סין מהר מאוד יפנים וכל העולם. והכל יפעל וכולנו נתפרנס וילדינו ילמדו וישכילו, רק שהפעם בלי שום פקקי תנועה. הכל הכל הכל, או כמעט הכל הכל הכל - מהבית.
ככה זה חכם. ככה צריך. ככה זה נכון. וזהו העתיד. וכך, כשנזכור בעתיד את נגיף הקורונה, נזכור בעצב שהוא עשה המון רע, אבל נזכור גם שהוא עשה גם המון המון המון טוב.