האקספוננט של מספר הנדבקים ירד היום שוב, ירידה מתונה, מ-1.125 (הכפלה כל 6 ימים) ל-1.114 (הכפלה כל 6.5 ימים). ונזכור שרק לפני 10 ימים חיינו עם הכפלה כל 3 ימים. האקספוננט של מספר המקרים הקשים ירד בצורה חדה יותר ל-1.05 (הכפלה כל 14 יום) אם משווים לאתמול, או ל-1.08 (הכפלה כל 9 ימים) אם מודדים משלשום. זה נתון דרמטי בכיוון הנכון.
הכיוון מעודד מאוד. זה ייקח זמן. עוד יהיו קרבנות. אבל ישראל בהחלט בתחילת הסוף של המשבר הזה. כשהצבעתי על המגמה הזאת לפני יומיים זכיתי לקיתוני שופכין, 48 שעות מאוחר יותר זו הסכמה רחבה.
מה דרוש כעת?
טיפול מיידי במוקדי ההתפרצות: במגזר החרדי, הערבי והבדואי. סגר הדוק - שם. זה דרוש כי שיעור ההדבקה שם הוא כנראה 40-35 אחוז מהאוכלוסייה, בערך פי עשרה מבשאר הציבור. דרושות שם בדיקות אינטנסיביות והפרדה מיידית של חולים למתקני בידוד או רפואה. אגב, אין מקום לחשש שהפרות הסגר שראינו אתמול או שלשום בבני ברק יקפיצו שוב את היקף המודבקים. הסיבה פשוטה, לפני ההחלטות של שלושת הימים האחרונים ה׳חגיגות׳ היו רבות וצפופות יותר, רק לא צילמו אותן.
ראוי גם להנהיג שקיפות ולהפסיק את הפחדת הציבור: המצב רציני וצעדים חריפים אף יותר מאלה שננקטו, היו מוצדקים והיו יכולים לקצר את הזמן עד חידוש הדרגתי של פעילות המשק. אבל מעולם לא היינו ב׳משבר החמור ביותר מאז ימי הביניים׳ (איפה מלחמת העולם השנייה?), ולא היה מקום לדיבור על עשרת אלפים מתים. כרגע נראה סביר שלא נגיע ל-100. וגם לא נגיע ל׳קריסה איטלקית׳. הציבור מתנהג בבגרות ואחריות וזכאי לדעת את המצב לאשורו, מריכוזי הסיכון, דרך התפלגות הגילים של המקרים הקשים וגמור במצב ערכות הבדיקה,ציוד המגן לצוותים הרפואיים או מכונות ההנשמה.
הסיכון הגדול שטרם נידון הוא ברשות הפלשתינית ובעזה: יחסית לישראל התשתית הרפואית שם דלה ביותר. אין גם שום נתונים על עומק ההדבקה. ישראל נתפסת בעולם כאחראית למצב הכולל שם, לא רק מבחינת החוק הבינלאומי, אלא משום שהיא איננה מאפשרת להם מוצא חופשי אל העולם ומקיימת לחץ כלכלי רצוף, שנתפס כפוגע ביכולתם להגיב למגיפה. זה נראה שולי כיום. אך עלול להתפתח לטענה כבדה נגד ישראל. חיוני לחשוב מראש ולפעול לצמצום ממדי הסיכון. משרד ראש הממשלה, מערכת הביטחון ותיאום הפעולה בשטחים, חשוב שיתאמו עם הרשות, מדינות המפרץ, סעודיה וייתכן אף סין, שנחלצה לסייע בהיקף רחב למדינות חלשות, כדי לצמצם את הסיכוי לאסון
הומניטרי בסמיכות מיידית אלינו.
ומה הלאה? ההיבט הכלכלי של המשבר הוא חמור מאוד ועלול, אם יתארך, להחמיר עוד יותר. נניח לרגע שאכן בתוך 6-3 שבועות יירד באופן דרמטי מספר הנדבקים והחולים הקשים. יהיה עדיין קושי לקבל החלטה על חזרה מלאה לעבודה. וזאת משתי סיבות: ראשית, איש איננו יודע נכון להיום, האם אלה שנדבקו והחלימו אכן מחוסנים בפני הקורונה. ושנית, איש איננו יודע עדיין האם ובאיזה מידה הרוב של הנדבקים, בעיקר צעירים, שאינם סובלים משום תסמינים, הם מדביקים פעילים, מתי ובאיזה שיעור.
התשובות לשאלות הללו, שבלעדיהן לא ניתן להעריך את הסיכון בחזרה לשגרה, תתבהרנה במהלך החודשיים-שלושה הקרובים. מאידך-גיסא, התארכות ה׳סגר דה פקטו׳ על המשק עלולה להוביל לנזקים בלתי הפיכים.
לפיכך, יש להכין כעת תוכנית מדורגת לחזרה לפעילות שתופעל בעוד שבועות ספורים באופן דיפרנציאלי ותלוי נתונים. הייטק לפני תיירות, למשל. חלק מהפעילות הכלכלית בתל אביב לפני פעילות עסקית בבני ברק. כמובן שההחלטות עצמן תהיינה מורכבות יותר אך זהו הכיוון. קצב החזרה לשגרה מלאה יתארך ויהיה תלוי בתשובות שתתבהרנה לשאלות לעיל. אבל בהיעדר הצורך להפחיד ובשיקול מאוזן של כל המרכיבים, ניתן להציל את המשק ובעיקר את מיליוני האזרחים, שאיבדו מפעל חיים קטן כגדול, פרנסה, ביטחון כלכלי ואת התחושה שאכפת מהם - הן מפני המגיפה והן, ככל הניתן, מהנזק הכלכלי והאנושי הנלווה.
