"לא להתענות ביום הקדוש והנורא הזה, יום הכיפורים, לקצר בפיוטים, ללכת בחוצות העיר לרוח היום, ואיש את רעהו יושיעו..." מלים אלו נאמרו על-ידי הרב ישראל ליפקין מסלנט בבית הכנסת בעיר וילנה. ביום הכיפורים בשנת 1848 "עלה בתום תפילת שחרית על הבמה עם שני דיינים, הוציא יין ועוגות, וקידש...".
היה זה רב, שהקשיב לקול דרישת המדע והרפואה, בדורשו מכל הקהל בבית הכנסת לאכול עת מגפת הכולרה קטלה מסיב חיים כדי ש"הגוף יתחשל ויעמוד מול אימת מגפת הכולרה". ציער אותי, כשפרצה מגפת הקורונה לא נשמעו קולות של רבנים, כפי שהשמיע גיבור הסיפור "שלושה שאכלו", על הרב ליפקין מסלנט, שפרסם הסופר דוד פרישמן בוורשה בחוברת "אותיות פורחות" בשנת תרנ"ג 1892.
הסיפור מבוסס על פרשה אמתית בהחלט, שהתרחשה ארבעים וארבע שנים טרם דוד פרישמן כתב את סיפורו. הסופר ביסס את הסיפור על פרשה כאובה ומצערת שהתחוללה בעיר וילנה עת השתוללה בה מגפת הכולרה. המראה השכיח והמחריד היה, שיום יום ליוו בני הקהילה הגדולה בווילנה עשרות רבות לבית העלמין.
ביום הכיפורים בשנת תר"ט-1848 עלה על הבמה בבית הכנסת רב צעיר בן 38. היה זה הרב ישראל ליפקין מסלנט, מי ששמו יהיה קשור בעתיד עם תנועת המוסר בליטא. מסביב מגיפת הכולרה כבר נטלה חיי מאות רבות של יהודים בעיר.
בסיפור מתואר רב זקן ומקובל מאוד על הקהל, אך באמת ההיסטורית
היה זה הרב ישראל ליפקין מסלנט, רב צעיר בן 38, שדרש מהקהל בבית הכנסת ביום הכיפורים להקשיב לקול המדע והרפואה - ולאכול ביום הכיפורים. מצוות פיקוח נפש מחייבת לאכול. אסור לצום עת אימת נגיפי הכולרה מאיימים על החיים.
איסור לימוד תורה
הרב ישראל ליפקין מסלנט הוא מודל של רב חדשני, שדרש מעצמו להילחם כנגד כל המוסכמות כדי להציל את הציבור מנגיפי מגפה קוטלת חיים -
"על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין - לאכול ולשתות ביום הכיפורים, כי קיפוח נפש דוחה הכל".
מצער, שהסיפור של דוד פרישמן "על שלושה שאכלו" לא ניווט את יחסם של ראשי העדה החרדית למה שארב לנו במציאות חיינו כאן ועכשיו. הרב ישראל ליפקין מסלנט עמד ובכה - "ויש אשר תבואנה דמעותיו להחביא את קולו ולשים מחנק לצווארו. באומרו: אכלו! אכלו! השעה צריכה לכך! משום עת לעשו הפרו! -
וחי בהם - ולא שימות בהם".
אני מודע למאוויים של יהודים חרדים. אני בן למשפחה, שרבים בה לא עברו יום אחד בחייהם הבוגרים בלי מניין. בית כנסת ותפילה בציבור הוא להם בית ראשון. אני מכבד ציבור שחשוב לו, שלא יעבור יום אחד על ילדיהם ללא לימוד תורה בישיבה בהדרכה ובהנחיה של גדול בתורה. אני מקבל בהבנה את הקושי שהיה להם לקבל הוראה כמו איסור לימוד תורה בתלמודי תורה ובישיבות, ולהמירה בהתבודדות בבתים.
הגם שהייתי רוצה שמלכתחילה היו נשמעים כאן קולות כמו של הרב ישראל ליפקין מסלנט, אסור לנו לעלות על שרטון של איבה ושנאה לציבור החרדי, אלא חובה עלינו לכבד את ציבור, שלימוד תורה הוא בנשמתו.
הגם שאני חולק על דרכם הפוליטית של מנהיגי הציבור החרדי, אני מצר מאוד על התבטאויות בוטות וגסות רוח, המופנות נגד הציבור החרדי וכלפי מנהיגיו בימים אלו ברשתות החברתיות. בימים של סגר בבתים חובה עלינו לפתוח את הלבבות לשיח מכבד בין כל חלקי האוכלוסייה בישראל. אני מצר על מגפת ההתבטאויות העוינות רוויות השנאה ברשתות החברתיות כלפי כלל הציבור החרדי ומנהיגיו. חובה עלינו להדביר את המגפה, שעלולה להמיט אסון על חיינו במדינת ישראל. 