|
"לא רוצה לשלוח חפים מפשע לכלא"
|
|
|
ראשונה עלתה לדבר יו"ר הפורום הפלילי בלשכת עורכי הדין, עו"ד רחל תורן. תורן, אשר מוכרת לציבור הרחב כפרקליטתו של "חנן ענן", הוא הנאשם והמורשע בעבירת אינוס, חנן גולדבלט, תיארה אנקדוטה "תקלתית" אשר נתקלה בה בפעילותה כסניגורית של עברייני מין, ומשם שבה לדיון במאקרו, במשגים של הפרקליטות.
תורן תיארה כיצד ייצגה שניים מן הנאשמים בפרשת האונס בעין גדי. בהליך ה'רענון' שערכה הפרקליטות למתלוננת, אמרה המתלוננת לעורך הדין מן הפרקליטות כי אינה בטוחה כי אכן התרחש אונס וכי "אינה רוצה כי חפים מפשע ישבו בכלא". דברים אלו של המתלוננת נרשמו, אולם לא נמסרו לסנגוריה. תושיה בלבד גרמה לסנגור, עמיתה של עו"ד רחל תורן למשרד, במהלך חקירה נגדית, לעלות עליהם בדרך של הסקת מסקנה מדברים שהשתמעו מן הנאמר בדיון. כעבור שבועיים בלבד נודע לסנגורים כי יש דברים בגו וכי המתלוננת אמרה את אשר אמרה לפרקליטות, אשר מצידה לא טרחה להעביר זאת לסנגוריה. משהדברים נודעו לסנגוריה, בוטל כתב האישום כנגד הנאשמים. תורן אומנם ציינה כי הדוגמא שסיפקה מהווה דוגמא חריגה להתנהלות הפרקליטות, אך גם ל'חריגות' שכאלו נדרש גוף מבקר.
אחרי עו"ד רחל תורן הגיע תורו של עו"ד יורם סגי זקס. כאילו עמד לצפות את העתיד להתרחש בכנס זה בחלוף שעתיים של דיונים (מלחמת גוג ומגוג ורבלית) עמד זקס והצהיר כי "זהו אינו מאבק של כוחות האור בכוחות הרשע".
זקס הצדיק את הקמת הגוף המבקר בסיוע שיוגש מצידו לפרקליטות, באמצעות הביקורת, בחשיבה המערכתית החדשה שתתאפשר הודות לגוף הביקורת הזה. סגי זקס הציג את הביקורת ככזו אשר תאפשר כינון רפורמות חיוניות. הוא ציין את האמרה הידועה ולפיה כוח מוחלט ללא פיקוח ובקרה מוביל לשרירותיות.
לאחר שסקר זקס בקצרה את מנגנוני הביקורת על הפרקליטות במשפט המשווה (אנגליה, ארצות הברית), אשר בעיקרם מבוססים על 'חבר מושבעים גדול' הבודק אם ישנו מקום להגשת כתב אישום, ולאחר שציטט סטטיסטיקות, ציין כי במשטרה כ-300 פרקליטים אשר "יכולים להיות מנוצלים טוב יותר" - מה שהוביל לקריאת הביניים הראשונה מן הקהל (הפעם מהצד של הקטגורים): "אם לא היינו פה היינו מנוצלים טוב יותר". זקס התעלם מהציניות וביאר שבכדי לנצל טוב יותר את הפרקליטות יש לאחד את התביעה המשטרתית עם הפרקליטות. זקס הוסיף וציין כי יש להמיר כמה עבירות מסוג חטא ועוון לעבירות מנהליות (היינו שדינן קנס ולא מאסר), וזאת בכדי להקל את העומס על הפרקליטות (כך מקובל גם במשפט המשווה).
|
|
"הפרקליטות היא מוסד שישראל צריכה להתפאר בו"
|
|
|
אחרי עו"ד יורם סגי זקס עלה אל הבימה פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור אשר בין היתר בעברו שימש כתובע בפרשת ויסות המניות. לדור התבדח על כך שהדוכן שלו כה עמוס במקרופונים עד שאין לו היכן להניח את דף הרצאתו, מה שהוביל מיידית לתזוזה רבתי באולם, וכמו במושבת נמלים חרוצות, נרתמו נציגי התקשורת השונים לפנות את המשטח הקטן שעל הדוכן ממקרופוני השידור שלהם לכבוד דפי ההרצאות של לדור, אשר הובך מן העשייה אשר געשה בחדר סביב בקשתו הצנועה ושאל בחצי הומור: אני יכול להגיש עכשיו סיכומים בכתב?
לדור ציין כי למרות שגדל על ברכיהם של סרטים בהם הפרקליט מטעם התביעה היה ה"איש הרע" אשר שולח לכלא חפים מפשע, מצא את עצמו בפרקליטות. לדור ציין כי תפקידה של הפרקליטות הוא להגן על הציבור מפני עבריינות, אשר עלולה להיות קשה וחמורה יותר באם הפרקליטות לא תבצע את עבודתה.
הוא המשיך וציין את הטעויות הבלתי נמנעות של הפרקליטים בהיותם בני אדם אשר עובדים תחת עומסי עבודה נוראיים, והוסיף וציין כי כאשר הוא יושב בוועדת מכרזים הוא בוחר את עורכי הדין אשר יעבדו בפרקליטות לא לפי "הישגהם" (קרי מספר ההרשעות שהשיגו) אלא לפי פרמטרים של יושר, הגינות, שקיפות.
לדור ציין כי השגיאות אשר הינן מנת חלקם של הפרקליטים נובעות מתנאי עבודתם: ההתמודדות אל מול מיטב עורכי הדין הפרטיים, והצורך ליתן מענה לסיטואציות בזמן אמת, לעיתים בתוך שניות במהלך דיון משפטי, מבלי שלפרקליט עצמו אפשרות להרהר בצעד הבא שלו בניחותא. אך יותר משניהול המשפט הפלילי קשה, ציין לדור, קשה לעורכי הדין הפלילייים להתמודד עם תקיפתם ברמה האישית: לדור ציין כי בעשותם של סניגורים פליליים הכל למען לקוחם, הם אינם מהססים להתלונן על הפרקליט המייצג את המדינה באותו תיק, מה שעלול לגרום בסופו של יום להחלשת הפרקליטות.
לדור ציין כי כבר עכשיו קיימות מספר מערכות אשר מאזנות את כוחה של הפרקליטות כאשר הראשונה בהן הינה מערכת בתי המשפט, אשר יכולה לתקוף את החלטת הפרקליטים הן במסגרת ההליך עצמו והן באופן עקיף, דרך בתי המשפט המנהלייים אשר מהווים פלטפורמה לטענותיהם של אזרחים כנגד פקידי ממשל. לדור סבור שהאפשרות האחרונה מסרבלת ומאריכה הליכים פלילים שלא לצורך עד כדי שיתוק הפרקליטות. כן ציין לדור את קיומן של ועדות האתיקה שבתוך לשכת עורכי הדין, את נציבות שירות המדינה ואת מבקר המדינה – כגופים המבקרים את עורכי הדין הפליליים מטעם פרקליטות המדינה. לדור ציין כי בתוך הפרקליטות גופה ישנה ביקורת פנימית ועורך דיןש היה לוח חלק במשך כל שנות עבודתו עלול להיות מוכתם בשל תלונה אשר מוגשת כנגדו.
לדור פנה אל עשרות נושאי המצלמות והמיקרופונים שהתגודדו מסביב לבימתו הקטנה (שלאחר מאמציהם הרבים גם הצליחה להכיל את דפי הרצאתו) ואמר להם (לתקשורת): "אתם המבקרים הכי גדולים של הפרקליטות, אך הביקורת שלכם אינה תמיד מדויקת. אתם מקבלים מידע בעשרה לשמונה בערב וכבר בשמונה בערב כל עם ישראל נחשף למידע זה מבלי שבדקתם את העניין לעומקו".
לדור ציין כי "הפרקליטת היא מוסד שמדינת ישראל צריכה להתפאר בו", ולמרות הכל, למרות ששיבח את עבודת הפרקליטות ולמרות שפירט בהרחבה את מנגנוני הביקורת הקיימים, גם הוא עצמו הסכים כי נדרש גוף ביקורת חיצוני, בין היתר משום שהביקורת הפנימית גוזלת את זמנם של פרקליטים בכירים אשר הוא, לדור, "זקוק להם לתפקידים אחרים".
|
|
עד לבואו של סנג'רו דומה היה כי שוררת הסמכה מקיר לקיר באולם. הן נציגי הסנגוריה והן נציגי הקטגוריה היו בדיעה אחת כי נדרש גוף מבקר, גם אם הרטוריקה הייתה שונה (מנקודת מבטם של המבוקרים הם ביצעו "טעויות אנוש" ומערכת בקרה "תסייע להם להשתפר". המבקרים רואים זאת באור אחר).
עם ראשית דבריו של סנג'רו, כאמור, דומה היה כי אדי רתיחה שונים מבעבעים באולם ההרצאות שבקומה הרביעית שבבית לשכת עורכי הדין. סנג'רו התחיל למנות את המאפיינים של הפרקליטות (מילה עדינה ל"חסרונות") – אשר הראשון בהם הוא פליליות יתר. סנג'רו ציין כי שיעור ההרשעות בעבירות רציניות עומד על 99.9% אחוז. האינטונציה אשר בה נאמרו הדברים הייתה של 'אני מאשים'. בשלב מאוחר יותר בכנס, ישיב לו פרקליט המדינה לדור בנימה נרגשת של 'אני מתגונן' כי הסטטיסטיקה הזו שקרית שכן היא נוטלת בחשבון עסקות טיעון ו"הרשעות בעבירות תעבורה", וכן הרשאות בעסקות טיעון שבהן הנאשם הודה ב"חצי סעיף" מתוך עשרים סעיפים. סנג'רו בתגובה יאמר מאוחר יותר כי הוא לקח בחשבון את עסקות הטיעון וכן ש"זה מה שמדאיג", שכן רבים חותמים על עסקות טיעון מתוך חשש שיוגש כנגדם כתב אישום מפלצתי אשר עימו לא יוכלו להתמודד.
"חוק העונשין הוא חוק מפגר"
סנג'רו ציין כי חוק העונשין הוא חוק מפגר, ירושה רעה מן המנדט הבריטי, חוק אשר כמותו אינו קיים בבריטניה, ואשר הבריטים בזמנו נסחו אותו "בשביל הילידים". סנג'רו ציין כי "מרבית העבירות בחוק העונשין עמומות" וכי "מרבית העבירות בו היו נפסלות בבתי המשפט בארצות הברית כלא חוקתיות".
סנג'רו מחה על יוזמות להפרטת בתי הסוהר, וזאת תחת שיצומצמו מספר המעצרים והמאסרים שכן לדבריו "בישראל ישנם יותר מידי מעצרים", וכן "שיעור ניכר של הרשעת חפים מפשע", אשר נובע לדבריו מגישה משטרתית ולפיה החשוד הוא אשם, ולא חשוד גרידא.
סנג'רו ציין כי החלוקה הפשטנית של התפיסה הקטגורית ל"טובים" ול"רעים" הינה שטחית – שכן כל אדם, גם מי שסבור שהוא משתייך ל"אנחנו" –קרי ל"טובים" ול"שומרי החוק" – עלול למצוא את עצמו מוחשד בעבירה פלילית. הוא ציין כי חוק פלילי טוב צריך להיקבע דרך מסך הבערות, מבלי שנחשוב שאנו בצד של אוכפי החוק ולא בצד של חסרי האמצעים". בניגוד לפרקליטות אשר רואה בהודאה "מלכת הראיות" רואה סנג'רו בהודאה "קיסרית הרשעות השווא". סנג'רו מציין כי הפרקליטים נעדרי "חשד בריא" אשר אמור לגרום להם לחשוד בהודאה: הוא קובל על כך שחזקת כשירות המנהל דוחקת הצידה את חזקת החפות.
סנג'רו גם לא חסך גם את שבט ביקורתו מתנאי המעצר המחפירים אשר משמשים ככלי סחטני לגביית הודאות.
|
|
"התובע שולט באמצעים הנוראיים ביותר של השלטון"
|
|
|
מן הביקורת החריפה (אשר נאמרה בטונים של סניגור חדור אמונה בסגנון הסנגורים מספריו של ג'והן גרישם) עבר סנג'רו להצעות מעשיות: "התובע שולט באמצעים הנוראיים ביותר של השלטון" ציטט סנג'רו את השופט פרנקפורטר, והתכוון בכך כי עצם ההעמדה לדין, גם טרם הרשעה, מהווה הליך פוגעני אשר פוגע בשמו הטוב של אדם, בפרנסתו, ובקשריו החברתיים.
סנג'רו הציע כי בטרם העמדה לדין יתקיים שימוע, וכן כי בית המשפט יוכל למתוח ביקורת על עצם העמדה לדין, ולא להיות מתוחם אך ורק לאפשרות של זיכוי או הרשעה. סנג'רו סבור כי יש להפקיע מן המשטרה את הסמכות להגיש תביעות, וזאת היות ועל הגוף המגיש את התביעה להיות חשדן כלפי ממצאי המשטרה תחת שיחבקם בחום. הוא קרא להקים מעבדות זיהוי פלילי עצמאיות אשר מנותקות מן המשטרה, כמו גם לקיים פיקוח על ההדלפות לתקשורת אשר המשטרה נחשדת בביצוען. בשלב הזה הקהל געש, רעש, ורחשים של מחאה נשמען באולם, תוך שיורי גיא-רון נזכר בתפקידו כיו"ר הלשכה וקורא בקול סמכותי את הנוכחים לסדר.
"חי שנים בצילו של תיק"
סנג'רו ציין כי השיטה האדברסרית אשמה בפגמים אלו שכן לפי שיטה זו הצדדים הם יריבים ועל הקטגור להרשיע את הנאשם בכל מחיר, תחת שיהא משרתם של הציבור ושל בית המשפט בהליך חקר האמת. כן ציין לרעה סנג'רו את עינויי הדין שהם מנת חלקם של נאשמים אשר "חיים שנים בצילו של תיק" מבלי שמוגש כתב אישום, וכשמוגש, מתקדם בעצלתיים לאורך השנים.
סנ'רו ציין כי העצלתיים שבהן מתנהלת הפרקליטות מביאה לכך שאדם "חי שנים בצילו של תיק" מה שהוביל לרחש של אי שביעות רצון בקהל (אשר היה מורכב רובו מאנשי הקטגוריה). כסנגור מיומן אשר יודע לשלוף את האמירה הנכונה למען לקוחו ברגע המכריע ציין סנג'רו כי "עצם העובדה שהפרקליטות אינה אוהבת לשמוע דברי ביקורת מעידה כאלף עדים כי הם צריכים את הביקורת". מחיאות כפיים שקשקו את האולם מקיר לקיר.
נישא על גל האהדה הרגעית, בטרם תפוג לקריאות אי שביעות רצון המשיך סנג'רו: "אסור שמישהו יטיל מורא ויטען שהביקורת על הפרקליטות תחליש אותה ותפגע בשלטון החוק". פה הוא הגביר את קולו: "אני מבקש להחליש את הפרקליטות בכדי לחזק את שלטון החוק".
|
|
הדובר הבא היה בועז אוקון, שופט (בדימ.), אשר שב וחזר על הצורך בהקמת גוף בקרה חיצוני. בעקבות דבריו של משה לדור החל למנות אוקון את משגי הפרקליטות שנעשו ב"תום לב": ביצוע האזנות הסתר בפרשת רמון, תוך שהפרקליטות מטעה את השופט אורי גורן ומציינת כי האזנות הסתר בוצעו על דעת היועמ"ש, כאשר לא כך היה. אוקון המשיך ומנה את משגי הפרליטות כפי שבליל הסדר מונים את הדברים שעשה אלוהים לעם ישראל טרם שבים וחוזרים על המילה "דיינו" – אך אצל אוקון המילה שחזרה ונשנתה הייתה "בתום לב", תוך שמילים היו מתובלות בטון לעגני של ציניות רבה.
אוקון ציין כי את הביטוי "בתום לב" שומרת הפרקליטות לעצמה "באופן קנאי", אולם כשאחרים מועדים לא מיוחס להם אותו "תום לב" אשר הפרקליטות מנכסת לעצמה. הוא קבל על כך שעו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ הועמדה לדין פלילי בשל הדלפת חומר לעיתונאים, משהו שלכאורה מראה על בקרה עצמית של המערכת אך 'אם נקלף את המעטה' נגלה כי היא הועמדה לדין משום שהדלפותיה כוונו כנגד הפרקליטות ולא בעדה.
אוקון מחה על כך שדווקא ליאורה גלאט-ברקוביץ הועמדה לדין פלילי בשל הדלפות למרות ש"כולם עושים זאת" ואף באופנים גרועים יותר. כדוגמא הוא ציין את אנשי המשטרה אשר לא רוו נחת מן המועמד לשפיטה משה גלעד, וזאת בשל ביקורתו על אנשי המשטרה אשר היו מעורבים בהטלת רימונים. בתגובה הדליפו אנשי המשטרה לתקשורת, בניגוד לחוק האזנות סתר, תמליל שיחה של עבריינים אשר קוראים לשופט "שופט משלהם".
המקרה הזה, של איפה ואיפה (קרי יחס שונה לגמרי למדליפים אשר הדלפתם משרתת את אינטרס המערכת, לעומת מדליפים שאינם משרתים את אינטרס הפרקליטות), ממחיש לאוקון כי נדרש גוף ביקורת חיצוני ואין להסתפק אך ורק בגוף בקרה פנימי.
|
|
אוקון המשיך ומתח ביקורת על התנהלות המשטרה. כך ציין חיפוש משטרתי אשר הועלה לשידור ב 3 במרץ, תוך חדירה בוטה וגסה לפרטיותו של אדם אשר הגורמים המחפשים נחתו עליו באופן מפתיע, וכן את התמשכות ההליכים הפלילייים שנים על גבי שנים, תוך גרימת עינוי דין לנאשמים. אירועים כאלו דורשים גוף ביקורת חיצוני. (בתגובה לטענתו בדבר עינוי הדין יתגאה מאוחר יותר לדור על עבודתה הזהירה של הפרקליטות אשר אינה ממהרת להגיש כתבי אישום, מה שנתפס בעיני המתבונן מן הצד כ'סחבת', ולדבריו לא סחבת היא, אלא משנה זהירות).
אוקון גם לא חסך את שבט ביקורתו מן התקשורת אשר משחררת אל אוויר העולם הצהרות בומבסיטיות כאשר חקירות מצויות בחיתוליהן, כאשר לא ניתן לדעת באותו שלב עד להיכן תגענה. הוא ציין מקרה שבו הפרקליטות התחייבה לסגור תיק בכפוף להסכמת הנאשמים שלא להגיש תביעה בנזיקין כנגד המדינה בגין פתיחת ההליך.
נקודה זו גררה ויכוח עובדתי מר. לדור הכחיש זאת בקול רועם ובתוקף, אחדים מהקהל (מן הסנגוריה) ציינו שנתקלו בתופעה כזו, ועו"ד יורם סגי זקס אישר את דבריהם מן הבמה וסיפר שגם הוא נתקל בתופעה שכזו, וזאת על-רקע הכחשותיו הנמרצות של לדור כי זהו דבר שלא יעשה.
את טענותיו מעוררות המחלוקת סיים אוקון באנקדוטה נחמדה. הוא תיאר כיצד סייר כמנהל בתי המשפט עם הנשיא (בדימ.) אהרן ברק בבתי המשפט של הפריפריה, בכדי להאזין לתלונות השופטים. השופטים התלוננו על מוסד ביקורת השופטים אשר משתק את עבודתם. ברק טען בתגובה כי שופטים אינם חכמים מכל אדם אחר אך ורק משום שמונו לשפיטה, תוך שהוא מצטט את המשנה לנשיא (כתוארו אז) לנדאו ולפיהם "מי שעולה על הצריח הגבוה ביותר של מגדל הכנסייה הגבוה ביותר ועומד שם וצועק, שלא יתפלא אם העורבות מקרקעות לו ליד האוזניים". ברק תרם למשל תרומה משלו: "ושלא יתפלא אם מחרבנים לו על הראש".
|
|
הדברים שאמרו שני הבועזים (אוקון וסנג'רו) חיממו את האוירה והנה הגיעה שעת הרתיחה. ככל שהתקדם הערב כך יותר ויותר דיבורים נקטעו על-ידי קריאות ביניים, הצהרות נחרצות של הדוברים על הבמה, עוד קריאות ביניים, מחיאות כפיים כאשר אחד מן המצהירים (מן קהל או מן הבימה) היה נחרץ במיוחד, ועוד ועוד.... לדור ציין כי אוקון מבסס את ביקורתו על תשתית עובדתית ש"אינה משקפת את המציאות".
בכעסו, הוא הזמין את סנג'רו להתארח בחופשת הקיץ בפרקליטות, תוך שהוא מבטיח לו כי "הרצאתו תשתנה מקצה לקצה".
מאותו שלב ואילך לא ניתן היה לבדל את הקריאות מן הקהל ומן הבמה, אלו התערבבו באלו, ניסיונות חיים שלמים של סנגורים וקטגורים נוצקו לתוך נאומים חוצבי להבות של מי שבאמת ובתמים מאמינים בצדקת דרכם, של מי ש'ראו את הכל' (מהצד שלהם), של מי שמחו על התנהלות הצד השני, תוך שיותר ויותר השחזות מילוליות ומשחקי מילים עם מושגים משפטיים עולים לאוויר כניצוצות לאחר ריתוך מתכת. אחד הדוברים מן הקהל, סניגור לפי תוכן דבריו, קרא תיגר על המטרה של "הגברת האמון בפרקליטות" תוך ציון שזוהי תכלית אשר יאה למדינה פשיסטית, תכלית אשר תיצור סיטואציה קפקאית ולפיה כל אימת שיעצרו אדם הציבור יחשבו כי 'יש דברים בגו" שכן "לא עוצרים אדם סתם". הוא כינה את פיחות האמון של הציבור במערכת אכיפת החוק "קורטוב של פרנויה בריאה".
|
|
