הרחק מאור הזרקורים הופיעה בימים אלה ברעננה תזמורת בת 25 נגנים-חובבים בקונצרט של יצירות קלאסיות מובחרות, כשהיא קוצרת הצלחה מסחררת בקרב קהל-שומעיה. קבוצה קטנה של מוסיקולוגים, שהוזמנה כדי להאזין לנגנים האלמונים, העידה כי ביצועיהם המוסיקליים לא היו מביישים נגנים מקצועיים ובעלי-ניסיון.
אולם, את רוב ההצלחה קצר מנצחה של התזמורת האלמונית, פסיכולוג, המבקש להשאר בעילום-שמו. הלה, מורה לשעבר למוזיקה, שוקד על שיקומם של חניכיו במוסד לנערים ונערות אוטיסטיים, בדרך מקורית משלו: תראפיה מוסיקלית.
עד שהצליח במשימתו - הקמת תזמורת לשמה של חניכי המוסד - "ירק" הפסיכולוג שלנו דם רב. כאשר קיבל עליו את הטיפול בצעירים האוטיסטים עמדה בפניו, בעצם, משימה בלתי-אפשרית: הוא ניצב, מחד, בפני צעירים, שסבלו מחוסר-תקשורת מוחלט עם סביבתם, ומאידך - בפני מומחי-שיקום למיניהם, שהרימו ידיים, לאחר שנואשו מכל דרכי הטיפול בהם.
הפסיכולוג שלנו נאלץ להתחיל את טיפולו ממש מנקודת האפס. מצוייד במכשיר-טלוויזיה, הקרוי "משוב" (ג'י.אס.אר.) והפועל על-פי עיקרון הפעלתן של בלוטות הזיעה בגוף (כדוגמת הפוליגרף המשטרתי) - הוא החל בבדיקת חניכיו. בהתחשב בכך שאלה סבלו מחוסר קומוניקציה מילולית עם הזולת - ביקש הפסיכולוג שלנו לבדוק את תגובותיהם בדרך מקורית: הוא חיבר באלקטרודות את כף-ידו של כל אוטיסט אל המכשיר, כאשר אל פיו של המטופל חובר צינור-מתכת, שלתוכו הוא נתבקש לנשוף אוויר. עם הנשיפה בקע מן המכשיר צפצוף ועל מסכו הופיעה תמונה. זו נעלמה ברגע שהמטופל פסק לנשוף בצינור.
גירוי ראשוני
בדרך זו הצליח הפסיכולוג ליצור את הגירוי הראשוני אצל המטופל לשיתוף-פעולה עימו. שכן, המטופל למד עד מהרה כי אם ברצונו לראות את התמונה ב"טלוויזיה" - עליו לנשוב בצינור. פרט חשוב: בעת הנשיבה זע מחוג הסקאלה, שבמרכז המכשיר, מנקודת האפס לנקודה גבוהה יותר. בדרך זו למד הפסיכולוג לאבחן את מידת רגישותו של המטופל: ככל שהלה גילה מידה רבה יותר של אי-שקט - עלה המחוג שבסקאלה מעלה-מעלה. התוצאה: על מסך המכשיר לא הופיעה תמונה. כדי לזכות ולראותה שוב - נגזר על המטופל "לארגן את עצמו" - משמע: להירגע. או אז יורד מחוג הסקאלה והתמונה שוב מופיעה על המסך.
פרט חשוב: באמצעות ה"משוב" לומד המטופל להגביר ולהפחית לחצים, בהתאם לצורך. עתה, משלמד המטופל להפעיל בעצמו את המכשיר, תוך בקרה עצמית, פתוחה הדרך לשלב הבא. אל ה"משוב" מחובר רשמקול ועליו יצירות מוסיקליות שונות ומגוונות. לחיצה על כפתור ראשון מביאה להשמעת מוזיקה קלאסית רגועה; על כפתור שני - מוסיקת-פופ רועשת, ועל כפתור שלישי - מוזיקה אלקטרונית. המטופל, שאינו יודע תחילה איזו מוזיקה ישמע, מנסה את כל הכפתורים, עד שהוא מגיע אל זו האהובה עליו.
הפסיכולוג, העומד כל הזמן על המשמר, מגלה כעבור זמן קצר ביותר איזה סוג של מוזיקה אהוב על המטופל. לסוג המוזיקה חשיבות מיוחדת לקביעת מצבו הנפשי של המטופל. מסתבר שבעת השמעת מוזיקה קצבית, מופיעות תגובות לא-רצוניות בגוף, כאשר חלים שינויים במחזור הדם ובפעולת הלב. יש רופאי-שיניים, למשל, הנוהגים ללוות את טיפולם המכאיב במוסיקת-רקע מתאימה ומרגיעה, המשמשת תחליף להרדמה. וזהו, בעצם, גם יתרונה הגדול של התראפיה המוסיקלית: היא מהווה תחליף לטיפול בתרופות.
מסתבר שמוזיקה עלולה להוציא אדם משלוותו ו"לשגע" אותו. כך, למשל, אפשר בנקל להטריף אספסוף באמצעות מיקצבי-מוזיקה סוערים וממושכים. בתראפיה המוסיקלית מתאימים את המוזיקה על-פי תגובותיו של המטופל ובעקבות השמעת המוזיקה המתאימה והאהובה על המטופל - ניתן להביאו למצב הרצוי.
אמצעי הרפייה
צלילי המוזיקה, בדומה למדיטציה, הם אמצעי יעיל ביותר להבאת המטופל, המגלה אי-שקט ותוקפנות, למצב של הרפייה ורוגע. לצורך כך, מפקידים בידיו כלי מוסיקלי המתאים לו, כמו תוף, כדי שיפרוק באמצעות ההקשה עליו את מירצו; ואילו פסנתר או מלודיקה - למי שרגוע יותר. גם מצבו הפיסי של המטופל הוא קריטריון חשוב לקביעת הכלי המתאים: למי שסובל מהגבלות מוטוריות בידיו וברגליו - נקבעת מפוחית-פה, כדי שיבטא את עצמו בפיו - בצלילים.
משמופקד הכלי בידיו, מתבקש המטופל לנגן בו. כשהמדובר במטופל, שמתקשה לקרוא תווים, יכול הפסיכולוג להפעיל למענו סימנים פשוטים לנגינה. על הקלידים שבפסנתר, למשל-מושמע הצליל "מי". אם אין המטופל מסוגל להבחין בין ספרות - מכסה הפסיכולוג כל קליד בצבע אחר, כאשר אדום, למשל, מהווה את הצליל "דו".
לפי שעה חש עצמו הפסיכולוג שלנו כזאב בודד במערכה. לתורת התראפיה המוסיקלית שלו, שאותה למד באוסטרליה, אין לפי שעה שותפים בארץ, וכל המלאכה הקשה מוטלת עליו. אבל, הסיפוק שיש לו מעבודתו הוא עצום: תזמורת האוטיסטים היא הוכחה ברורה כי אפשר ליצור יש מאין, גם כאשר מומחי-רפואה למיניהם הרימו את הידיים.
