X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
מעין סיכום-ביניים, בסופו של העשור השישי לקיומה של המדינה רגע לפני יום העצמאות - משהו לא-מחייב ואישי, הנובע מראייתי הפרטית מחוללי המדינה קיוו לתוצאה אחרת לחלוטין: מדינה הרבה יותר יהודית והרבה יותר אנושית
▪  ▪  ▪

עוד מעט נהיה בני שישים. בני-אדם בגיל הזה נוהגים לסכם, ולהתחיל להתכונן לפרישה לגמלאות. בחיי מדינה זה זמן קצר, קצר מאוד. יחד עם זאת, כמו בירי של טיל בליסטי ארוך-טווח, כבר בסוף השלב הראשון ניתן לדעת על דיוק השיגור. אז מה היה לנו?
מלחמה
המלחמה החלה ברגע שערביי ארץ-ישראל הבינו, שאין מדובר עוד בבני-חסות (אהל אלד'ימה - أهل الذمة) - כמו חלק מהיישוב הישן - אלא באנשים, המגיעים ארצה כדי ליצור כאן יישות מדינית חדשה. המדינה קמה מתוך המלחמה, ולא הפסיקה אותה. אומנם היו שקראו למלחמה בתש"ח-תש"ט, "מלחמת העצמאות" - אך כדאי לזכור, שלעצמאותנו לחמנו נגד הבריטים, ולא נגד הערבים.
האמנם הבינו מייסדי המדינה, כי יהיה עלינו לשאת חרב, ולהרוג - עד אין-קץ? לדעתי, הם שגו באשליות, ולא התכוננו למלחמה. לכן, שילמנו מחיר כבד - ומיותר - כל אימת שהותקפנו. לקראת יום הזיכרון יפורסמו שוב רשימות הנופלים במערכות ישראל ורשימות הנופלים במערכות הטרור. ראי אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד - כיוון שלא למדנו לקח, ולא לימדנו בני ישראל קשת.
כבר יותר מארבעים שנה אני משקיף בעניין רב על התנהלות הביטחון הישראלי. לדעתי, אנחנו ממשיכים לשגות באשליות, ומנהיגינו מובילים אותנו לסטות מהדרך, המבטיחה את קיום המדינה, אל נתיבים מסוכנים, אל דרכים ללא-מוצא ואל הזיות, שינחונו אל עתיד לא-בטוח.
כל עשר שנים בערך יש לנו מלחמה גדולה. ביניהן - אולי, כדי לא להשתעמם - יש גם מלחמות קטנות. במלים אחרות - המלחמה מתמשכת כבר כמאה ושלושים שנה, ורק הוזים, תועים ומטעים מבטיחים שלום. כנראה, נחיה על חרבנו עוד הרבה - או שלא נחיה. לבני הבכור, שנולד מתוך מלחמת יום הכיפורים, לא הבטחתי שלום. הספקתי למולו, ויומיים אחר כך קראו לי שוב לכמעט חודש שמ"פ.
מדינת ישראל אינה מקלט בטוח ליהודים - אלא המקום הבלתי בטוח ביותר לקיום יהודי. ממשלותינו, ברוב סיכלותן, רק מחמירות את המצב. לספקנים סיפקה הממשלה בקיץ האחרון הוכחה מוחצת לטיפשות ולחוסר הכישרון בהנהלת הביטחון הלאומי שלנו.
חינוך
כדי לשרוד במלחמה מתמשכת, צריך לדעת על מה לוחמים. אם איני טועה, מערכת החינוך הצליחה רק בדבר אחד: לטשטש את הבנת הנוער הישראלי בדבר סיבת קיומנו כאן. עם מטען של עברית קלוקלת, של כשבעים פרקים בתנ"ך, של אפס מטען במורשת ישראל ושל בורות תהומית בגיאוגרפיה של המדינה ובתולדותיה - לחלק מהנוער יש תעודת בגרות, אך הוא נכשל במבחן היסוד של הבנת סיבת קיומנו.
מכל כישלונות המדינה - מי ימללם? - הכישלון בתחום החינוך הנו האיום ביותר, ומגמד את כל האחרים, כיוון שהוא המסד לכל השאר. יתר על כן, לפני שניים-שלושה דורות, אבותינו נחשבו, היכן שישבו, לחכמים מכל אומות העולם - עם הספר הנבון. מעולם לא היו בעם היהודי אנאלפאביתים... והנה במדינת היהודים הם צצו באלפיהם, וגם שוררת בה בורות נורמטיבית - אי-רצון לדעת, הנתמכת בנורמה. כבר אין זו בושה לא לדעת. אדרבא, ייבושו היודעים. נכון, יש לנו תעשיה מתוחכמת וכלכלה, שחזרה באחרונה למסלול של צמיחה יפה - אך איבדנו את הצֶלם היהודי של המדינה, ואת החורבן קשה לתאר.
חמלה
המדינה לא קמה בקלות על "מגש של כסף". שלושה-ארבעה דורות נאבקו למען הקמתה, ורבים שילמו על כך בבריאותם ובחייהם. השמירה על קיום המדינה מחייבת קרבנות נוספים, אכזריות ונחישות. כפי שנכתב פעם בכניסה לבית-הספר לשריון, "רק עם, המוכן למות על חירותו - זכאי לה".
זאב ז'בוטינסקי, שלצערי, אינו מייצג לחלוטין את הקו המרכזי של מייסדי המדינה, שם בפי שמשון הגיבור את הצוואה - דרוש לנו דור גאון, נדיב ואכזר. מכל אלה קיבלה עליה מדינת ישראל, לצערי, רק את האכזריות.
נזכור את קבלת הפנים הקרה בלשון המעטה לניצולי השואה, שהתנועה הציונית הפקירה לגורלם. נזכור את היחס המחפיר, גם כעת, לניצולי השואה המתמעטים. נזכור את המעברות ואת הקליטה הלקויה (אז ועתה), שעם פירות באושיה אנחנו ממשיכים להתמודד. נזכור את החולים הכרוניים, שאינם יכולים לממן תרופות, שיצילו את חייהם.
פעם האמנתי, שהעוול נעשה מתוך מחסור - כפי שנוהגים לתאר את שנות החמישים. לו יהי. אך מדוע זה נמשך עתה? מדוע פקידי ממשלה באשר הם מפנים כתף מתעלמת וקרה לעבר אלה, שלמען פתרון בעיותיהם ולמען הקלת מצוקתם - מקבלים הלבלרים משרות נוחות, משכורות עתק ותנאי שירות מפליגים?
בין הדגלים הרבים, שמדינת ישראל מניפה, ובין עשרות המשואות, הנדלקות כאן חדשות לבקרים, שכחנו להדליק משואה לכבוד החמלה, ולהניף את דגלה. די לזכור את העמותות הרבות, שנאלצות לטפל במי מאתנו, שנופלים לאורך הדרך, ואת החסדים, שצריכים הנצרכים לבקש מנדיבים. מצד אחד, אכן רבים עושים למען החלשים - ביטוי אמיתי לחשיבותה של צדקה. מצד שני, זה קורה כיוון שבמרוצתנו קדימה נטשה מדינת ישראל את החלשים, את העניים ואת המסכנים.
אקדיש את יום העצמאות - כמו כל חג אחר - לחשבון נפש. ממילא, אסרו עליי רופאיי לגרוס מזון לא-בריא עד דלא-ידע - כמנהג המקום. עוד מעט אהיה בן שישים. לפי המסורת היהודית, זו מחצית הדרך. המדינה גדולה ממני בכארבעה חודשים, ואינה לטעמי כלל. כך אין בונים מדינה. אני בטוח, שמחולליה קיוו לתוצאה אחרת לחלוטין - מדינה הרבה יותר יהודית והרבה יותר אנושית; כלומר, מדינת יהודית ולא רק מדינה של יהודים. לבטח לא מדינת כל תושביה.

תאריך:  22/04/2007   |   עודכן:  22/04/2007
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
עוד מעט
תגובות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב תגובה 
1
כל עוד ההסתדרות קיימת-אין תקוה
שומקין וחבר מרעיו  |  22/04/07 14:53
 
- ההסתדרות תביא לחורבן ישראל
ומסירתה לפלסטינים  |  22/04/07 15:32
2
עיון במקורותינו -
קורא ותיק  |  22/04/07 21:00
3
סליחה טעות: זה שיר בית"ר
אביתר בן-צדף  |  22/04/07 22:42
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הרצל חקק
התקומה אינה יכולה לברוח ממסלול הזיכרון שקדם לכל, ממסלול הגלות, מגדרות התיל של השואה ומן הפרעות בגולה. ספריו וסיפוריו של שמאי גולן משרטטים את מסלול היחיד המתלבט ומתייסר בין גלות לגאולה, בין תופת שואה לחבלי התקומה - ומעבר ליחיד אנו חשים את נפש הדור, את ההליכה הרוטטת על קו הקץ
אליקים העצני
לקחי השואה, חג העצמאות וגם שמחת 40 שנה לגאולת ארץ התנ"ך - חד הם    מפני שהישגי מפעל ההתנחלות הם הערובה לכך, שגם הדורות הבאים יוכלו לחגוג חגי עצמאות במדינה יהודית חופשית
ענבל בר-און
עיקרון המידתיות במשפט קובע כי אם ניתן להשיג את אותה המטרה בשתי דרכים, האחת פוגעת בזכויות אדם, והשניה שאינה פוגעת בזכויות אדם או שפוגעת במידה פחותה, יש להעדיף את אותה הדרך אשר פוגענית פחות בזכויות אדם, ומשיגה את אותה המטרה. שאלת 'מבחן הפגיעה הפחותה' אשר לקוחה מעיקרון המידתיות במשפט עולה כאשר אנשים שואלים - כיצד היה ניתן למנוע את הטבח הנורא בוירג'יניה?
עו"ד איריס פרחי
"בחרתי" 2 חיילים מתים - הם "החיילים שלי", אותם אני זוכרת ומנציחה בדרכי. מדחת יוסף ז"ל ורס"ל איתמר איליה ז"ל נמצאים בפרוזדור לבי ושם יישארו לעולמים
ירון ארבל
אם עבר על החוק או לא, יפסוק בית המשפט, אם כשל במלחמה, תפסוק ועדת הדמיקולו שהקים, יש כאן בעיה שורשית ועמוקה יותר. האם זהו האיש שראוי להנהיג את מדינת היהודים? האם זהו האדם עליו יתבונן כל אב ויאמר לבנו, ממנו תראה וכן תעשה? האם היינו רוצים מדינה המשתקפת בדמותו של אולמרט?
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il