"בחנו את מכלול החומר שהונח בפנינו במסגרת העתירה ולא יכולנו שלא להתרשם מן העותר, יכולותיו הגבוהות ורצונו מעורר ההערכה למלא את חובתו האזרחית. אשר על-כן, סברנו כי ראוי שהמשיבים יפעלו למציאת תפקיד הולם לעותר, אשר יביא למימוש הפוטנציאל הטמון בו, וזאת במסגרת הכללים המקובלים בדין בעניינים אלה". כך קבעה (יום ב', 6.09.10) נשיאת בית המשפט העליון,
דורית ביניש, בעתירתו לבג"צ של צעיר אשר ערער על אי-גיוסו לצה"ל מטעמי בריאות. בניגוד לשורת המשתמטים המפוארת שפקדה את מחוזותינו, ואשר נמנים עליה שחקנים, זמרים, יוצרים וספורטאים, וכמובן דוגמניות, יש גם מי שנלחם במדינה, העיקר שיגייסו אותו.
כזה הוא דרור דיין, אשר סובל ממגבלה - אשר לא צוינה - השבח לשופטים - בפסק הדין (יותר מידי פסקי דין מפרסמים יותר מידי פרטים אינטימיים של מתדיינים לרבות בנוגע למצבם הרפואי תוך התעלמות מהשלכות פרסום פסק הדין באינטרנט), ואשר לא רק שהתעקש להתגייס - עניין שנפתר בהליכי הפשרה בינו לבין המדינה בעידוד שופטי בג"צ אשר דחו את הדיונים פעם אחר פעם בכדי לאפשר לצדדים להתפשר - אלא שהתעקש גם להתגייס כחייל מן המניין ולא כ'מתנדב'. השופטת ביניש, אשר - בתוך עמה המשתמט בחלקו היא יושבת - והתייחסה בכובד ראש לעתירתו תוך שהיא מדרבנת את רשויות הצבא לאתר לו תפקיד ראוי (זה נמצא: חוקר מודיעין של חייל אויר) - אמרה - עד כאן.
בשלב שבו ביקש דיין להיחשב כחייל מן המניין נטשה ביניש את כובעה כדודה ציונית דואגת אשר מפשרת בין הצדדים (רשויות הצבא והנער) ושבה לתפקידה כשופטת, עם המנטרות הרגילות ולפיהן "ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא ישים את עצמו בנעלי הרשות מקום בו ההחלטה עומדת במבחן הסבירות", משהו ששמענו כבר עשרות אם לא מאות פעמים בפסקי דין שונים:
- "...נקודת המוצא המשפטית המחייבת לצורכי הכרעה בנסיבות העניין שלפנינו, הינה כי הקביעה בעניין כשירותו הרפואית של מיועד לשירות ביטחון הינה הכרעה רפואית מקצועית מובהקת, המונחית על-ידי כללים וקריטריונים שגובשו על-ידי גורמי הצבא ועוגנו בדין. בהתאם להלכה הנוהגת, היקף התערבותו של בית המשפט בהכרעות כגון דא הינו מוגבל ומצומצם ביותר, ותוחם עצמו בעיקרם של דברים לנסיבות חריגות וקיצוניות..."
ביניש דחתה גם את בקשת העותר לשרת כחייל מן המניין - ולו בתנאים מיוחדים אשר תואמים את מגבלתו. ברוח השוויון המרחפת אל מעל פני ביהמ"ש העליון בעשורים האחרונים מציינת ביניש כי אין הבדל, למעשה, בין מתנדב לבין חייל מן השורה, ודין זה כדין האחר, בכל אספקט אפשרי: זה גם זה אינם יכולים להשתחרר מרגע שנכנסו למסגרת הצבאית, אלא באישור הצבא, זה גם זה כפופים לחוק שירות ביטחון, זה גם זה יהיו בתום שירותים זכאים להטבות הכלולות בחוק חיילים משוחררים, - ולמעשה ההבדל היחידי הוא שמתנדב יהא מבוטח בקופת החולים, ואילו חייל אחר יהא זכאי לשירותי רפואה של צה"ל.