אחרי הנפילה עולים גבוה יותר
|
|
ברביעי השייך למדת הנצח (7 פסוקים). ה' נענה לכל בקשותיו של משה. כמעט. יז וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה: כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם. זה מתייחס לבקשה: (...) וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. משה מנצל את העת רצון שבאה דוקא לאחר הנפילה הגדולה של החטא החמור, ומבקש: (יח) (...) הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ. בכך הוא מבקש לזכות בנצחיות, להנציח את המודעות הטבעית שה' הוא האלוקים. שהרי לאחר שרואים, לעולם לא יתעורר עוד ספק בדבר שראו. אלא שה' נענה לבקשה זו חלקית בלבד: [כ] וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי. [כא] וַיֹּאמֶר ה', הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר. [כב] וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי. [כג] וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ. כאן מסתיים רביעי וגם פרק ל"ג, בהודעת ה' למשה, כי למי שמבקש להנציח את הקשר עם הרבונו של עולם, ינתן סיוע מלמעלה, אבל העבודה העיקרית תישאר זו של האדם מלמטה. רעיון התשובה, כבר אמרנו?
בחמישי השייך לספירת ההוד (9 פסוקים). זה מתחיל בהוראת ה' למשה: פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וְכָתַבְתִּי, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. לא כמו הלוחות הראשונות (פרק לב) שהיו מעשה ידי הבורא יתברך: [טז] וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. הפעם אתה תכין את הלוחות ואני אכתוב. שילוב של עבודת האדם עם השלמת המלאכה על-ידי הבורא יתברך. רעיון התשובה, כנ"ל, כי רק כך יש לדברים קיום נצחי. כעת צריך לעלות להר פעם שלישית, ושוב להיות שם ארבעים יום וארבעים לילה. והמתכונת דומה לזו של מעמד הר סיני: ג וְאִישׁ לֹא-יַעֲלֶה עִמָּךְ, וְגַם-אִישׁ אַל-יֵרָא בְּכָל-הָהָר; גַּם-הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל-יִרְעוּ, אֶל-מוּל הָהָר הַהוּא. וזה שייך לספירת ההוד שפירושה יופי וגם הודאה שאין לסמוך על הקב"ה שיעשה את העבודה המוטלת עלינו מצד אחד, וכי מעשי האדם למטה - אף אם ישקיע את כל כולו במעשיו, אינם שווים דבר בלא ההשלמה הבאה מלמעלה.
הספירה השישית היא ספירת היסוד, אות ברית קודש, וזה אכן מתחיל בכריתת ברית וכל ההמשך הוא תנאי הברית. ברית זה הסכם דו צדדי כמובן. חלקו של ה' בברית הוא כדלהלן: [י] וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם; וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵׂה ה', כִּי-נוֹרָא הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי, עֹשֶׂה עִמָּךְ. ומה החלק שלנו? [יא] שְׁמָר-לְךָ--אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוְּךָ הַיּוֹם; הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ, אֶת-הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. החלק הראשון של הפסוק מתייחס למחויבות שלנו בברית, והחלק השני חוזר למחויבות של ה'. ומה תיחשב הפרת הברית מצדנו? אז הנה: [יב] הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה, בָּא עָלֶיהָ: פֶּן-יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ, בְּקִרְבֶּךָ. בשנים קודמות הארכנו בנושא זה כאשר הצבנו אותו כנושא מרכזי ברשימתנו. כעת זו רק תזכורת. בהמשך תנאי הברית מוזכרים שלושת הרגלים שבעבר הסברנו כי ההקפדה על שמירתם מהווה מעין תרגול תקופתי להידוק הקשר הנצחי בינינו לבין ה' אלוקינו.
בשביעי, ספירת המלכות, משה יורד מן ההר (...) וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וכנ"ל, הוא לֹא-יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. אבל העם ראה, [ל] וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. לפתע הם מתייחסים אליו כמו אל מלך, יראים מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. הוא עלה למדרגה עליונה והם חשים כי התנתק מהם, או שמא הם התנתקו ממנו. אבל בעיני משה המציאות קצת אחרת: [לא] וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה, וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל-הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה; וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם. [לב] וְאַחֲרֵי-כֵן נִגְּשׁוּ, כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיְצַוֵּם--אֵת כָּל-אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתּוֹ, בְּהַר סִינָי. כל זה בעוד עור פניו קורן באופן חריג. רק אחר כך: [לג] וַיְכַל מֹשֶׁה, מִדַּבֵּר אִתָּם; וַיִּתֵּן עַל-פָּנָיו, מַסְוֶה. כאילו רמז להם שמדרגה זו שייכת גם אליהם, שהרי הם בעלי תשובה, וזו מדרגה נעלית ביותר.
אז היו לנו שלושה שלבים; מצב נעלה של נשיאת ראש בני ישראל עד לקבלת הלוחות הראשונות, נפילה נוראה בחטא העגל, ובעקבותיה תשובה ועליה למדרגה נעלית יותר מזו שבה היינו קודם. מסקנה: למרות שכעת אנחנו נמצאים בשפל המדרגה, בידינו להגיע למדרגה נעלית בגאולה האמתית והשלמה מיד ממש. זה תלוי רק בנו. ואז, אין ספק שיהיה רק טוב ליהודים.
|