X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים

>
>

הכיבוש האמריקני רק החריף את המצב. עירק [צילום: AP]

בעיות העבר: הזווית העירקית

הדעות חלוקות ביחס לשאלה, מה הם הגורמים והסיבות להתרחשויות בעירק מאז המלחמה ב-2003 ולמה שנראה כהתפרקותה של המדינה. אסכולה אחת טוענת שהסיבות הן סיבות מבניות וארוכות טווח, שבמוקדם ובמאוחר היו פורצות אל פני השטח. אסכולה שנייה טוענת שהכיבוש והאופן הכושל שבו נוהלה המדינה מאז, הם הם האחראיים העיקריים למצב בעירק הבתר-בעת'ית. אני מבקשת להציע גישה שלישית המשלבת בין השתיים והטוענת שהזיווג הקטלני בין הבעיות המבניות לבין הניהול הכושל הוא מקור הבעיה, ומכאן שגם אם ארצות הברית ובני בריתה ישנו מן היסוד את מדיניותם וגם אם יישארו בעירק עוד שנים רבות, הסיכויים שיוכלו להחזיר את הגלגל לאחור קלושים ביותר.
אבדוק כמה מהבעיות המבניות הללו ואת השפעתן על עיצובה ודרכה של המדינה. משחר קיומה של המדינה העירקית מתמודדים שליטיה עם שאלות קיומיות של שלמותה הטריטוריאלית, עיצוב הזהות והזיקה הלאומית שלה, אופן חלוקת הכוח והמשאבים בין מרכיביה השונים, וכושרה להשיג לכידות פנימית שתאפשר לה לפעול בזירה הפוליטית הפנימית והחיצונית כגוף מלוכד פחות או יותר. שאלות מסוג זה אומנם העסיקו מדינות רבות אחרות שקמו על חורבותיה של האימפריה העותומאנית, אולם המקרה העירקי מתאפיין בכך שהבעיות הללו החריפו עם חלוף השנים.
אחת הבעיות המבניות המועלות תדיר היא עובדת היותה של עירק מדינה מלאכותית. המתנגדים לגישה זו טוענים שזו היא גישה מהותנית (essentialist) וכי מדינות רבות היו מלאכותיות בראשית דרכן. נגד זאת אפשר להעלות את הטיעון שבעוד שמדינות אחרות כמו ירדן (שהיא המדינה המלאכותית בהא הידיעה) הצליחו עם השנים לפתח באוכלוסייתן זיקה לאומית ונאמנות למדינה הטריטוריאלית, בעירק הדבר לא התרחש. עירק לא הצליחה להתגבר על מכשלה זו ונשארה מלאכותית. הכורדים המהווים כ-20% מהאוכלוסיה אינם חשים בזיקה לאומית עירקית. חוקר כורדי שביקש לעשות סקר בקרב כורדים בעירק באשר לשאלת זיקתם לכורדיות או לעירקיות נענה ספונטאנית על-ידי רבים כי הם חשים עצמם, מעל לכל, כורדים.
בעיה נוספת אשר קשורה בבעיה הראשונה ואף מזינה אותה, היא ההטרוגניות החברתית של עירק. גם כאן אפשר להביא דוגמאות למכביר, בעיקר ממדינות אירופה, שבהן ההטרוגניות החברתית לא זו בלבד שלא היוותה מכשול בפני עיצובה ופיתוחה של המדינה הטריטוריאלית, אלא אף שימשה מעין דבק מלכד. הבעיה בעירק נעוצה בכך שההטרוגניות בה מאופיינת בשסעים דתיים ולאומיים שהלכו והעמיקו עם הזמן, בין היתר בגלל המשטר הטוטאליטרי הצנטרליסטי בבגדד.
בעיה מבנית אחרת שליוותה את המדינה מאז הקמתה, הייתה האנומליה של מיעוט ערבי סוני השולט על רוב שיעי. הניסיונות של המשטרים השונים ובכלל זה הבעת' לשלב שיעים בשלטון ולהדגיש את הפן החילוני של המדינה, לא סייעו להקהות את תחושת התסכול של השיעים ודחיקתם לשוליים החברתיים והפוליטיים של המדינה.
יש המעלים את עניין הפיכתה של עירק למדינת רנטה שכל כלכלתה מבוססת על הנפט, כבעיה מבנית נוספת שפגעה בהתפתחות חברה דמוקרטית וחזקה. זאת משום שהתושבים הורגלו להיות סמוכים על שולחנה של המדינה, לא להעלות מסים, לא לדרוש דין וחשבון מן המשטר ולחיות בצילו תוך הסתרת הדעות והכוונות האמיתיות, במה שאפשר לכנות כתקייה (הישרדות) מודרנית.
גם בעיית האלימות הפכה לבעיה מובנית, עקב תהליכים היסטוריים, פוליטיים וחברתיים שונים. אלימות זו הפכה לתו אופייני לעירק שמייחד אותה גם ממדינות ערביות אחרות. עם זאת יש להבהיר ולומר שאלימות זו אינה עומדת בסתירה להתפתחות תרבותית ספרותית ענפה ביותר. זהו אחד הפרדוקסים המאפיינים את עירק משחר קיומה: מחד-גיסא היא שימשה ערש התרבות האנושית, ומאידך-גיסא התחוללו על אדמתה מעשי אלימות חמורים ביותר.
לכל הבעיות הללו מתווספת בעיה גאו-אסטרטגית שעירק מתמודדת איתה מאז הקמתה. שטחה של עירק עולה על 400 אלף קמ"ר, אך יש לה מוצא צר מאוד לים, מוצא של עשרות קילומטרים בודדים בלבד. דבר זה הופך אותה לשבויה בידי המדינות השכנות, שכן היא מדינת נפט שכל כלכלתה תלויה ביכולתה לייצאו. פעמים רבות בעבר סגרו מדינות מסוימות את צינורות הנפט העוברים בשטחן והסבו לעירק נזקים כלכליים חמורים ביותר. הדוגמאות הבולטות ביותר הן סגירת צינור הנפט העירקי-סורי ב-1982 בעיצומה של מלחמת אירן-עירק וסגירת צינור הנפט העירקי-סעודי והעירקי-טורקי אחרי פלישת עירק לכווית ב-1990.
הבעיות המבניות הללו לא נפתרו עם הכיבוש, ובחלקן אף הלכו והעמיקו. נפילתו הפתאומית של משטר הבעת' באפריל 2003, העמידה בפני עירק אתגרים עצומים שלא היו פחותים בעוצמתם מאלה שעמדו בפניה עם הקמתה ב-1920. עירק הייתה צריכה להתמודד בו-זמנית עם שלוש המשימות של כינון משטר, בניין מדינה ובניין לאום. בכל המישורים הללו הבעיות המבניות ומשקעי העבר היו לרועץ בכינונה של עירק החדשה.
המעבר מהמשטר הדיקטטורי שהתקיים בעירק במשך 35 שנה למשטר דמוקרטי, כפי שחזו אותו בוש ובני בריתו, היה פתאומי וחד מדי. הוא גם עמד בניגוד מוחלט לחזונם של הסונים, שכן משמעותו של משטר שכזה מבחינתם הייתה בהכרח שלילת המונופול שהיה להם על השלטון במשך מאות בשנים. החזון הדמוקרטי האמריקני גם לא עלה בקנה אחד עם החזון השיעי שביקש לכונן דמוקרטיה של הרוב השיעי, ועם החזון הכורדי שחתר לכיוון של הגדרה עצמית לכורדים במסגרת של קונפדרציה רופפת. אף על-פי שחוּקקה חוקה מתקדמת יחסית, ושבסוף 2005 נערכו בחירות חופשיות, ההתנגשות בין ארבעת החזונות המשיכה להתקיים ביתר שאת גם אחרי הקמת הממשלה החוקית והנבחרת. התנגשות רעיונית זו היא שעמדה ביסוד ההתנגשויות האלימות בין הסונים לביו השיעים, והיא שמנעה השגת יציבות מינימלית שתאפשר מעבר לשלב הבא של בניין המדינה.
משימת בניין המדינה נתקלה גם היא בבעיות מבניות היסטוריות ובבעיות חדשות. האמריקנים, יורשי הבריטים כבוני עירק החדשה, נתקלו בבעיות קשות ומסובכות בהרבה מאלה שניצבו בפני קודמיהם: הבריטים התחילו בקרקע בתולית כמעט. האמריקנים לעומתם, היו צריכים להרוס ולבנות מחדש מדינה בת מעל לשמונים שנה. הבריטים למדו מהר את הלקח והסיגו את כוחות הקרקע שלהם, האמריקנים העמיקו מעורבותם. הבריטים הצליחו להפוך את בגדד למרכז השלטוני. תחת האמריקנים, כוחן של הפריפריות עלה בשעה שבגדד התקשתה לתפקד כמרכז שלטוני. הבעיה החמורה מכל שעדיין ניטש עליה מאבק היא מבנה המדינה: האם תהיה מדינה אחודה כפי שהיה הדבר להלכה במשך שנים ארוכות, או מדינה פדרטיבית ובכך תציב דגם חדש לחלוטין באזור?
המשימה הנכבדה ביותר של בוני עירק החדשה היא כמובן בניין לאום עירקי. אף על-פי שלא הייתה כוונה מוצהרת לבתר את עירק, זה מה שמתרחש בפועל. זה קורה משום שמלכתחילה היו בעירק לפחות שתי זיקות לאומיות מתחרות, האחת הערבית-עירקית והשנייה הכורדית. במשך תקופה ארוכה הייתה הזיקה הלאומית הכורדית חלשה ובמצב של מגננה. אך בעשור האחרון, ובמיוחד בחמש השנים מאז המלחמה, היא נמצאת בתנופה אדירה שקשה לעוצרה. אפשר לומר שהתחזקות התנועה הלאומית הכורדית בעירק, מבליטה ביתר שאת את חולשת העולם הערבי כפי שהיא באה לידי ביטוי בתפקודו של החלק הערבי של עירק. לאור כל זאת אפשר לומר שבניין לאום עירקי לא עלה יפה לעת עתה, ובפועל הולך ומתפתח דגם של מדינה דו-לאומית; אפשר אפילו להרחיק לכת ולומר – של שתי מדינות הקשורות באופן רופף במרכז, והכל כדי לשמור על מראית עין של מדינה אחת.

מלחמה שאי אפשר לנצח בה. אמריקני בעיראק [צילום: AP]

אתגרי העתיד: הזווית האמריקנית

ארצות הברית כבשה את עירק, כשבחזונה ניצבה גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה והדמוקרטיה שוושינגטון הצליחה לכונן בה. ככל שחלף הזמן, הלך והתחוור כי לא גרמניה אלא וייטנאם היא הדגם שהתקבע בעירק. הבעיה העירקית אינה יורדת מסדר היום האמריקני. היא מפלגת את האמריקנים ומגבירה ביתר שאת את הדילמות ביחס ליציאה מעירק. החשש מהיציאה האמריקנית "המוקדמת" מתמקד בשש הסכנות העיקריות הבאות:
1. מלחמת אזרחים שתגרור בעקבותיה תוהו ובוהו ואנרכיה.
2. פיצולה של עירק לשלוש מדינות: סונית, שיעית וכורדית.
3. בריחה המונית של עירקים למדינות השכנות.
4. חדירה או פלישה של המדינות השכנות לעירק.
5. יצוא טרור וחוסר יציבות מעירק למדינות השכנות הפרו-אמריקניות.
6. פגיעה בתדמית האמריקנית.
מבט חטוף על חמש השנים האחרונות יוכיח כי הסכנות הללו הפכו כבר מזמן לעובדה מוגמרת, וזאת למרות נוכחותה המוגברת של ארצות הברית ואולי דווקא בעטייה. מלחמת אחים התחוללה בעירק והגיעה לשיא בשנת 2006. גם אם המספר של 600 אלף הרוגים עירקים מאז תחילת המלחמה שנקבו בו גורמים שונים נשמע מופרז, עובדה היא שעירקים רבים נטחנו במלחמה הפנימית הזו שגם הצבא החזק בעולם התקשה לעצור. גם פיצולה של עירק הפך לעובדה מוגמרת. הפיצול איננו לשלוש יחידות כי אם לשתים גדולות: עירק הערבית ועירק הכורדית. עירק הערבית היא זו השקועה במלחמת-דת בין הסונים לבין השיעים אך לא נראה שהסונים יסכימו אי פעם לחלוקתה של המדינה לחלק סוני וחלק שיעי. המאבקים בין הסונים לבין השיעים עלולים להימשך זמן רב בגלל מאזן החולשה בין שני המחנות וגם משום שהמאבק הדתי בעירק כיום דומיננטי יותר מהמאבק הלאומי כפי שהתקיים במאה הקודמת בין הערבים לבין הכורדים. בניגוד לחלק הערבי, כורדיסטאן העירקית נראית כמדינה אחרת: יציבה, מגובשת ומשגשגת בצורה חסרת תקדים.
בריחת העירקים למדינות השכנות התרחשה גם היא תחת עיניהם הפקוחות של האמריקנים, וגם כאן קצרה ידם מלהושיע. כשני מיליון פליטים עירקים מצאו מקלט במדינות השכנות, דווקא בעקבות המלחמה. לפי התחזיות השחורות, אלה עלולים להוות גורם בלתי מייצב ממדרגה ראשונה למדינות המארחות. נראה גם שהמדינות המארחות מנפחות את הסכנה, בין השאר כדי לזכות בהטבות כלכליות ופוליטיות שונות. אך גם בשובם לעירק, עלולים פליטים אלה להוות גורם בלתי מייצב מחודש שם, משום שהם יצטרכו להיאבק על רכושם ומעמדם שאבדו.
באשר לסכנה של חדירת המדינות השכנות לתוך עירק, הרי כבר עכשיו כל אחת מהמדינות יצרה לעצמה מעין אזור השפעה בתוך עירק. הרחיקה לכת יותר מכולן אירן, שנוקטת מאז המלחמה במדיניות של "חדירה זוחלת" לתחומה של עירק, וארגונים שיעיים שהיו תחת חסותה בתקופת הבעת', משמשים לה מנופי השפעה עיקריים. גם לטורקיה יש נוכחות צבאית וכלכלית ניכרת למדי באזור של כורדיסטאן העירקית. עם זאת יש להדגיש שלהוציא מרדפים חמים נגד ארגון ה-PKK שהקים שם בסיסים, וחרף איומים חוזרים ונשנים, לא נראה שטורקיה תצא לכבוש את כורדיסטאן העירקית. כללית, נראה שיש הגזמה ביחס להשפעה הבלתי מייצבת של עירק על המדינות השכנות, בין השאר משום שנוח למדינות אלו שארצות הברית תישאר שם, תספוג את גלי ההדף של ההתנגדות ותבצע עבורן את המלאכה של ייצוב המדינה. נוכחות אמריקנית בעירק גם לא הביאה בהכרח ברכה לישראל והעובדה היא שיצוא הטרור ללבנון, לעזה ולמקומות אחרים מתקיים במלוא עוזו גם בימים אלו שארצות הברית הפכה אחת מ"שכנותיה" של ישראל. באשר לפגיעה בתדמית ארצות הברית, זו כבר נפגעה קשות בעקבות מלחמת ההתשה המתמשכת ואין לצפות שהישארות שם תשפר תדמית זו.
מנגד, יש סכנות לא מעטות בהישארות ממושכת של כוחות אמריקניים מסיביים בעירק שעיקרן:
1. החיכוך של חיילים אמריקנים עם האוכלוסיה מביא להגברת ההתנגדות לארצות הברית.
2. ארצות הברית נתפשת יותר ויותר לא כמשחררת כי אם ככובשת קולוניאליסטית חדשה שיש להתנגד לה בכל הכוח.
3. העירקים והמדינות השכנות אינם נוטלים אחריות ומצפים שארצות הברית תבצע עבורן את המלאכה.
4. המלחמה עולה לארצות הברית מחיר דמים גבוה וככל שהיא מתמשכת, החלום האמריקני על הזהב השחור העירקי הולך ונגוז.
5. ארצות הברית אינה יכולה להפנות תשומת לב ומשאבים לזירות אחרות במזרח התיכון שהן מסוכנות אולי יותר מעירק.
מה הן, אם כן, האופציות העומדות בפני ארצות הברית? ראשית, קביעת תאריך יעד ליציאה מעירק שהגורמים השונים יתכוונו אליו. בעניין זה יש לציין כי דווקא חוסר הוודאות, לצד הידיעה שהאמריקנים יצאו ביום מן הימים מעירק, היא שהביאה מלכתחילה למלחמה הפנימית האלימה כשכל אחד מהצדדים מנסה לשפר עמדות על חשבון האחר. גם לאחר שתסיג את כוחותיה, לא תצא ארצות הברית לחלוטין מן התמונה. היא יכולה להמשיך ולפקח על הנעשה באמצעות "שלט-רחוק" מהמפרץ או על-ידי חיל האוויר שלה. באשר לטיעון על "הפקרת" העירקים שהנשיא בוש הרבה להשתמש בו, ניתן לומר שארצות הברית יכולה להפנות את המשאבים העצומים שהיא משקיעה היום במלחמה לפעולות שיקום ופיתוח, שבתורן יוכלו לתרום לייבוש ביצת הטרור. ארצות הברית יכולה גם לחזק מדינות שכנות כמו ירדן באמצעים פוליטיים וצבאיים, כדי שתיטיב לעמוד בפני גלישת הסכנה העירקית לתחומה.
ביציאת האמריקנים מעירק אפשר לראות גם נקודות אור. כשהדבק המלכד השלילי בדמותם של האמריקנים לא יהיה עוד בעירק יתפנו הגורמים המתנגדים, הפנימיים והחיצוניים, לעשיית בדק בית עצמי. כך למשל, ייתכן שהסונים שנתנו מחסה לארגון אל-קאעדה ינסו להקיאו מתוכם כפי שהדבר כבר מתרחש חלקית בשטח, דבר שהאמריקנים עצמם לא הצליחו לעשות. דבר דומה אפשר לדמיין ביחסים בין השיעים בעירק לבין אירן: הנהגות מסוימות של שיעים עירקים עשויות לנסות ולהדוף את ההשפעה האירנית, וזאת על-רקע האיבה ההיסטורית בין הערבים לבין הפרסים והמאבקים על ההשפעה במרחב השיעי. החששות הכבדים מהתחזקות הסהר השיעי ומהתגברות חוסר היציבות באזור, עשויים מצדם להפוך למנוף לחיזוק יחסי ישראל עם המדינות הערביות המתונות, דבר שאנו עדים לניצנים שלו כבר היום.
לאורך ההיסטוריה היוותה עירק גורם בלתי מייצב לאזור. כאשר הייתה חזקה היא פתחה במלחמות, כאשר הייתה חלשה "הזמינה" התערבות מבחוץ עם כל המשתמע מכך לאזור כולו.
בסיכומו של דבר, השילוב של הבעיות העירקיות המבניות ומדיניות, הזיגזגים והיעדר האסטרטגיה לטווח הארוך של האמריקנים, מבטיח כי ההתרחשויות שאנו עדים להן כיום ימשיכו ללוותנו בעתיד הנראה לעין. אפשר להניח שמלחמת הדת תמשיך לבעבע בגלל משקעי העבר ומאזן החולשה של ההווה. ניתן גם לשער שעירק לא תשוב להיות מדינה אחודה כפי שהוחזקה בכוח במשך שמונים שנה, אלא תתפתח למדינה דו-לאומית או לקונפדרציה רופפת והיא תמשיך לייצא חוסר יציבות לשכנותיה, הפעם מעמדת חולשה.
הנשיא בוש נהג להכריז השכם והערב כי ארצות הברית לא תצא מעירק עד שיושג הניצחון. לאמיתו של דבר אי-אפשר לנצח במלחמה הזאת. בסופו של דבר רק העירקים לבדם יוכלו לעשות סדר בביתם פנימה, וגם זה רק לאחר שהכוחות הזרים יצאו ממנה, ולא לפני שתעבור תקופה נוספת של חוסר יציבות וזעזועים פנימיים.


עופרה בנג'ו היא פרופ' חבר בחוג להיסטוריה של המזה"ת באוניברסיטת תל אביב וחוקרת בכירה במרכז דיין.
תאריך:  25/02/2008   |   עודכן:  25/02/2008
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
עירק החדשה: לקראת התפרקות או קונפדרציה
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב הודעה 

פורום: מלחמה בעירק
+
למגיב מספר 2
למגיב מספר 2  |  22/10/17 11:01
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
גליה לינדנשטראוס
בעוד שהתומכים בהכרה דיפלומטית בעצמאות קוסובו טוענים שאין בכך משום יצירת תקדים, הרי שבפועל חששות הנשמעים באזורים אחרים עם בעיות דומות, מראים שיש מי שעוקב בעניין רב אחר הנעשה בקוסובו
עו"ד יוסי דר
"הנשיאה ביניש, ובג"צ בכלל, צריכים איפוא להיות מוטרדים מאוד מהחלוקה המגדרית הזו בקרב השופטים. יהיו רבים בציבור, שיפרשו את החלוקה הזו כמצדיקה את הדרישה לייצוגיות סקטוריאלית בבג"צ - משל היה פרלמנט"
דורית שנהר
כנגד התוקפנות הערבית חסרת המעצורים ועתירת המצלמות, מתנהלת תעמולה עוינת מבית, המביאה אותנו לידי אימפוטנציה, ואת הערבים לידי מימוש השיבה דה-פאקטו    האם מישהו מוכן להרים את הכפפה ולטפל בחזית התעמולה כבחזית לכל דבר?    מסר לתנועת התקווה
דרור מרום
הכל מתחיל ממה שהנהלת קבוצת איי.די.בי מכנה "היקפי השימוש הגדולים יחסית הצפויים במטוס"    יציאתה במפת דרכים לשימוש במטוס המנהלים החדש שרכשה מצביעה על כך שהחזקת סמל הסטאטוס אינה נושאת עימה רק הטבות - אלא עלולה גם להביא לסיבוכים ומתיחויות    היא נוקבת במפורש בשמו של כל מנהל שרשאי יהיה לטוס במטוס, ומפרטת בדיוק אילו חברות יזכו להטיס את בכיריהן    אנטומיה של הפעלת מטוס מנהלים בישראל
מיכל נאמן
מקצוענים, מומחים וחובבי יין בעולם מגלים את נפלאות היין הישראלי, שעולה על שולחנות במסעדות יוקרה וזוכה בשלל פרסים. אך יש עוד מה לעשות עד שהיינות הישראלים יזכו למעמד הדומה ליינות המובילים בעולם ונדרש מאמץ לאומי מתואם למיתוג היין הישראלי
רשימות נוספות
המועד נקבע: אחמדינג'אד יבקר בעירק  /  מחלקה ראשונה
"חיילים בריטים רצחו 20 שבויים בעירק"  /  משה ריינפלד
צבא טורקיה תוקף בצפון עירק  /  משה ריינפלד
אל-קאעידה נטוע במערב   /  יהונתן דחוח-הלוי
ארה"ב, עירק והבעיה היהודית  /  אריק פורסטר
תם עידן סדאם  /  מנדי ספדי
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il