מסופר על נפוליאון שפעם עבר בערב תשעה באב על יד אחד מבתי הכנסת. הוא ראה שהיהודים יושבים על הרצפה, אוחזים נרות והם קוראים ובוכים. כששאל לפשר הדבר ענו לו שהם מתאבלים על בניין שחרב לפני שנים רבות. כששמע זאת אמר להם נפוליאון כי סופו של עם המתאבל כל כך הרבה שנים על מקדש שחרב לפני מאות שנים, לראות בבניינו.
בתשעה באב השנה אינני צם על חורבן בית המקדש לפני אלפי שנים. אינני צם על שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, מפני ששבנו אליה ואנו חיים בה כבר שנות דור. אינני צם ביום הזה על שלא נשאר יהודי אחד בארץ ובירושלים, מפני שכיום ישנם מיליוני יהודים בארץ ואלפים בירושלים.
אני צם על שנאת החינם שעדיין קיימת בנו כמו שהייתה אז בירושלים הנצורה. אני צם על ביזוי תלמידי חכמים כפי שביזו לפני אלפי שנים את רבי יוחנן בן זכאי. אני צם על עדת קיצונים שמחריבה את ירושלים כמו אז כשהסיקריקים שרפו הכל והביאו חורבן על העיר כלילת היופי משוש כל תבל.
אני צם על כך שנבואת ישעיהו שביטאה את מה שקורה באותם הימים "שריך שוררים חברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים" קיימת גם היום והיא מודרנית יותר: במעטפות, במזומנים וע"י שר אוצר הממונה על ממונם של ישראל.
אני צם על מאיסת המרגלים בארץ ביום תשעה באב, שקיימת גם היום ע"י אנשים שמעדיפים את חו"ל על פני הארץ הטובה. אני צם על כך שאנו מחריבים את בית המקדש כיום, שכן כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. אני צם על כך שלפני אלפי שנים נמסרו מפתחות המקדש אל השמים מידי פרחי הכהונה, ולפני ארבעים שנה זה קרה שוב ובמקום לבנות את המקדש מסרנו את המפתחות אל הוואקף.
אני צם ארבעים שנה מאז שחרור הר הבית מפני שלא בנינו אותו אז, ממש כרבי צדוק שישב בתענית ארבעים שנה. אני צם על כך שאיננו מסבירים את חשיבות בניית המקדש ואיננו פועלים להקמתו ומחריבים אותו שוב מפני שיש בכוחנו להקימו ואיננו עושים זאת. אני צם על כך שהנבואה כי "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" מתקיימת, אך המצב של "הר ציון ששמם" ממשיך להתקיים.
אני צם בתשעה באב השנה, ויודע שכנראה גם בשנה הבאה אצום. מפני שגם אז כמו עכשיו, לא נעשה דבר למען בניין המקדש, למרות שיש לנו ריבונות וממשלה בישראל.
