מאז נבחר ברק אובמה לנשיא, מדברים בהתלהבות על כך שעבר זמנן של האידיאות הרציניות והזקנות של פעם, והגיע עידן הגימיקים, השינוי והצעירים. פחות ברור באיזה שינוי או באילו צעירים מדובר, שהרי אובמה ממנה לתפקידי שרים במִמשלו דמויות עתיקות ממִמשל קלינטון (לרבות אשתו של זה) בשילוב עם שאריות של מִמשל בוש. בכלל, הדיבורים האמריקניים על "כוח צעיר" ו"שינוי" מזכירים לי קצת את הבייבי בּוּמֶרְז, שבצעירותם, בשנות השישים, היו משוכנעים כי יהיו שונים מהוריהם, ובסופו של דבר ההבדל היחיד בינם לבין הוריהם הוא שהוריהם עישנו סיגריות והשקיעו במניות סולידיות יחסית, בעוד הם התמכרו לקוקאין ולאג"ח זבל.
אבל נניח לרגע לאמריקנים ונעבור אלינו. מאחר שבחירת אובמה מסמלת - בצדק או שלא בצדק - את עידן הצעירים, נמצאו בוגרי אגודות סטודנטים, שהזדרזו לעלות על הגל והקימו את "צבר", מפלגת הצעירים הישראלית, שמתיימרת להחליף את הגימלאים כלהיט התורן בבחירות הקרובות. תמצית מצעה של המפלגה היא שהגיע הזמן לעידן חדש, לדור חדש - דבר שלא אומר הרבה על שום דבר, אבל בהחלט נשמע כמו גימיק קליט.
לטובתם, ולטובת כל מפלגות הגימיק, הנה שיעור קצר, שחלקו הראשון עוסק בסטטיסטיקה וחלקו השני בדעת קהל, שמסביר מדוע אנשי המפלגות האלה כנראה מבזבזים את זמנם, ומדוע בכל המקרים כמעט מה שהצליח לאובמה ולמפלגת הגימלאים לא יצליח להם.
חוק המספרים הגדולים
בסטטיסטיקה, קובע חוק המספרים הגדולים, והוא: ככל שהמדגם גדול יותר, הוא יכלול יותר מקרים חריגים, אך מצד שני הממוצע שלו יהיה פחות חריג. לדוגמה, הסיכוי לראות במקרה ברחוב אדם שגובהו שני מטרים גדול יותר ככל שצועדים ברחוב יותר אנשים, אבל ככל שצועדים ברחוב יותר אנשים - הסיכוי לכך שהגובה הממוצע שלהם יהיה שני מטרים הולך ושואף לאפס, שכן חריגים - טבעם שהם נדירים. ובענייננו: ככל שנערכות יותר מערכות בחירות, וככל שמשתתפות בהן יותר מפלגות בעלות אופי גימיקי, הסיכוי שאחת מהן תעבור במקרה, פעם אחת, את אחוז החסימה - גדל, אך הסיכוי שההישג יחזור על עצמו פעם שנייה - קטן. לכן "צומת", "מפלגת הגימלאים", "הדרך השלישית" ו"מפלגת המרכז" היו להיט חד-פעמי; לכן, מרבית המפלגות שניסו ללכת בדרכן לא עברו את אחוז החסימה.
אשר לשיעור בדעת קהל - טועים אלה המפרשים את הצלחת אובמה כמשקפת "עידן חדש", שבו גימיקים, רוח נעורים ודיבור על שינוי די בהם כדי לרכוש את אהדת הציבור. בבחירות שנערכו בעיתוי הנוח ביותר למפלגה הדמוקרטית - כאשר ממשל בוש נחשב כישלון כמעט בכל תחום - ניצח אובמה ברוב דחוק, וקיבל פחות מ-53% מהקולות. סביר להניח, שמועמד דמוקרטי קונבנציונלי יותר וחדשני פחות היה מנצח ברוב גדול הרבה יותר, כך שהאפקט הנובע מצעירות ומחדשנות מוגבל; וזה עוד מבלי שהרחבנו את הדיבור על תפיסת העולם הברורה, הסוציאל-דמוקרטית ברוחה, שהציג אובמה, אשר ניתן להסכים או להתנגד לה - אבל אי אפשר להכחיש את היקפה ועמקותה לעומת המילים הריקות של מפלגת הצעירים שלנו על כך שהגיע הזמן ל"דור חדש".
מצד שני, תצוגת התכלית הפרלמנטרית של הגימלאים הייתה כל כך אומללה, שכל הפתעה מצד הצעירים - או כל מפלגת גימיק אחרת - תהיה רק לטובה.
