שאול מופז עשה זאת שוב. הוא הובא לאולפן הטלוויזיה לדיון במבצע "עופרת יצוקה", ככל הנראה משום שמישהו שם סבור עדיין כי מופז הוא "מר ביטחון", שמפיו נלמד סוגיות ביטחוניות ופתרונן. נזכיר, כי זהו האיש שבהרף-עין אחד עבר מהתרעה ממושכת ועקבית נגד יציאה חד-צדדית מעזה, שלדבריו תפגע ללא ספק פגיעה קשה בביטחון ישראל, להטפה נלהבת למען יציאה חד-צדדית כזו, שתתרום רבות לבטחון המדינה – אך ורק משום שפטרונו שרון עבר לדיבורים על "הינתקות", ומופז ידע שאי-הליכתו בתלם של שרון תביא לסילוקו מהממשלה ולאילוצו לשבת בבית, שכן לא היה חבר הכנסת.
במשדר הטלוויזיה ניכר כי מופז, גם כשלא נשאל על כך במישרין, ראה צורך לסנגר על יציאתנו מעזה, כלומר על עקירת היהודים וגירושם המחפיר משם, תחת שרביטו כשר הביטחון. הוא חזר על מליצותיו הריקות בדבר ההישגים הכבירים שצמחו לנו ב"הינתקות" – בלא שידע לפרט מה בדיוק היו הישגים אלה, כאשר כל תינוק מבין כיום כי סיכומם אינו אפס אלא מינוס גדול – וחזר לפחות שלוש פעמים על כך שהיינו חייבים לצאת משם, שכן זהו "המקום הכי צפוף בעולם". חזרתו על ביטוי זה הבהירה לכל צופה, כי כיום זהו למעשה הצידוק הכמעט-יחיד של מופז לעקירה, אם כי, למיטב זכרוני, לפני ה"הינתקות" לא שמענו מפיו את טענת הצפיפות.
אמירה זו מעידה כי נכונה לפחות אחת האפשרויות החמורות הבאות: מופז יודע שדבריו על הצפיפות בעזה אינם נכונים, ואזי הוא מטעה את הציבור ביודעין, או שאינו יודע – וחמור מאוד שחבר הקבינט המדיני-ביטחוני, הרמטכ"ל לשעבר, אינו יודע דבר כה בסיסי.
רצועת עזה, בשום פנים ואופן, אינה "המקום הכי צפוף בעולם" (ונניח לרגע לשאלה הפשוטה "ומה בכך, גם אם זה נכון, כשמדובר בשטחי ארצנו, שנטישתם תביא גם פגיעה קשה בבטחוננו"). יש ויכוח מתמיד בדבר מספר התושבים שם, כשברור כי הערבים, ומשרתיהם בקרב היהודים, מנסים כל העת להגדיל את המספר, בין השאר כדי להצדיק את מנוסתנו משם. הטענה היא כי על ישראל להימנע משליטה באזורים צפופים בערבים, שכן בכך תהפוך למדינה דו-לאומית, והטוענים זאת אינם עוסקים כלל בשאלה, מה על הערבים אזרחי ישראל ותושביה לנוכח אותו טיעון. על-פי המגדילים במספרים, יושבים ברצועת עזה כ-1.5 מיליון ערבים, ונראה כי זהו מספר "מנופח" מאוד. ואולם, נניח שהמספר נכון. מאחר ששטח הרצועה הוא כ-360 קמ"ר, יוצא שהצפיפות שם היא 4,166 נפש לכל קמ"ר. כך מודדים צפיפות אוכלוסין, וברור כי זהו ממוצע, שכן יש מקומות ריקים מאדם לצד מקומות צפופים מאוד.
לעומת הצפיפות בעזה, הצפיפות בתל אביב היא בין 6,000 ל-9,000 נפש לכל קמ"ר, כלומר לפעמים אפילו כפליים מהצפיפות בעזה. הצפיפות בתל אביב, במקומות הצפופים, קרובה לזו של ניו-דלהי שבהודו. בעבר, בטרם נמלטה ישראל מהשליטה ברצועה, התרשמו הכל מהצפיפות המדומה של עזה ומחנות הפליטים, שבהם רוב הבתים היו נמוכים וצפופים. אך הייתה זו מראית-עין בלבד, שכן גם אם התושבים גרו בסמיכות רבה זה אל זה, לא הייתה זו צפיפות במובן הרגיל אלא מאמץ לשכנע את העולם כי החיים שם איומים ואינם נסבלים. במונחי צפיפות אוכלוסיה, היו מבנים נמוכים אלה משכן לנפשות מעטות, יחסית. ואולם, לאחר שיצאנו מהרצועה, החלו עזה והשכונות סביבה לצמוח לגובה, וכיום רבים שם הבניינים הגבוהים. לא עוד "חושות", או בנייני מגורים בני קומה אחת עד שלוש, כבעבר, אלא בניינים בני עשר קומות ויותר, וכמובן מאליו ריבוי הנפשות לכל יחידת שטח.
עזה אינה שונה מערים אחרות בעולם, מבחינה זו, והישובים ברצועה אינם שונים בתבניתם מישובי הערבים בישראל – שלא שמענו עד עתה כי על ישראל לחדול משליטתה בהם משום שצפיפותם אינה נסבלת (רק המתינו, וחכמינו יגיעו גם לטיעון כזה).
שאול מופז נתלה איפוא בטיעון שאינו נכון, בנסותו להצדיק את חלקו המכריע בצעד ה"הינתקות" המחפיר, האנטי-לאומי, המסוכן מהבחינה הביטחונית, שהבטיח – וקיים - המשך הפגיעה בישובינו ע"י האויב שבעזה.
קשה לומר שבכך הפתיע מופז, את העוקבים אחרי מעשיו ודיבוריו של איש חסר אחריות ומעצורים זה.
