טוב למות בעד ההודנה

לפני חודש כתבתי במאמר "צפע אדום" על המלחמה ההולכת וקרבה בעזה: "זה דבר נורא ואיום. הרי בלי נחישות וללא כוונה אמיתית, לא נצליח לרסק את החמאס, ואף יותר גרוע: ייווצר הרושם שמטרה זו בלתי ניתנת להשגה". כעבור עשרה ימים החל מבצע "עופרת יצוקה". למחרת תחילת המבצע גילה לנו אמנון אברמוביץ' ב"ערוץ 2", מהי מטרת המלחמה כפי שנתפסת על-ידי מי שמנהל אותה - קרי שר הביטחון של מדינת ישראל. אחד מעיתונאי החצר של "קדימה-עבודה" ציטט מפיו של אהוד ברק: "מטרת המלחמה היא הודנה משופרת"... כפי שהחל "עופרת יצוקה", כך הוא גם הסתיים: מלחמה על הודנה משופרת, ללא כוונה אמיתית וללא נחישות לרסק את החמאס. אז מדוע נקבעה מטרת המלחמה בעזה כפי שנקבעה? לפני, תוך כדי, ואחרי "עופרת יצוקה" הושמעה שוב ושוב אותה מנטרה המוכרת לנו כל כך: "אין פתרון צבאי לבעיית החמאס". שנים מטיפים האינטלקטואלים ממחנה השלום: "אין פתרון צבאי לבעיית החמאס". וכשחולקים על דעתם: "ודאי שיש פתרון צבאי - צריך להיכנס בהם במלוא העוצמה ולחסל את החמאסניקים בכמויות וללא הרף", מייד משמיעים שוחרי השלום: "איך אפשר? זה לא הומאני. ומה עם הסבל בצד השני? מה יגידו האירופאים? והאמריקנים? לא, להיכנס בחמאס בכל הכוח זה לא פיתרון". כששומעים את השמאל הנאור, אני נזכר בצ'ארלס לוטווידג' דודג'סון המוכר בשם העט לואיס קרול. נוסף להיותו סופר מפורסם, הוא היה גם מתמטיקאי ומלבד הרפתקאות עליסה בארץ הפלאות כתב ספרים רבים בתחום המתמטיקה. המפורסם מבין אלה הוא ספרו "A Tangled Tale", אוסף של עשרה "פלונטרים"-חידות לוגיות משעשעות. בין החידות מצאתי את הסיפור הבא, המסביר היגיון מהו: "כמה טוב שאני לא אוהבת אספרגוס" אמרה ילדה קטנה לידידה הדואג. "אילו אהבתי אספרגוס, הייתי נאלצת לאכל אותו - אך אני לא סובלת אספרגוס". נסוגנו חד-צדדית מלבנון ב-1985 - קיבלנו חיזבאללסטאן. נסוגנו חד-צדדית ב-2005 מעזה - קיבלנו חמאסטאן. ושוב יצאנו חד-צדדית מלבנון ב-2006 מבלי לרסק את החיזבאללה - קיבלנו את החיזבאללה מחוזקת ומתוגברת תחת "עלה תאנה" בדמות החלטה 1701 של מועצת הביטחון. היום אנו יוצאים מעזה, שוב - חד-צדדית ומבלי שריסקנו את החמאס. מה נקבל? לא קשה לשער: נקבל עוד הסכמים בינלאומיים חסרי שיניים ומאחורי ה"עלה תאנה" הזה - את החמאס: מחוזק, מתוגבר ועוצמתי יותר, עם טילים רבים יותר ומשופרים לטווחים רחוקים יותר. זה מה שאומר השכל הישר וההיגיון הבריא. אך לאהוד ברק ולשמאל הישראלי "תפיסת ביטחון" משלו, תפיסה "יצירתית-מודרנית": הודנות-תהדיות ונסיגות חד-צדדיות, תפיסה המבוססת על "ההיגיון" האחר: "אין פתרון צבאי לבעיית החמאס". "כמה טוב שאני לא אוהב אספרגוס!" אמר אהוד לשמאל הישראלי. "אילו אהבתי אספרגוס, הייתי נאלץ לאכול אותו - אך אני לא סובל אספרגוס".