יש בארץ ציבור ימני-חילוני, תקראו להם כתומים בלי כיפה אם תרצו, שמרגיש שאין לו כתובת. חלק ממנו עקב בסקרנות אחרי הקמתה של מפלגת "התקווה", שהסתמנה כאפשרות רלוונטית עבורו. השתררה תחושה, לפחות בתחילת הדרך, כי סוף סוף קם קול ימני חילוני וקולקטיבי, שלא יפעל כמיעוט בקרב הימין הדתי. גוף שישמור על עצמאות אינטלקטואלית ויכתיב סדר יום לאומי מבלי להיות מואשם ב"משיחיות".
רשימת התקווה, בטרם הצטרפותה ל"איחוד הלאומי", כללה את כל מה שהיה נדמה כחסר בימין הטיפוסי הרגיל: אינטלקטואלים מן המעלה הראשונה, בעלי מקצועות חופשיים, נשים. בקיצור, אנשים חושבים ושוחרי השכלה, שאינם כפופים לדוגמות אידיאולוגיות ודתיות, אשר יעניקו תנופה מרעננת ואף יגדירו מחדש את גבולותיו של מחנה הימין.
אולם הנסיבות הפוליטיות השונות, שלא לדבר על אקלים תקשורתי עויין משהו, פעלו את פעולתם. "התקווה" התמזגה ב"איחוד הלאומי", ורבים נותרו עם התחושה שבסוף נשארנו, כמו תמיד, עם חבר-כנסת חילוני אחד או שניים במפלגה ימנית-דתית. במר ליבם, פרשו רבים למסגרות פוליטיות אחרות, וביקשו להתחמם בחיקן הידידותי של מפלגות כדוגמת "הליכוד" או "ישראל ביתנו".
זוהי שגיאה. ראשית, משום שפנייה למפלגות אחרות פירושה התפשרות על עמדה פוליטית נחרצת רק בשביל ההרגשה הנוחה, שהנה מצאתי את מקומי "עם אנשים כמוני". שנית, וזה העיקר, הם עשויים לפספס את התמונה הגדולה. השתלבותה של "התקווה" ב"איחוד הלאומי" איננה משקפת נסיגה מן היעדים שהעמידה לעצמה, אלא שינוי האסטרטגיה שבאמצעותה יושגו יעדים אלה.
עוד לא אבדה תקוותנו דוברי "התקווה" אומנם מדגישים את אופיו החילוני של ציבור נציגיה והקהל שאליו היא פונה, אך הרטוריקה שלהם איננה מתאפיינת בקיטוב או בבדלנות. במילים אחרות, הרצון להעניק מסגרת עבור הימין-החילוני, אינו שואף לפעול כנגד הימין-הדתי, אלא לצידו. ההשתלבות ב"איחוד הלאומי" לא באה איפוא על חשבון יעדיה ואופייה הייחודי של "התקווה". כנציגים של גוף פוליטי עצמאי, חבריה יפעלו ברשימה המאוחדת כנציגים המחויבים בראש ובראשונה לציבור שאליו פנו באופן מוצהר. בכך יתמסד דפוס פעולה המכתיב נאמנות לעקרונות היסוד של "התקווה" תוך שותפות דרך עם החברות האחרות ב"איחוד הלאומי".
עלינו להבטיח כי "התקווה" לא תאבד. יש בכוחה לרענן את מעגל תומכי הימין, ולהעמיד דור חדש של פוליטיקאים שימשיכו את דרכם של אישים ששמם מעורר געגוע: אליקים העצני, יובל נאמן ז"ל, גאולה כהן, ואחרים. ככל שירבו נציגי התקווה כחברי כנסת במסגרת "האיחוד הלאומי", כך תגדל מידת הלגיטימיות שלהם כנציגיו של הציבור הכתום-החילוני. יש חיים אחרי הבחירות, ובבוא היום תתאפשר עלייתה של תנועה חילונית ימנית לצד זו הדתית. אולם אסור שהאכזבה מכך שהתוכנית לא התממשה בטווח המיידי בדיוק כפי שקיווינו, תגדע את הפרויקט באיבו, או חמור מכך, תוביל להפחתת כוחם של שותפים לדרך לטובת מפלגות שכבר הוכיחו את נכונותן להתפשר.