מדוע הקמפיינים אינם פונים לאמהות ולנוער?

אולי מרוב מאבקים לשוויון בין המינים והחשבת האישה שווה בין שווים שכחנו כי עדיין נותר לה מקום מרכזי בכל בית בישראל להכריע ולהשפיע על חינוך ילדיה. אין ספק: נשים התקדמו מאוד במאה האחרונה לכיוון שוויוניות והזדמנות שווה בתעסוקה וזכויותיהן. החל מהזכות האלמנטרית לבחור ועד להחזקת משרות בכירות המצריכות עבודה ללא לאות, השכלה גבוהה והקרבה אישית גדולה. כמי ששותפה להובלת מועצת נשים וחברה בוועדה לקידום מעמד האישה אני יכולה להעיד כי המוגש "שוויון מגדרי", "מדד מגדרי" ו"מועצת נשים" כבר אינם זרים לאף תושב בעיר מגוריי. נשים מובילות מהלכים עירוניים חשובים ומועסקות במשרות בכירות בעירייה. די אם אציין כי כיום קיים מהלך של גנים ומעונות עם יום לימודים ארוך והפעלת גנים ממלכתייים החל מ-7:00 בבוקר ועד 17:00, מהלך שאמור להקל כמובן על נשים עובדות. אך דומה כי כיום, דווקא לאחר אירועי המלחמה האחרונים והבחירות הקרבות אנו שוכחים כי האישה עדיין מהווה מרכז חינוכי והשקפתי בבית. או, כמו ששאל אותו ילד בפרסומת לאחת מקופות החולים "אבא, למה בבית אמא תמיד מחליטה?". ויש בכך מן האמת - לא משום שנשים יותר כוחניות או מבינות, אלא משום שלכל אחד בבית יש תפקיד המיוחד לו, ולמרות שאבות מעורבים בחינוך ילדיהם וההשקעה בעתידם - אין ספק כי יש לאימהות תפקיד מכריע בכך. אז מדוע פונים כל הקמפיינים לצד הגברי שלנו? בתשדירי הבחירות ניתן לציין בבירור כי רובם מתייחסים לגברים, ביטחון, אפילו דת וכלכלה. אם מתייחסים לנשים הרי שההתייחסות היא שוב מעט מתבכיינת ומשתמשת שימוש לרעה במגדר הנשי על-ידי הפיכת הנושא עצמו לרלוונטי בבחירת ראש ממשלה. ואין זה כך: ראש ממשלה צריך להיבחר על-פי כישוריו ולא על-פי מינו. צורם כי ארגוני הנשים ופרלמנט הנשים ביניהם תומך תמיכה חד-צדדית במועמדת היחידה לראשות הממשלה, משל הייתה טווס אשר חייבים לבחור בשל נוצותיו היפהפיות. אך תחום אחד אינו מככב בשום קמפיין: הצורך לנשים - אימהות ובכלל, לבחור במועמד שייתן להן ביטחון בחינוך הילדים; שיעזור להן לחנך את ילדיהן לערכים ואידיאלים; שייתן להן מענה הולם במילוי שעות הפנאי שלהן בתכנים ראויים. להשפעתן של נשים בתחום התעסוקה יש מקום - אך אנו מתביישות להודות כי אנו גם אחראיות על חינוך ילדינו יחד או לעיתים יותר מבני זוגנו או האבות שבתמונה? מה קרה לנו, כי אנו כיום מתביישות לספר כי יש לנו ילדים אשר חשובים לנו יותר מכל ואנו שוקלות את התאמת המעומד/ת לתפקיד ראש הממשלה על-פי צורכי החינוך והערכים שלנו? אין זאת אלא נסיגה של ממש במהלך המנסה לקדם את האישה ולהפכה לבוטחת יותר שמה שהיא מייצגת ועושה בחייה. נסיגה זו מעידה שוב על פחד של נשים להיות גאות בכל מה שהן - כולל תחומי האחריות בביתן. כאשר מחליטים מי ינהל את המדינה בשנים הקרובות שוכחים כי לא רק מלחמות ומפקדים יש במדינה - אלא אף צורך בהשקעה בחינוך הנוער לערכים, מצוינות והגשמה. אין ספק כי אימהות מעורבות בהחלטות אלה גם כן. ומשום כך נשאלת השאלה הבאה: מדוע אין אנו רואים בקמפיינים פנייה לנוער - אותו נוער שיהיה הבא להנהיג את המדינה?

אותו נוער אשר יעצב את חינוך הדור שאחריו ואותו נוער שנמצא בקו החזית כבר בעוד שנה? האם אנו יוצאים מנקודת מוצא כי כל נער ונערה יצביעו בגיל 18 לאותה מפלגה כמו הוריהם? לו אני הייתי נערה - הייתי נפגעת. היכן המקום והאחריות של כל אזרח, יהא אפילו בן 18, להחליט את החלטותיו הפוליטיות לבדו? אנו מעט מזלזלים בכוח הנוער לעצב חינוך, ומצד שני ממהרים לשלוח את ילדינו לתנועת נוער שערכיה מתבססים על "נוער מחנך נוער". אולי משום כך הוקמה מפלגת הצעירים המרגישים כי אין להם say במערכת בחירות זו? יש לתת במה למשקל המכריע בחינוך ילדינו. יש לחזק את תחושת המעורבות שלהם על-ידי הצגתם כגורם מכריע בקביעת פניה של המדינה - גם אם הם מהווים אחוזון קטן וכל מגמת הפוליטיקאים היא להביא מספרים בומבסטיים. עתיד שמדיה מושתתת על ערכים, אידיאלים, ביטחון ושלום יחד עם כלכלה בריאה. את כולם מעצבים אנשים רבים: גברים, נשים, אבות ואימהות, נערים ונערות, עולים חדשים ואזרחים ותיקים, ונכים, חולים ועניים. בתוכם תמיד יישאר מקומה של האמא כמקום חשוב ומכריע שיש לתת עליו את הדעת בבואנו לשדל את הבוחרים לבוא לקלפי. כל זאת כמובן לא על חשבון הגעתה של כל אישה לממש את זכותה לבחור והשארת בן הזוג לבייבי-סיטר עד שתחזור מחוויה זו...