ככל ששיח הרב תרבותיות הופך מרכזי במחשבה הליברלית, גיוון תרבותי נחשב אמצעי חשוב להשגת שוויון למיעוטים תרבותיים ולאומיים. בעוד השאיפה להשגת שוויון למיעוטים הנה בסיסית בכל חברה דמוקרטית-ליברלית, הדרכים להשגת שוויון זה נתונות לוויכוח. אחד הכלים, המהווה מוקד לביקורת רבה, הוא אפליה מתקנת. השאלה המועלית על-ידי הוגים ליברלים ואנשי חוק היא, האם שוויון עבור מיעוטים צריך להיות מושג על-ידי אפליה מתקנת?
אפליה מתקנת היא כלי השואף להביא לשוויון חברתי. מאז המהפכה הצרפתית, רוב החוקות המודרניות תומכות ברעיון השוויון ומתייחסות אליו כעיקרון בסיסי במשטר דמוקרטי. עם זאת יש להדגיש כי הכוונה בדרך כלל היא לשוויון יחסי ולא מוחלט. ההכרה בכך שבני האדם שונים זה מזה, מביאה למסקנה שרק יחס לא-שווה לאלה שאינם שווים, יכול להביא בסופו של דבר לשוויון חברתי. זוהי מהותה של האפליה המתקנת. היא מתמקדת בהשלכות של הקצאת משאבים חברתיים וכלכליים לקבוצות שונות בחברה, ואיננה מסתפקת בהשוואת נקודת הפתיחה בתחרות על משאבים אלה.
הרצאה זו סוקרת את האפקטיביות של אפליה מתקנת (הבאה לידי ביטוי בחקיקה, תוכניות חברתיות ותהליכים) למיעוטים תרבותיים באמצעות מקרה הבוחן של המיעוט הערבי בישראל. ראשית יוצגו היתרונות והחסרונות של אפליה מתקנת ברמה הנורמטיבית. שנית יתוארו יישומים של אפליה מתקנת בעולם. בהמשך יוצג המקרה של האוכלוסיה הערבית בישראל, סקירה של הפעילות בישראל בתחום האפליה המתקנת ודיון בדרכים לשיפור מערכת האפליה המתקנת. לסיכום, יוצג דיון באפליה המתקנת ככלי לגיוון תרבותי.
