עשר דקות הבדילו בין סיום נאום ציפי לבני לתחילת נאום בנימין נתניהו בוועידת הנשיאים של האירגונים היהודיים מארה"ב, בכינוסם בשבוע שעבר בירושלים. "אחרי ששמעתי במשך שעה וחצי את שני הנאומים, אינני מבין איך אפשר לדבר על שותפות בממשלה אחת בין קדימה לליכוד" - אמר לי אחד ממשתתפי הוועידה.
הנה כי כן, אורח לרגע, יהודי טוב מארה"ב, מתומכי ישראל המובהקים, שם את האצבע על עיקר הבעייה בהרכבת ממשלת אחדות: כאשר הנושא המדיני הוא הבוער ביותר, והוא הראשון שיעלה על שולחנה של הממשלה הבאה, אין אפשרות לחבר בין הניגודים, בין שמאל לימין, בין ליכוד לקדימה.
אז נכון, מרכיב-הממשלה הזמין ראשונה את יושבת-ראש קדימה למו"מ על צירופה לממשלתו. לא את נציגי המפלגות שהמליצו עליו לנשיא ואשר יחד עם הליכוד מונים 65 ח"כים. גב' לבני מצידה ממשיכה להתנהג ביהירות ילדותית, כמו "מלכת הכתה", להציב תנאים, ואכן כן - לחזור על העמדות שהשמיעה בנאומה בוועידת הנשיאים ובמערכת הבחירות.
והעמדות הללו הן עמדות שמאל במובהק, עמדות שהביאו לקדימה את תמיכת מצביעי השמאל, על חשבון מפלגות השמאל המסורתיות, קולות שהכניסו לכנסת את הליכודניקים-לשעבר, זאב בוים, רוני בר-און, צחי הנגבי וחבריהם, אלה שהמירו אידיאולוגיה בכסאולוגיה. יתר על כן, הכל ראו את חמיצות פניה של לבני. הכל ראו את הכתף הקרה שהיפנתה למארח. חיוכיה המאולצים לא הסתירו את אכזבתה מן המעמד שבו רצתה היא להיות המזמנת.
תמוה ויותר מתמוה לשמוע את מקהלת קדימה משמיצה גם אחרי הבחירות את "הימין הקיצוני", את החרדים, את ש"ס, וחוזרת כמנטרה על "הסכנה שטמונה בממשלת ימין צרה". 65 מנדטים, כאשר מדובר בממשלת הליכוד, זוהי ממשלה צרה אליבא דקדימה ורוב הפרשנים עם אברמוביץ בראשם, ממשלה ש"לא תאריך ימים". בעבר ממשלות שמאל צרות עוד יותר, נחשבו ללגיטימיות לחלוטין והמיטו אסונות על ישראל.
היום, יוצאי הליכוד שבקדימה, מדברים נגד הליכוד והימין כאילו היו אויבי השלום. לשמוע את צחי או בוים מדברים בסגנון שמאלני מובהק על בית מדרשם הפוליטי לשעבר - ופשוט לא להאמין.
ולכן, אין טעם להאריך בשיחות עם לבני וחבריה. אין מקום לניסיון לשתפם בממשלה ולשקול את תנאיהם הנוקשים. הם הרי מדברים - כך מנהיגת השמאל החדש דמתקרי קדימה לפני המנהיגים היהודיים מארה"ב - על "חזון שתי מדינות", על נסיגה מהגולן ומיו"ש, על חלוקת ירושלים. בין אם בממשלה ובין אם באופוזיציה, קדימה רק תביא צרות ותקשה על ראש הממשלה.
וראו זה פלא: ככל שלבני נוקשה בשיחות עם נתניהו על אפשרות הקמת קואליציה משותפת - כך היא וחבריה היו מגלים נדיבות ורוך במו"מ העתידי עם הסורים והפלשתינים. הם הרי כבר ויתרו מראש, במלל הלא-אחראי הבוקע מבית מדרשם, על מו"מ של אמת. במצעם ובדיבוריהם הם נסוגו מכל עמדות ישראל וקיבלו עוד בטרם התיישבו לשולחן המו"מ המדיני את התנאים שמציב לישראל הצד השני בתמיכת האירופאים ואולי גם ארה"ב. טוב על כן שהם מחוץ לתמונה, למגינת לבם של אבו-מאזן, בשאר אסד ושאר "דורשי שלומה" של ישראל.
בנימין נתניהו יכול להרכיב ממשלה במהירות. אין הוא חייב לקבל את כל דרישות ישראל ביתנו, ש"ס, האיחוד הלאומי והבית היהודי. אבל יחדיו הם מהווים קואליציה טבעית, הומוגנית למדי, שאין סיבה שלא תמלא את ארבע שנותיה ותוציא את ישראל מן הבוץ שהשאירו אחריה "גברת נקיון" ומפלגת ה"מצב רוח" שהיא עומדת בראשה.
זוהי ממשלה שבהחלט יכולה להתמודד עם הבעיות הכבדות הניצבות בפתח לפני ישראל - בתחום הביטחוני, המדיני והכלכלי. זוהי הממשלה שרוב העם חפץ בה, מתוך בחירה דמוקרטית, כחלופה לממשלות הכושלות של שרון ואולמרט בהשתתפות לבני וברק. רק שעתה על ה"קטנות" - מהבית היהודי ועד ישראל ביתנו - לגלות אחריות ולא להציב דרישות מופרזות לנתניהו והליכוד.
בתוך מחצית השנה ציפי לבני הפסידה פעמיים את ראשות הממשלה. הדבר לא מנע ממנה לחגוג ללא הפסקה תוך הישטתות גמורה את ירידת קדימה במנדט אחד (תבוסתה נמנעה הודות למצביעי שמאל מסורתיים, מתנגדי נתניהו אובססיוויים) וללגלג מתוך שכרון חושים על עליית הליכוד ב-15 מנדטים. זו לא מנהיגות, זו לא התנהגות רצינית, שקולה. ימים ספורים אחר הבחירות התברר עוד יותר: זו לא הדמות המובילה שבידיה היו רוצים רוב אזרחי ישראל להפקיד את גורלם ועתידם.
אין ספק, ראש הממשלה המיועד רוצה באמת ובתמים אחדות, להינות מתמיכה רחבה בכנסת, נכון לשלם לשם כך בתיקים רבים על חשבון חבריו להנהגת הליכוד. ואולם אחרי סבב השיחות הראשונות הוא בוודאי הפנים: אין עם מי בשמאל המוכה לכונן אחדות שכזאת.
ביבי, לך חזק, ללא היסוס על ה-65 שתומכים בקואליציה בראשותך. אל תיחת ואל תרתע מפני המלעיזים - והם יהיו רבים, מבפנים ומבחוץ, ובראשם ראשי האופוזיציה עם מנהיגתה הפאטטית. בוא בהקדם לנשיא ואמור לו: "כבודו, יש לי ממשלה, יש לי קואליציה". הצג בכנסת את הממשלה, ממשלת המחנה הלאומי, וצא לדרך, כי עוד רבה המלאכה ובידך לעשותה.
