נמלי הים הינם חלון הראווה של כלכלת כל מדינה בעולם. סע לנמל ומיד תבין אף אם אינך כלכלן מקצועי, כיצד בנוי המשק הלאומי המקומי. תוכל להבחין באיפיונם של מיטעני הייצוא, וביחס שבינם לבין ייבוא הסחורות וחומרי הגלם. אפילו סודות הגניוס היהודי המייצא תוכנות באמצעים אלקטרוניים לחו"ל, נחשף על גבי רציפי הנמלים.
אלא שבימים אלה נערכת על הרציפים הצגה טראגית לשעלול לקרות למשק הישראלי, אם לא יפסקו מיד מלחמות היהודים. יש לשער שהשביתה עצמה בנמלים תגיע לפתרון בעשרת ימי התשובה, אך השאלה היא מה צופן העתיד הכלכלי של ישראל בתשס"ד.
תגובת הממשלה לשביתה בנמלים, צופנת בחובה תוצאות הרסניות ארוכות טווח, אותן היא אינה לוקחת בחשבון. שר האוצר שואף להביא טלטלה על המשק, אך שוב הוא שופך את התינוק עם המים. בשיטתו המוכרת להגיב בפראות בלתי מבוקרת על כל מה שהוא רואה כאיום לתכניותיו, הוא פועל בקיצוניות הגוררת עימה תגובות שרשרת הרות אסון.
הממשלה קיבלה אזהרות על השביתה בנמלים עוד לפני זמן רב. מדובר בסיכסוך מבוקר שהעצים לאיטו תקופה ארוכה, ובינתיים חלו שינויים מרחיקי לכת מהם מתעלמים מקבלי ההחלטות. הוועדים השובתים עתה שונים באופן מהותי מאלה ששבתו בשנות השביתות הפראיות בה עדיין שלטו בארץ מפלגות השמאל, וגם המשק שוב אינו אותו משק. לא הפרטי ולא הציבורי.
כעת מדובר במשק הנימצא במלחמה, אך בלהט הקרב מבלבלים מקבלי ההחלטות בין כוננות ספיגה מבוקרת, לבין אש על כוחותינו. מגיני המוצבים המותקפים בתעלת סואץ של 1973 ביקשו ירי מונע על השכפצי"ם הסגורים, ועתה מתקיף שר האוצר את עובדי הנמלים באמצעות שיטעון דרך נמל פורט סעיד.
שיטעון סחורות אל ישראל וממנה באמצעות נימלים זרים באגן הים התיכון, הילך כחלום בלהות על שר התחבורה, אביגדור ליברמן. השר שקיבל את גזירת השביתה הידועה מראש עוד מקודמו לתפקיד, החל במו"מ עדין עם וועדי הנמלים, בנסותו לשכנעם בחזונו הציוני הקובע כי לא חשוב מה יעשו היהודים, העיקר שלא יצהלו הערבים.
מיד עת ניכנס ליברמן לתפקידו הוא השכיל להעביר לצידו את וועדי עובדי הרכבת, אשר תיכננו עיצומים כנגד ניתוקם מרשות הנמלים לעבר אישיות משפטית חדשה וניפרדת. ליברמן שיכנע את הוועדים לקבל בשקט תעשייתי את השינויים, ופתח בהליך דומה עם עובדי הנמלים. בכל הדיונים שערך ליברמן עם נציגי העובדים הוא חזר על המנטרה הציונית כי אם יפגעו נימלי ישראל - נימלי מדינות ערב הם אשר יפיקו מכך רווחים.
עתה מממש שר התחבורה את נבואת הזעם שלו עצמו, ומעדיף שישישו בנות נימלי פלישתים, ובלבד שלא ישמרו זכויות התעסוקה של בני עמיר פרץ. בסערת הקרב של השביתה במשק, נישכח כי השביתה בנמלים הינה תוצאה של מגמת המדינה ליישום התכנית לתיאגוד הנמלים, ולא פועל יוצא ישיר ממאבק ההסתדרות בתכנית הכלכלית.
הטלוויזיה מציגה חקלאים הזועקים על פרי הנירקב על העץ ותעשיינים שמאבדים לקוחות עקב השבתת הנמל ועצירת הייצוא, ממש כפי שצפינו כאן עוד לפני שבועות ארוכים (ראה ארכיון מחלקה ראשונה). הכתובת היתה על הקיר, כלפיו מעדיפים מקבלי ההחלטות להטיח את ראשו של משק המדינה.
השביתה בנמלים לא פרצה בלחץ ההסתדרות כנגד תכניתו הכלכלית של משרד האוצר, היא פרצה עקב תכנית משרד התחבורה להפוך את הנמלים ליחידות רווח עצמאיות בהליך תיאגוד שאמור היה להכניס תחרות בריאה בין הנמלים, ובאותה הזדמנות גם להפריד ולמשול בוועדים הסוררים.
ליברמן סיפר לעובדים על עברו כעובד כפיים, וזכה לסימפטיה לה נתניהו אף לא העז לייחל. אלא שעל קצין הסיירת (במיל.) מעולם לא הילכה איימים הצלחת נימלי אגן הים התיכון השכנים, בעוד שליברמן ניסה למנוע בכל דרך את שיגשוג מה שהגדיר כ"נימלי האוייב", על חשבון הנמלים הישראליים.
עתה התהפך הגלגל. ליברמן נותן ידו לשיטעון באמצעות הנמלים השכנים, אף שבטרוף המרוצה שכחה הממשלה לשאול את השכנים באם הם בכלל מוכנים לחיבוק הדוב: בעוד שרציפי נמל אילת עומדים שוממים (מלבד רציפי ספינות הקזינו, ועל כך ראה כאן כתבה ניפרדת), הרי שנמל עקבה עמוס בעבודה ירדנית, ואם לא די בכך הרי שהוא משרת גם את סעודיה ובעיקר - את עירק.
מכאן עולה שליברמן הציוני הגאה שלא הסכים לשיתוף פעולה עם הירדנים בהקמת נמל אויר משותף, מנסה להפנות עתה לנימלי הים של ירדן סחורות של יהודים שהסתכסכו עם יהודים אחרים בלחצו של שר אוצרם.
שדה התעופה באילת מהווה מיפגע אקולוגי ובטיחותי קשה, ובמסגרת השיחות הבילאטראליות דובר על הקמת שדה תעופה חדש המשותף לאילת ועקבה. הקמתה שדה המשותף הינה אקט כלכלי מתבקש, ממש כפי שהתבקשה איחוד רשתות החשמל של שלושת המדינות השכנות בדרום: ישראל-ירדן-מצרים.
כל ההגיון הכלכלי התנפץ על-רקע השלום הקר, וליברמן הוסיף לפני מספר שבועות קרח למרקחה, עת קבע כי שדה התעופה החדש של אילת יוקם בשטח ישראל בלא כל קשר או תיאום עם שלטונות התעופה של השכנים הירדנים.
כיוון שהשכנים לא נישאלו כאמור על כוונת ישראל להשתמש לפתע בנימלי הים שלהם, החליטו בממשלה גם פתרון יצירתי נוסף: שר התחבורה החליט לחתום סוף סוף על צו המאפשר לחברת מספנות ישראל בחיפה, להתחיל ולפעול כנמל פרטי.
ההחלטה הביאה לשימחה בלתי מוסתרת במשרדי חברת 'שלמה השכרת רכב' שבפתח תקוה: החתימה המיניסטריאלית על הצו תאפשר למספנות ישראל שבבעלות החברה להתחיל ולפעול מיד כנמל פרטי, וזאת לאחר מאבק משפטי מייגע ומתיש שלא הפיק כל תועלת עד לפרוץ השביתה בנמלים.
אנשי העסקים שלומי פוגל ושלמה שמלצר רכשו את המספנות מהמדינה בעשור הקודם, במטרה להקים בשיטחה נמל מסחרי פרטי. הם החליטו לגוון את עיסקי התחבורה היבשתית שלהם בעיסקי תחבורה ימית, ולרגע לא חשדו כי המדינה תטרפד במשך שנים את הרעיון העיסקי שעמד במקור מאחורי רכישת המספנות הכושלות.
השביתה שיחקה היישר לידם של פוגל ושמלצר, וזאת בתיזמון מזהיר בו כל שקל חדש של הכנסות, נשקל במשקל הברזל הכבד בו הפסיקו אוניות להיבנות במספנות הדוממות כמעט לחלוטין מהפעילות לשמה הוקמו.
המספנות כשלו מזמן: חיל הים רוכש ספינות מלחמה בחו"ל, חברת החשמל הישראלית רוכשת גוררות בחו"ל - וכמוה עושים כל שלושת נימלי העם הגאה היושב בציון. אפילו התקווה הלאומית - הצי השישי האמריקני, מעדיף לשפץ ספינותיו במספנות זרות הקיימות בשפע סביב אגן הים התיכון.
כך המספנות לא רק שאינן ממלאות את ייעודן המקורי, אך שלא ניתן האור הירוק לנצל את שיטחן לשימוש כנמל. עבירת נכאים שררה בפתח תקוה, ורק עורכי הדין הקובלים כנגד המדינה המשיכו לגזור קופונים - בקצב הדומה לזה בו ימהרו עתה השרים לגזור את סירטי הנמל החדש.
בימים אלה אמור היה ליבם של שמלצר ופוגל להחמץ מול פתיחת מרכז סקודה החדש, אותו יזמו ואליו לא הגיעו. חברת המכוניות סקודה הצ'כית נירכשה על-ידי קונצרן פולקסווגן הגרמני, ואלה האחרונים העבירו את מחצית סוכנות הרכב לידי חברת צ'מפיון - נציגתם הבלעדית בישראל.
ספק אם פוגל ושמלצר תיכננו להגיע לארוע שבחסות שגרירות צ'כיה בישראל. מאז איבדו את בלעדיות הייבוא התמקדו בטפוח עיסקי ההשכרה של קבוצת 'שלמה': בהנהלתם ובסיוע דור ההמשך פרחה החברה בשוק השכרת הרכב על מותגיו פלחיו המגוונים, שמצידו ניפגע קשות מהמיתון בכלכלה בכלל ובתיירות ביפרט.
עתה הם מקבלים מהמדינה פרס ניחומים, שערכו הכספי עולה בעשרות מונים על עיסקי ייבוא הרכב הקודמים, עליהם נאלצו לוותר. זוהי אנקדוטה המסמלת את הזריזות בו יכולה הממשלה לפעול אם רק תירצה, וחבל כי הזריזות מופגנת כצעד של פעולה נגאטיבית כנגד עובדים מקומיים, ולא כצעד פוזיטיבי לקידום המשק.
במקביל לרעיון הקמת הנמל הישראלי החדש במספנות, מבוצעים כעת מהלכים שכמותם עבור ליברמן, כהכנסת שיקוץ לבית המקדש. המסלול עוקף עובדי נימלי ישראל צפוי לייקר את העברת הסחורות באופן ניכר, ובאוצר 'כבר בוחנים אפשרות לסיבסוד העלויות העודפות.'
במילים אחרות, מדינת ישראל עומדת לסבסד הליכים אותם הגדיר ליברמן עד כה כ"השתלטות עויינת של אוייבים כלכליים ובטחוניים של מדינת ישראל."
כך משחק ליברמן לידיו של נתניהו, תוך בילבול ובלא שים לב מיהם אויביה האמיתיים של מדינת ישראל, בים, ביבשה ובאוויר.
