בחודש פברואר 2015 הזדרז ממשל אובמה להסיר את אירן ואת תנועת חיזבאללה מ"הרשימה השחורה" של המדינות והארגונים תומכי טרור, כסוג של הכרת תודה והערכה על התייצבותן לצד המערב בלחימה בארגון דאעש.
מהלך זה השתלב היטב במאמץ החיזור האמריקני כלפי אירן בהקשר למו"מ בנושא הגרעין, במתכונת של צעד בונה אמון, בהינתן הלהט האובססיבי של אובמה לסגור עסקה עם אירן. כמו באחת נמחלו למשטר הפנאטי של האייתולות בטהרן חטאי העבר בתחום הפרות זכויות האדם והאזרח, ממד שהיה בבת עינה של וושינגטון בזמנים אחרים, ואף הכתיב אמות מידה ומצפן להתנהלותה של ארה"ב בזירה הבינלאומית.
מסתבר כי אירן מצידה לא התרשמה מהמחווה האמריקנית וביכרה לנקוט בעמדה מתריסה, בבחינת תקיעת אצבע בעין לנשיא אובמה. בעיתוי שאינו מקרי, ימים אחדים לאחר גיבוש הסכם העקרונות בין המעצמות לבין אירן (1 באפריל 2015), בוצעו באירן הוצאות להורג סיטוניות של לא פחות מ-55 אסירים פוליטיים, זאת לא לפני שהללו עברו מסכת של ייסורים.
במכתב נרגש ששיגרה מינה אהאדי, מייסדת הסניף האירני של הוועדה הבינלאומית נגד הוצאות להורג (I.C.A.E-IRAN), אל מזכ"ל האו"ם ואל נשיא הפרלמנט האירופי, היא מתריעה על ההפרות הבוטות של זכויות האדם באירן. בלשונה של אהאדי: "ימים אחדים לאחר הסכם הגרעין בלוזאן, החל גל חדש ורחב היקף של הוצאות להורג באירן".
האיגרת מפרטת שלושה ארועים קשים שהתרחשו בבתי כלא בעיר קראג' ובעיר זאבול, שבמסגרתם נקשרו אסירים לעמודים במשך יממה ללא מזון ומים בטרם הוצאו להורג. נמסר גם על דיכוי אלים של ניסיון התמרדות של אסירים שהתארגן במטרה למנוע את מימוש ההוצאות להורג.
אהאדי הדגישה עוד במכתבה כי "במהלך שיחות הגרעין הייתה התעלמות מוחלטת מעובדת ריבוי ההוצאות להורג והפרות זכויות האדם באירן. בשל כך נרשמה החמרה בתופעות אלה".
המכתב מכיל דרישה להתערבות מיידית של האו"ם לצורך טיפול בסוגיה זו. מינה אהאדי גם מציינת כי "טרור אינו מתאפיין רק בפצצות אלא גם בנקיטת אמצעי טרור נגד אזרחים במשך מספר דורות באמצעות הוצאות להורג". היא תוהה "האם תלייתם של 700 אזרחים מאז השבעתו של הנשיא המתון רוחאני, בממוצע - שתי הוצאות להורג ביום, אינה ראויה להיחשב כסוג של טרור?" על כן נדרשת הקהיליה הבינלאומית להכריז על אירן כאחראית להפרת זכויות האדם, ולפיכך גם להטיל על המשטר האירני סנקציות פוליטיות משמעותיות.
אין תימה שהמדווח לעיל אינו זוכה לתשומת הלב הראויה בדעת הקהל הבינלאומית, ומשום כך ראוי שיקבל תהודה הן בספקטרום התקשורתי והן בערוצים דיפלומטיים. למותר לציין כי במערב נטועה עדיין התדמית המתונה והחייכנית של אירן בעידן הנשיא רוחאני, משל נפתח עידן חדש במדינה זו. בקונטקסט האירני, החיוכים מחפים על מציאות עגומה של דיכוי והפחדה במישור הפנימי, ומהלכי התפשטות וטרור בממד האזורי. ברי כי דפוס התנהגות זה של המשטר האירני משתקף גם באמנות ההונאה והרמייה שנוקטים האירנים במו"מ על תוכנית הגרעין.
