X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
מהו כלל 'כיבוד הערכאות' בדיני המשפחה? זהו הכלל ולפיו אם אחת הערכאות תפסה סמכות, על הערכאה השניה לסגרת ולהימנע מלדון בעניין למעט חריגים, כמובן
▪  ▪  ▪
כל צד מנסה להגיע ראשון לערכאת הגירושין הנוחה לו [צילום: AP]
הצעתי את דיכובסקי לעליון
ענבל בר-און
אהרן ברק גילה כי הדיין הרב שלמה דיכובסקי נמצא ראוי להיות שופט בבית המשפט העליון למרות שהוא חסר השכלה משפטית אלא רק משפטן בידיעותיו
לרשימה המלאה

בכינוס שנערך (יום ד', 25.03.09) לכבוד פרישתו מכס השיפוט של דיין בית הדין הרבני הגדול לערעורים, הרב דיכובסקי, אוזכר לא פעם "מירוץ הסמכויות". מהו אותו 'מירוץ סמכויות'? זהו המירוץ אשר מנהלים בני זוג, מרגע שמתגבשת במוחם מחשבה להתגרש. היות והדין קובע כי הערכאה אליה פנה אחד מבני הזוג לראשונה תהא הערכאה אשר תדון בתביעת הגירושין ובנושאים אשר כרוכים אליה (כגון הרכוש, המזונות וכדומה), כל אחד מהצדדים רוצה 'להגיע ראשון' אל מחוז חפצו, וכך נוצר 'מירוץ הסמכויות'.
מירוץ זה אינו מיטיב עם חיי הנישואין. מטבע הדברים, בכל חיי זוגיות ישנן עליות ומורדות. לעיתים המחשבה להתגרש אינה אלא מחשבה חולפת ברגעים של כעס, והרבה זוגות שרדו שנות נישואין רבות תוך שהמחשבה חלפה לא פעם במוחם.
אולם מה קורה כאשר ישנו תמריץ "לרוץ ולהגיש תביעה לגירושין"? מחשבות חולפות הופכות למעשים. כאשר אחד הצדדים לנישואין מודע לכך שבכדי שהגירושין ידונו בערכאה המועדפת עליו (גברים מעדיפים את בית הדין הרבני, נשין מעדיפות את בית המשפט לענייני משפחה) - עליו להגיע אל אותה ערכאה מהר, הרי שלעיתים קרובות מידי התוצאה תהא שאחד מבני הזוג אשר כלל אינו חפץ להתגרש יפנה לערכאה המועדפת (מבחינתו), רק בכדי 'לתקוע שם יתד', לאמר 'הנני', ולקבוע עובדה: מעתה כל הליכי הגירושין והנושאים הכרוכים בהם ידונו בערכאה זו. הגם שאותו צד לנישואין אינו חפץ להתגרש, וכל שרצה הוא 'לתקוע יתד' באחת הערכאות, הצד שמקבל את כתבי בית הדין מקבל רושם של רצון 'לפרק את החבילה'.
זהו כדור שלג שמתגלגל, נבואה שמגשימה את עצמה. בני זוג שלא באמת חפצו להתגרש יכולים למצוא את עצמם בהליכי גירושין שלא ממש רצו בהם, אך ורק משום שאחד מבני הזוג מיהר 'לתקוע יתד'.
הדין הוא שיצר את "מירוץ הערכאות".
כיצד הוא עשה זאת?

הליך גירושין אחד שנידון בשתי ערכאות במקביל

מקומה הראוי של תביעת גירושין הינו בבית הדין הרבני וזאת מכוח סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג, אשר קובע כי: "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים". לעומת זאת, תביעה למזונות אישה ולמזונות ילדים, או תביעה רכושית - מקומה הטבעי הוא בבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, ניתן להגיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני, ולכרוך עם התביעה את סוגיות הרכוש והמזונות בשלושה תנאים: א. הכריכה כנה. ב. תביעת הגירושין כנה. ג. הכריכה הינה כדין. תנאים אלו נקבעו בבית המשפט העליון במטרה לצמצם את היקף הכריכה. לא זו אף זו, סעיף 25(ב) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע כי: " (ב) בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לעניני משפחה מוסמך לדון כל עוד אין בית הדין הדתי דן בו". ברם, למרות שזוהי לשון החוק, לא פעם כל אחד מהצדדים בהליך הגירושין מביא את תביעתו לערכאה אחרת, ומערכת בתי המשפט מוצאת את עצמה בסיטואציה שבה אותה תביעה נדונה בשתי ערכאות: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.

ביניש: על הערכאות לכבד אחת סמכותה של השניה

מקרה כזה נדון בבג"צ 8497/00 - אירית (אירה) פלמן נ' ג'אורג' פלמן ואח', תק-על 2002(2), 1327.
יש לציין כי כאשר אחת הערכאות סבורה כי הערכאה השניה פעלה בחוסר סמכות (למשל משום שהכריכה לא הייתה כנה, תביעת הגירושין לא הייתה כנה וכדומה), היא יכולה ליטול סמכות לעצמה.
באותה פרשה אם כן, שתי ערכאות מקבילות, בית המשפט המחוזי ובית הדין הרבני הארצי נטלו לעצמן סמכות לדון בתיק גירושין אחד, כאשר בית המשפט המחוזי סבור כי כריכת תביעת הרכוש לתביעת הגירושין לא הייתה כנה, ואילו בית הדין הרבני הארצי סבר כי כריכת תביעת הרכוש בתביעת הגירושין הייתה כנה. השופטת ביניש קבעה באותה פרשה כי מקום בו הוגשו תביעות מקבילות לשתי הערכאות, בסמכותה של כל ערכאה, מכוח עיקרון כיבוד הערכאות, לעכב את הדיון בתביעה שבפניה, וזאת בכדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה. שיקול הדעת של הערכאה יהא מושפע מנתונים כגון השלב שבו מצוי ההליך בערכאה האחרת.
אם אחת הערכאות כבר החלה לדון בתביעת הרכוש לגופה, יש לכבדה ולאפשר לצדדים להעלות שם את טענת הסמכות/היעדר הסמכות. ביניש מציינת כי "יש לקוות כי בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים ישכילו להפעיל את שיקול-הדעת המסור בידיהם מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, על-מנת לצמצם מראש את היקף המקרים בהם עשוי להתפתח מאבק-סמכויות."
יש לציין כי באותה פרשה ספציפית, היות ובית המשפט לענייני משפחה כבר החל לדון בתביעה לגופה, הרי שמכוח כללי 'כיבוד הערכאות' אשר נקבעו, יש לאפשר לו לדון בתביעה לגופה.

ביניש קובעת חריגים לכלל כיבוד הערכאות

מקום בו אחת הערכאות החלה לדון בתביעה, תיסוג הערכאה השניה מדיון באותה תביעה – זהו הכלל. אך מה הם החריגים לו? לפי ביניש החריגים יתקיימו במקרים נדירים, כאשר יש 'טעם מיוחד' שיצדיק זאת, לדוגמא, כאשר אחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג, בלא לנמק החלטתה ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה. במקרה כזה, מתעורר חשש כי היה "מחטף" סמכויות, בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות. מקרה אחר בו יתקיים "טעם מיוחד" כאמור, הוא כאשר ברור וגלוי על-פני הדברים, כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטים הכרעתה בטלה. כך למשל, כאשר ההכרעה לעניין הסמכות ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי (זכות השמיעה ואיסור ניגוד העניינים), מן הסוג המביא לבטלותה של ההכרעה. או למשל, כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה (כגון- תביעת ילד למזונותיו), ואף-על-פי-כן קבע בית-הדין הרבני כי בסמכותו לדון בסוגיה זו מכוח כריכתה בתביעת-הגירושין. אין די בכך שהערכאה השניה סבורה כי נימוקיה של הערכאה הראשונה לעניין הסמכות אינם משכנעים, על-מנת שתיזקק אף היא לשאלת הסמכות באותו עניין. שאם לא נאמר כן, יאבד מכוחו עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, על-אף התפקיד המרכזי שראוי כי ימלא ביחסים שבין בתי הדין הרבניים ובתי-המשפט לענייני משפחה. ביניש מסיימת את דבריה במילים הבאות: "אין לנו אלא להביע תקווה כי אמות-המידה שקבענו, יתרמו להנהגת עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כך שיתמעטו ככל הניתן תופעות של כפל דיונים ותוצאות סותרות".

"כל מקרה לגופו"

פסקי דין של בית המשפט העליון מצטיינים בקביעת כללים אשר על פניהם נראים ברורים, אך אם נוברים בנבכי הרזולוציה שלהם, מגלים כי הם קשים לישום במקרים ספציפים, וכך נדרשות הערכאות הנמוכות לשבת על המדוכה ולפרש את פסקי הדין של בית המשפט העליון, תוך שהן נדרשות להחליט אם הכללים שנקבעו חלים במקרה אשר הובא בפניהם, אם לאו.
כך היה בבש"א (תל אביב-יפו) 12150/02 - ל.ר נ' ל.א, תק-מש 2005(1), 165, שם נדרש השופט שוחט ליישם את עיקרון הכיבוד ההדדי של הערכאות במקרה ספציפי שנידון בפניו. באותה פרשה קנה בית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת הגירושין, אך האישה טענה כי ההכרעה ניתנה בחוסר סמכות, הן משום שההרכב היה חסר, והן משום שזכות השמיעה שלה קופחה. האישה טענה כי בית הדין הרבני נטל לעצמו סמכות באופן סתמי, ללא סמכות, וזאת בכדי ליצור 'מחטף סמכויות'.
השופט שוחט קבע כי מכיוון שבאותו מקרה הביעו הצדדים את הסכמתם לדון בתיק בהרכב חסר, הרי לא ניתן לאמר כי מתן הכרעה בהרכב חסר בוצע בחוסר סמכות. השופט שוחט גם שלל את טענת האישה בדבר 'מחטף' וזאת היות ובית הדין הרבני דן ב'עצלתיים' בתיק, מה ששולל אפשרות של 'מחטף'. גם עצם היות ההנמקה קצרה (ולא נעדרת), קבע שוחט, אינו הופך את ההכרעה שנתן בית הדין הרבני לכזו אשר ניתנה בחוסר סמכות.
השופט שוחט חזר והדגיש כי רק במקרים נדירים תוביל חריגת אחת הערכאות מסמכותה לבטלות ההחלטה. אלו הם המקרים שבהם הכוונה ל'מחטף' תבזיק לנגד עיננו 'כהבזק אור בחשיכה'.
הנה אם כן, לא כל פגם בקבלת ההחלטה מבטל את סמכות הערכאה שקיבלה את ההכרעה לדון בתביעה. ברוח זו קבעה השופטת ארבל ברע"א 8788/04 - אפרת עמר נ' יוסף עמר, תק-על 2005(1), 2920, כי מקום בו הבעל לא פירט בתביעת הרכוש את סוג וטיב הרכוש שהוא רוצה לכרוך בתביעה, אין זה מעיד על אי כנות הכריכה ומכאן, על היעדר סמכות. גם ארבל חוזרת על ההלכה ולפיה אך ורק במקרים חריגים יקבע כי ערכאה נטלה סמכות לידה שלא כדין.

תאריך:  26/03/2009   |   עודכן:  26/03/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
"על הערכאות (האזרחית והדתית) לכבד זו את זו"
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
הם מכבדות זו את זו על חשבוני
גרושקה  |  26/03/09 13:27
2
מדוע לא שואלים את פי הנער(ה)?!
תורה&עבודה  |  26/03/09 14:23
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מיכאל פנחס
לארגון, שלו מאות מכשירי סלולר, מגיעה ההוצאה השנתית לתקשורת למיליוני שקלים, ואף ליותר. פוטנציאל החיסכון הוא אדיר, ותלוי כולו בתכנון נכון של המו"מ ועריכת החוזה
ברט כהן
אם דובר ישראלי הוצא מאולם הרצאות אוניברסיטאי ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" בליווי מאבטחים, לאחר שניסה לדבר על מציאות הטילים בדרום הארץ, כנראה שחופש הביטוי במעצמה - מת!
ד"ר יובל ברנדשטטר
הקוסם לא שיקר    הוא אמר מראש שהוא רוצה ממשלת אחדות ולא ממשלת חרדל    אחדות פירושה המכנה המשותף הנמוך ביותר, ולעולם איננה בהירות מוסרית    זה מה שהעם רצה, וזה מה שיקבל
בעז מלט
כל הרעיונות היפים, כל היוזמות הברוכות לא יצליחו להתרומם, לפני שהחתן לא יזמין את הכלה אל ביתו, לפני שהמדינה לא תחיל את ריבונותה בבקעה
יואב לוי
נתניהו בגד בבוחריו – האומנם? האם גם פנייה של ציפי לבני לנתניהו, להצטרף לממשלת אחדות, הייתה נחשבת לבגידה שלה בבוחריה?
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il