X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
גם מעשה שאינו נחשב בהכרח פלילי, יכול להיות לא אתי בפלילי - כל אדם נחשב כחף מפשע, עד שהוכח אחרת אך בכדי להיחשב מוכתם מוסרית, לעיתים די בראיות לכאורה מאמר שלישי בסדרה
▪  ▪  ▪
עטור מצחך ענן שחור (של חשדות פלילייים)[צילום: פלאש 90]
התערבות בג"צ בפעולת הכנסת
ענבל בר-און
האמנם בג"צ מתערב בפעולת הכנסת כפי שטען ללא הרף בקדנציה הקודמת שר המשפטים, הפרופ' פרידמן? למעשה הוא מיעט להתערב * מאמר ראשון בסדרה
לרשימה המלאה

ביקורת בג"צ על הכנסת: גזענות
ענבל בר-און
בניגוד לדימוי שפרידמן מנסה ליצור, בג"צ נקט ריסון שיפוטי בעתירותיהם של חברי כנסת אחד כנגד השני * בניגוד לדימוי, הוא אינו כלי שרת של השמאל, והעניק סעדים גם לכהנא כאשר החוק דרש זאת * מאמר שני בסדרה
לרשימה המלאה

בעצם ימים אלו מכהן בישראל שר חוץ אשר עננה כבדה של חשדות פליליים מרחפת מעל ראשו. הקדנציה הקודמת הונהגה בידי ראש ממשלה אשר שורה ארוכה של פרשיות בהן נחשד ריחפו מעל ראשו.
המצבים האלו שבהם שרים וראשי ממשלות מחלקים את זמנם בין חדרי החקירות של המשטרה לבין שולחן הממשלה, שלא לדבר על לשכותיהן של מדינות זרות (במידה והללו מסכימים לקבלם ואינם רואים בהם 'פרסונה נון גרטה') ובקבינט, תוך שהם מצויים במוקדי החלטות חשובות, מעלים חששות כבדים לניגוד עניינים: באיזו מידה ינצל השר/ראש הממשלה את מעמדו ואת תפקידו כדי לסכל את החקירה נגדו? מעבר לסיטואצית ניגוד העניינים, זה פשוט מריח רע: אדם בתפקיד בכיר אשר מרחפים מעל לראשו חשדות כה כבדים אינו יכול להוות 'דוגמא' לציבור (גם בעידן הציניות שבו לא ממש מצפים מ'בכירי ציבור' לעמוד באילו-שהם סטנדרטי-התנהגות מינימליים).
באיזו מידה התערב בג"צ בסיטואציות שבהן סורחים בכירים המשיכו להיאחז בקרנות עמדת הכוח שלהם תוך שסירבו לבצע - לא חרקירי כמו ביפן, אך לפחות התפטרות, כמו בכל מדינה מערבית מתוקנת?

1981: מבחן טכני צר

כל אדם, ציבורי או פרטי, אשר מגיש כיום עתירה לבג"צ או לכל ערכאה משפטית שהיא, משתמש כבדרך הטבע במונח "ההחלטה הינה בלתי סבירה באופן קיצוני", בנסותו להוביל לשינוי החלטת הרשות השלטונית, עד ששוכחים כי לפני עשורים בודדים, בית המשפט העליון היה פורמליסטי. עם זאת, הפורמליזם הזה, ההצמדות הזו ל'חוק היבש', התחלפה באופן איטי אך קצוב וברור, בערכיות.
בראשית שנות השמונים נראו הניצנים הראושונים של ערכיות. היא הייתה מהוססת, מבוישת, פוסעת קדימה בצעד אחד, אך נסוגה לאחור בחמישה צעדים.
בפרשת פלטו שרון, המליונר אשר הגיע הנה מצרפת והתמודד לכנסת עם משפט אלמותי במבטא צרפתי ("מה אתה עשית בשביל מדינה"), הוא נדון לתשעה חודשי מאסר ועל כן הושעה מן הכנסת מכוח סעיף 42 ב(א) לחוק יסוד הכנסת, ועתר לביטול ההחלטה (בג"צ 306/81 שמואל פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת, פ"ד לה(4), 118).
באותה פרשה נצמד בית המשפט העליון לחוק היבש, אשר קבע כי ניתן להשעות ח"כ מכהונתו אך ורק אם ריצה שנת מאסר ולמעלה מכך. ברם, באותו מקרה ריצה פלטו שרון אך ורק תשעה חודשי מאסר, מה שלא איפשר את השעייתו.
השופט י. כהן קבע כי הגם שבעבירה אשר בה הורשע פלטו שרון יש משום קלון (שרון הורשע במתן שוחד לפעילים בכדי שיבחרו בו לכנסת), "החוק קובע מבחן טכני ולפיו אך ורק עונש מאסר של שנה ומעלה יכול להוביל להשעייתו של ח"כ, ואילו רוצים חברי הכנסת להדיח מכהונתו ח"כ אשר בעברו יש משום קלון, שיחוקקו זאת בחוק".
כהן, אם כן, שולל את המבחן המהותי, אשר מאפשר לשופט להחדיר את עולם ערכיו למושג סתום, ונצמד למבחן טכני גם אם הוא אבסורדי (שרון לא הושעה, הגם שהורשע בקבלת שוחד בחירות, אשר בעקבותיו הפך לח"כ מן המניין).
עם זאת, כמקובל בפסקי הדין של שנות השמונים, זורע כהן את זרעי (זרעים מזעריים יש לאמר) האקטיביזם השיפוטי בקובעו כי "וגם אם רצון המחוקק לא היה סביר, זו לא עילה לביהמ"ש להתערב בו, אלא אם כן פרשנות כמות-שהיא של מילות החוק ושל רצון המחוקקים יוצרת אבסורד, וזהו אינו המקרה".
במילים אחרות, כהן הולך רבעון-צעד קדימה, שבע צעדים אחורה, בבארו כי "אך ורק מקרה קיצוני שבקיצונים יוביל את בית המשפט העליון לפסוק בניגוד לרצון המחוקק". ומהו מקרה שכזה? הוא מסביר: "בעילת היעדר סבירות יש להשתמש אך ורק במקרים קיצוניים, לדוגמא, במקרים שבהם הכנסת תשעה ח"כ אך ורק בשל עבירות פעוטות כגון עבירות חניה". אך השופט כהן, שמציע אקטיביזם שיפוטי כתרופה למקרי קצה, מסייג את יעילות התרופה: "אך אם הכנסת תעשה כן, איזה בית משפט יוכל להושיט ידו ולהציל כנסת אשר נשתבשבו מידותיה בצורה כזו?"
שמגר, באותה פרשה, מסכים עם כהן. הוא מצהיר על חשיבות עקרון הפרדת הרשויות, ועל חשיבות ה"ריסון השיפוטי" שעל בית המשפט העליון לנקוט בבואו לבקר את הכנסת (למעט מקרים חריגים כמובן). ומהם אותם מקרים חריגים? שמגר משתמש בדוגמתו של השופט כהן.
הנה אם כן, נפתח חריץ צר מכל צר במדיניות אי-ההתערבות של בג"צ בפעולות הכנסת, אשר מיועד אך ורק למקרים "אבסורדים ונדירים". האם חריץ זה יורחב?

1993: "זה בלתי סביר באופן קיצוני"

ביום 2 באוגוסט שנת 1993 הוגש כנגד אריה דרעי, שר הפנים בממשלת רבין ז"ל, כתב אישום בחמישה סעיפים, והם: קבלת שוחד, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד וגניבה בידי מנהל.
מכתב האישום עלה לכאורה כי דרעי הזרים, בדרכי מרמה, כספים ממקורות ממלכתיים לעמותות שונות בהן היה פעיל או אשר בפעולותיהן היה מעורב; העמותות העבירו לדרעי, במישרין לחשבונותיו או כתשלום מטעמו לאחרים, במשך תקופה ארוכה ובהזדמנויות רבות, כספי שוחד תמורת סיועו בהשגת הכספים עבור העמותות.
לכתב האישום נתלוותה בקשה לקיים דיון בהסרת חסינותו הדיונית של השר דרעי.
התנועה לאיכות השלטון עתרה להעברתו של דרעי מכהונתו היות והוגש נגדו כתב אישום (בג"צ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5), 404).
התנועה טענה בעתירתה כי מקום בו דרעי נאשם, הרי הוא מצוי בניגוד עניינים מובנה בין נאמנותו לענייניו הפרטיים לבין נאמנותו לציבור. עוד טענה התנועה כי דרעי עצמו התחייב בפני ראש הממשלה רבין ז"ל כי מקום בו יוגש נגדו כתב אישום – יתפטר. הממשלה טענה מנגד כי אין כל חיקוק אשר מחייב ראש ממשלה לפטר שר אשר נגדו הוגש כתב אישום, וכי בעבר גם השר אבו חצירא לא התפטר ולא פוטר הגם שנוהלו כנגדו הליכים פליליים.
נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר, קבע כי "ההתחייבות אשר נטל על עצמו ראש הממשלה שלא לפטר את דרעי מגבילה את סמכותו הסטטוטורית כראש ממשלה, וסותרת את עקרונות היסוד של המשפט המנהלי לפיהם שיקול דעתו של ראש ממשלה באם לפטר שר אם לאו צריך לשרת את טובת הציבור ולהיות נקי משיקולים קואליציונים".
שמגר מציין כי מכוח סעיף 21א(א) לחוק יסוד הממשלה ראש ממשלה רשאי לפטר שר, וגם ההחלטה שלא להפעיל סמכות יכולה להיתפס בעיני המשפט כבלתי סבירה, או נגועה בשיקולים זרים. שמגר מציין כי אין לאמר כי היעדר הסדר מפורט להעברת שר מתפקידו בחוק, פירושו הסדר שלילי: יש והחלטה תיעשה בת"ל, אך תהא בלתי סבירה באופן קיצוני משום שניתן משקל לא ראוי (חסר/יתר) לשיקולים השונים. יש והחלטה שלא להפעיל סמכות תהא כה בלתי סבירה, כה סותרת את ערכי היסוד של השיטה, עד שיש להפכה על פיה, וזהו המקרה דנן. לא יתכן שבממשלת ישראל יכהן שר אשר מואשם בשחיתות (קרי ישנן ראיות לכאורה להעמידו לדין) בהיקף כה נרחב, וראש הממשלה יימנע מלפטרו: הדבר יפגום באמון הציבור ברשויות השלטון באופן כה קשה. עצם העובדה שבהיסטוריה של מדינת ישראל שר הושאר בתפקידו, הגם שנוהלו כנגדו הליכים פליליים, אין בה כדי להוות 'תקדים' אלא לכל היותר מחדל מצער אשר אך ורק ממחיש מדוע ראוי לשמור על טוהר המידות של השלטון – פן ייווצרו "תקדימים".

2006: "מבחן הסבירות" – נינוח וגמיש מאי פעם

פרשת דרעי היוותה נקודת ציון בהתגבשותו של מבחן הסבירות במשפט החוקתי; נפל דבר בישראל: בית המשפט העליון הורה, מכוח מבחן הסבירות, לראש ממשלה לפטר שר. מטבע הדברים, פסקי דין שכאלו מעודדים "ג'ינג'ים" (כפי שכינה חשין את עו"ד אליעד שרגא בהגינו על התערבותו של בג"צ בענייני טוהר המידות בשלטון) ושאר עותרים ציבוריים למיניהם לפנות חדשות לבקרים לבית המשפט העליון בנושאים של 'אי סבירות' זו או אחרת בפעילות הרשות השלטונית. כך היה כאשר ממלא-מקום ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, נמנע מלפטר את הנגבי בשל פרשת המינויים הפוליטיים. באותה פרשה נחשד הנגבי בשורה של מינויים פוליטים, ועמד בפני שימוע. התנועה למען איכות השלטון סברה כי כמו במקרה דרעי בזמנו, זהו גם מקרה קיצוני שבו על ממלא-מקום ראש הממשלה לפטר שר, וביקשה בעתירתה להורות לממלא-מקום ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, להעביר מתפקידו את הנגבי (בג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא-מקום ראש הממשלה ואח', תק-על 2006(1), 3037).
מבחן הסבירות, כמוהו כ'מר-גמיש', הינו מבחן אלסטי מאד, איקאי משהו (מלשון איקאה - הרהיטים המודולרים והמתגמשים אשר נארזים בקלות ונשלפים ומורכבים בקלות). זהו מבחן אשר מתאים לכל שופט ולכל רוח. הקביעה כי הוא "צר" וכי רק ב"מקרים בודדים" יפעילו בית המשפט העליון כנגד הממשלה או הכנסת, וכי 'מתחם הסבירות' של הרשות המבצעת "רחב מכל רחב", הינה קביעה אשר מדברת בשפת המתמטיקה והמדידות, אך למעשה רחב פתחה להכיל את שיקול דעתו של השופט.
בית המשפט העליון אשר כפי הנראה 'קלט' את הביקורת הציבורית על יכולתו שלו להחדיר את ערכיו לפעולת הרשות המבצעת, נסוג רטורית לאחור: הוא אומנם קבע כי "במקרים בלתי סבירים באופן קיצוני" (כאשר ראש ממשלה מסרב להעביר שר סורח מתפקידו) יתערב בג"צ, אבל כפי שנאמר: אלו הם רק מקרים בלתי סבירים באופן קיצוני: מקרה הנגבי, לשיטת בג"צ באותה פרשה, לא היה 'בלתי סביר' שכזה.
שוב, כמו שנסיקתו של בית המשפט העליון – בגל של צונמי, לעבר ביקורת שיפוטית על פעולת הממשלה הוסוותה ברטוריקה עמומה וכללית, גם ה'שני צעדים אחורה' שהוא עשה כעבור שנים (כפי הנראה, בעקבות הביקורת הציבורית הרבה על "אקטיביותו") מוסווית ברטוריקה כללית, עמומה ו'לא לכאן ולא לכאן':
השופט רבלין קבע באותה פרשה כי היות והסמכות של ראש הממשלה להדיח שר מתפקידו הינה סמכות פוליטית, מתחם הסבירות לגביה רחב: חקירה שמתנהלת נגד שר או חשדות המיוחסים לו מהווה אך ורק שיקול אחד מיני רבים שיש לשקול, ויש עוד שיקולים לשקול, ושיקול פוליטי במקרה זה הוא שיקול ראוי. רבלין נוקט ברטוריקה אשר מרחיבה את שיקול דעתה של הממשלה וממתנת את היקף הביקורת השיפוטית: חשדות פליליים אשר מרחפים מעל ראשו של שר אינם מגבשים חובה לראש הממשלה להדיחו, הוא קובע, ומציין כי המשפט לא יתערב בכך, הגם שזה לא אתי.
לשיטתו, "רק במקום שבו הפגיעה באמון הציבור תהא רבה מאד - ההחלטה להותיר שר שכזה בתפקידו תהא בלתי סבירה באופן קיצוני". עד כמה מתמתן רבלין בגישתו, ניתן ללמוד מדבריו הבאים: לשיטתו, גם הגשת כתב אישום אינה מגבשת עילת הדחת שר, והכל תלוי במכלול הנסיבות - חומרת העבירה המיוחסת, עוצמת הראיות. יש וחומרת העבירה, קבע רבלין, תהא כה קשה עד ששר יודח מתפקידו גם טרם הורשע - אך זה אינו המקרה הנכון.
הנה אם כן, הנסיגה מן האקטיביזם השיפוטי של שנות התשעים, כמו כלה המהלכת אל החופה תחת הינומה שקופה ועמומה, גם היא מבוצעת תחת רטוריקה עמומה של "כל מקרה לנסיבותיו" – מעין 'סזם היפתח' פוסט מודרניסטי שכזה, אשר אומר – גם הכל אפשרי, וגם 'לא כלום' אפשרי. למרות שבית המשפט העליון שרוע תחת האשמות ציבוריות כבדות ולפיהן הוא מתערב 'התערבות יתר בפעילות הממשלה', בפועל, בשנים האחרונות, לאחר שהפנים את הביקורת הצבורית כלפיו הוא נסוג, תוך שהוא משתמש ברטוריקה כללית ועמומה בכדי לטשטש את נסיגתו.

תאריך:  23/04/2009   |   עודכן:  24/04/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ביקורת בג"צ על הכנסת והממשלה: הסורחים
תגובות  [ 13 ] מוצגות  [ 13 ]  כתוב תגובה 
1
טוב להיות חברים של ביבי
פלצן אלטע קאקר  |  24/04/09 18:44
2
"עננה כבדה"....
י.ש  |  25/04/09 09:17
3
מה אומר בגץ על שופטים המסדרים ל"ת
ג'ובים לבני משפחה  |  25/04/09 12:03
4
המערכת המשפטית הישראלית היא פו
לוי  |  27/04/09 08:00
5
ורדה אלשיך דנה בתיקים בעלי זיק
סמי הצופה  |  28/04/09 07:37
 
- השחיתות מתחילה בבית המשפט
פיני גורדון  |  29/04/09 00:52
 
- אלשיך ורדה מעורבת בניגוד עניני
אביב בר  |  30/04/09 08:22
 
- אלשיך חיסלה את פיקנטי ו1000
מאיר שריקי  |  30/04/09 10:34
 
- לכן היא לא נבחרה לנשיאת המחוזי
נשיא למחוזי  |  1/05/09 09:21
6
את העמך לא מענין שמאל או ימין.
פרידמן רצה  |  30/04/09 16:26
7
מה על כנופיית הבג"צ? בייניש ל"ת
ארבל והבעל יחזקאל  |  30/04/09 16:44
8
דרעי
יפתח  |  2/03/10 23:28
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
רועי אורן
ד"ר מיכאל אורן הוא אדם משכיל שחקר את מלחמת ששת הימים אך דעותיו כלפי אובמה ויחסי ישראל ארה"ב צריכות לעורר סימני שאלה
ספי סגל
שבע (!) ממשלות תרמו את תרומתן ל"יציבות" משטר ה"יודנראט" באמצעות מחדל אחד נורא העובר את כולן כחוט השני: למעט במקרה 'חומת מגן', בו איים הגולם לקום על יוצרו, פעם אחר פעם נמנעו כל 7 הממשלות האחרונות מלהורות לצבא לממש את ייעודו הטבעי - הסרת כל איום ע"י השמדת כל אויב
אמילי לנדאו
גם אירן וגם צפון קוריאה חותרות להגמוניה אזורית ולנשק גרעיני    עם זאת, היחס לכל אחת מהן שונה    בוש שאיים בסנקציות על אירן פתח בדיאלוג עם צפון קוריאה    אירן מעניינת את אירופה, צפון קוריאה ממש לא...
אביתר בן-צדף
למערכת הביטחון ובעיקר לצה"ל אין שום רצון לחקור את עצמו – גם כיוון שהממצאים עלולים לדלוף אל מחוץ למערכת, ולהפריע ליחסי הציבור של בכירי צה"ל    צה"ל לא פיתח שום תפיסה ייחודית, אלא בזבז שנים של ניסיון מבצעי, שלא הניבו דבר, כיוון שהנו צבא לא-מקצועי
ד"ר אברהם בן-עזרא
ההשוואה בבדיקת מוסריותו של צה"ל צריכה להיות יחסית: לעומת כנופיות הטרור, אלה אשר קיימו ומקיימות קייטנות חינוכיות לילדיהן בהן הילדים מוכשרים לשרת את עמם ומולדתם כשאהידים ולהתפוצץ באוטובוסים המסיעים ילדים אחרים לבית הספר, גם כן לקייטנות אבל מסוג אחר
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il