לענייננו שייך הקליפ "למות ביום אחר", שהפיקה מדונה ובו היא משלבת מוטיבים קבליים על-רקע סרט של ג'יימס בונד. בקליפ נראית מדונה כשעל זרועה מקועקעות האותיות לא"ו, שמסמלות אחד משמות הקדוש ברוך הוא לפי המסורת היהודית. הסצינה מתרחשת במחנה שבויים בו עוברת מדונה עינויים. במקביל מתנהל דו קרב בין מדונה לבנה למדונה שחורה. הסצינה מתרחשת באולם בו אביזרים השייכים לסרטי ג'יימס בונד ההולכים ונהרסים. בסצינת העינויים, במהלך המאבק שלה עם שוביה, כורכת מדונה רצועת תפילין סביב זרועה. היא מצליחה להשתחרר משוביה, המדונה הלבנה מנצחת את המדונה השחורה. על הכיסא החשמלי שעליו התכוונו השובים להושיב את מדונה מופיעות האותיות לא"ו.
[פרשנות לקליפ ראה ראיון עם בועז הוס בקישור למטה]
|
עצם השאלה מחייבת הסתייגות. השאלה הנכונה היא כיצד ניתן לנסות ולהבין את הטקסטים שנכתבו במהלך הדורות על-ידי מקובלים. ומה פירוש להבין אותם.
האיש שייסד, בראשית המאה הקודמת, את הדיסציפלינה המדעית של הקבלה הוא פרופסור גרשום שלום. עד לימיו התייחסו היסטוריונים יהודים - כמו גרץ, דובנוב ואחרים - אל הקבלה כאל מצבור אמונות טפלות.
גרשום שלום בנה מפעל אדיר של חקר אלפי הטקסטים שבדפוס או בכתבי יד שאנו מכנים אותם טקסטים קבליים. הוא גם הקים דורות של תלמידים - ישעיהו תשבי, רבקה ש"ץ, יוסף דן, יוסף בן שלמה (דור ראשון) משה אידל, יהודה ליבס בדור השני שהוסיפו נדבכים על הבניין שבנה (וגם ערערו על חלק ממסקנותיו).
מכל האמור לעיל, ברור שהדרך היחידה (כמעט) העומדת בפני אדם המבקש ללמוד משהו על הקבלה ולפתח את היכולת לקרוא את הטקסטים הקבליים, היא הדרך האקדמית. וגרשום שלום הציג עצמו בפני תלמידיו כהיסטוריון, לא כמקובל.
|
זו שאלת השאלות. המקובל נותן ביטוי לחוויה שאדם רגיל לא עבר מימיו. הוא משתמש בלשון שאין בה מילים המסוגלות לתאר את חוויותיו ומחשבותיו לעומקן. ההשוואה לבך אינה מדויקת. קריאה בטקסט קבלי, כמוה כניסיון להבין מוזיקה על-פי פרטיטורה של בך כשאנו חירשים.
המחקר האקדמי הפליא לעשות בחקירת הטקסטים הקבליים, השוואת דפוסים לכתבי יד, בדיקת מקורות והשפעות, והצבת מקומה של הקבלה בהיסטוריה של עם ישראל. המחקר האקדמי - לפחות זה שמבוסס על מפעלו של גרשום שלום - לא מתיימר לעבור את המחסום של המושגים והחוויות שאין להן מילים.
|
לכאורה, מעולם לא הייתה הקבלה פופולרית כבימינו. בכל חנות ספרים ניתן למצוא, בצד ספרי רם אורן וג'ון גרישום, מדפים עמוסים בספרים המתיימרים לא רק ללמד את חוכמת הקבלה, הם מבטיחים גם לפתור את כל בעיותינו באמצעות התורה העתיקה - מבעיות זוגיות ופרנסה ועד בעיות בריאות וראיית הנולד.
אין כמעט תחנת רדיו המכבדת עצמה שאין בה מדור לקבלה. שם אנחנו יכולים לשמוע משהו כזה:
המאזין: אתה חייב לעזור לי. אני לא מצליח למצוא עבודה, אשתי רוצה להתגרש ממני, אבא שלי חלה בסרטן, אחד הילדים שלי מתמכר לסמים. מה עוויתי ומה פשעתי שמענישים אותי כך.
"המקובל": האם חלמת באחרונה חלום קשה?
המאזין: כן, הרבה חלומות.
המקובל: תנסה להיזכר האם לא נדרת איזה נדר בחלום שלך?
המאזין: אולי, אני לא יכול להיזכר, אבל יכול להיות.
המקובל: זו בטח הסיבה לכל המכות שהוכית. וחוץ מזה יש עליך כנראה עין רעה. אבל אל דאגה הכל אפשר לתקן בקבלה. אמור לי את שמך, את תאריך ושעת הלידה שלך. עכשיו בחר מספר בין אחת לעשר ובין 10 למאה. אמור לי את שם אמא שלך. עכשיו תמתין ואבדוק בספר הזוהר ואמצא מזור לצרותיך.
לאחר הפסקה מוסיקלית ה"מקובל" נותן את הרצפט: אכן בדקתי בספרים ומצאתי שנדרת נדר בחלום והפרת אותו. התיקון שלך יהיה אם תשנה את שמך ואתה צריך לעשות את זה מהר. אחר כך תיקח את האבקה שלנו תערבב טוב ביין. תשפוך קצת יין בכניסה לבית זה טוב לפרנסה. תטביל אצבע ביין ותסמן על המשקוף מול המזוזה. חוץ מזה תקבל כאן קמיע טוב. תעשה זאת ותזכה לחיים ארוכים, לבריאות טובה, לפרנסה ולנחת.
עד כאן דברי ה"מקובל" מהרדיו, הקלטה אחת מרבות שיש בידי.
האם מדובר כאן בקבלה? האם הספרים המבטיחים לפתור את כל בעיותיך הם מקור לידיעת הקבלה?
קישקוש בלבוש. לא קבלה ולא נעליים. הפרסומים השונים בתחום הזה, המציפים את רחובותינו ואת גלי האתר שלנו, נעים ממניעים וגורמים שונים החל מבערות ותמימות וכלה בנוכלות והולכת שולל. חלקם הם פרי המציאות הפוסטמודרנית, שהולידה את המפלצת הנקראת "ניו אייג'".
|
ראשית מדובר בקורפוס ענק של טקסטים יהודיים. והדגש הוא על יהודיים. וטקסט יהודי הוא טקסט שבמרכזו עומדת תפיסת תורה ומצוות על כל המשתמע מכך. אני מדגיש נקודה זו כי שמעתי על מרצים המסתובבים בארץ, מקהילים קהילות, ומסבירים שהקבלה "אינה מבקשת מכם להיות דתיים". ןלא רק דתיים אינכם צריכים להיות גם אינכם צריכים להיות בקיאים גדולים ביהדות. למה הדבר דומה למרצה המציע ללמד מתמטיקה גבוהה ומציין שאינכם צריכים לדעת את ארבע פעולות החשבון.
המונח קבלה (במשמעות של מסורת העוברת מדור לדור) התגבש בסביבות המאה ה-12 בפרובאנס ובספרד, עם הופעת שורה של ספרים שנכתבו על-ידי מקובלים. ספרים אלה עסקו בעולמה של היהדות מנקודת מבט שונה לחלוטין מזו שהייתה מקובלת בעולם ההלכה.
תורת הנגלה המתחילה ב"בראשית ברא" ונמשכת במשנה, בתלמוד, בראשונים ובאחרונים עד ימינו סובבת בעיקרה סביב ההלכה.
המקובל אינו מסתפק ב"בראשית ברא". הוא שואל מה קרה לפני אותו בראשית ומה מהותו של אותו אלוהים וכיצד בדיוק ברא את העולם.
"ספר יצירה", אחד הספרים הקדומים ביותר של תורת הסוד (שפרופסור יהודה ליבס מייחס את כתיבתו לזמן שבית המקדש היה קיים) נפתח בתיאור בריאת העולם על-ידי שלושים ושתיים נתיבות פלאות המורכבות מ-10 ספירות ו-22 אותיות הלשון העברית.
ובספרים מאוחרים יותר אנו למדים שהספירות הן מעין מידות שהשתלשלו מן האל המכונה אינסוף (כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה וכו'). ובקבלת האר"י בן המאה ה-16 אנו מוצאים שלפני הבריאה האל מילא את כל החלל האינסופי. ו"כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות" הוא פינה בתוך עצמו מקום ("צימצם עצמו") בצורת עיגול שלתוכו שלח קרן אור שבאמצעותה נברא העולם. ובצד השאלות מה היה לפני הבריאה ובמהלכה יש שאלות לגבי העתיד. כמה עולמות היו וכמה נחרבו וייחרבו ומתי תבוא הגאולה ומה תפקידו של האדם בעולם ומה משמעותה של כל אחת מן המצוות.
זהו על קצה המזלג מה שאנו מוצאים בטקסטים הקבליים.
|
ספר הזוהר זכה למעמד של קדושה ורבים מתכניו חדרו לסידור התפילה, למנהגים וגם להלכה.
על חשיבותו ומעמדו של הספר כותב פרופסור ישעיהו תשבי ב"משנת הזוהר": "הזוהר הוא ספר חיים: חיי האדם היהודי ונבכי רוחו משתקפים בו כמות שהם על אורותיהם וצלליהם, ואין כמעט פינת חיים שמאמריו אינם נוגעים בה נגיעה כלשהי... באמצעות הדרשה המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפילה, לכרוך אותם יחד ולשקפם כחטיבה אחת באספקלריה של רוח הקבלה. מבחינה זו הזוהר הוא אוצר בלום של ערכי היהדות כולה".
"הזוהר הקדוש", היה משך שנים רבות כספר החתום. הלשון הארמית הייחודית בה נכתב, השימוש בציורים סמליים במקום במושגים עיוניים, הכתיבה בצורת פסיפס של ציורים בנושאים שלכאורה אין קשר הגיוני ביניהם, השימוש בסמלים מתחלפים שמובנם אינו ברור - כל אלו מנעו מן הקהל הרחב את הגישה על הספר.
בדורות קודמים השפיע הזוהר השפעה עמוקה על ההמונים, אם במישרין ואם בדרכי עקיפין, באמצעות ספרות המוסר העממית. בדורנו, דור שבו יבשו והסתתמו המעיינות, נלמד הזוהר בחוגים מצומצמים של אנשי סוד או במסגרות אקדמיות. סתם יהודי המבקש לטעום משהו מן הזוהר, טעמו המתוק כפי שאמר הסופר ש"י עגנון, לא יכול למצוא בו ידיו ורגליו. הוא כתוב ארמית מיוחדת וגם תרגומו לעברית אינו מקל על הקורא.
|
מדונה אינה יודעת עברית ובוודאי לא ארמית. גם אילו ידעה ספק אם הייתה מצויידת בכלים להבנת תורת הקבלה (שהיא מבטאת אותה במלעיל).
את כניסתה לעולם הקבלה מייחסים לרב שרגא ברג, העומד בראש "המרכז לחקר הקבלה" הטוען כי הוא ממשיכו הרוחני של הרב אשל"ג בעל תרגום הסולם של ספר הזוהר.
על שרגא ברג ניתן לומר, בשיא האנדרסטייטמנט, כי הוא אישיות שנויה במחלוקת, שהצליח להתעשר באמצעות המרכז לחקר הקבלה שלו המפעיל לא פחות מ-50 סניפים בעולם. כמה רבנים, ביניהם הרב עובדיה יוסף, הוציאו פסקי הלכה האוסרים ללמוד לפי שיטתו.
הואיל ולפי תורתו אין גבולות לקבלה הזו הוא הצליח למשוך אליה סלבריטאים רבים שאינם מבני ברית, שמדונה היא הבולטת בהם.
איזה עניין מוצאים אנשים כל כך רבים ושונים בתורת הסוד שכל הדורות הייתה נחלת מעטים?
|
זה בערך כמו לשאול מה מקור התוקף של המוזיקה של בך. המקובל הוא אישיות מיוחדת שעבר חוויה (שחוקרי הדתות קוראים לה מיסטית) ומתוך התבוננות בתוך עצמו כאילו גילה את העולם האמיתי. אחד המקובלים הגדיר את האדם כ"עולם קטן". דהיינו: הואיל והאדם הוא נזר הבריאה יכול המקובל למצוא בתוככי עצמו כל מה שנמצא במרחק אלפי שנות אור, בזמן ובמקום.
תורת הסוד החלה בנתיבי סתר מחתרתיים מתקופת בית שני ונמשכת עד ימינו (ואין ספק שיש מקובלים בימינו שאחד הגדולים בהם הוא הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל).
קשה לדבר על תורת הקבלה כעל תורה אחת, כי קיימים בה זרמים רבים ושונים ויש בה עליות ומורדות כששתי הפסגות הן "ספר הזוהר" שהתגלה במאה ה-13 בספרד וקבלת האר"י שנכתבה מפיו על-ידי תלמידו ר' חיים ויטאל במאה ה-16 בצפת.
|
ראיון עם גרשום שלום - [קישור]
תופעת מדונה והקבלה ראיון עם ד"ר בועז הוס שהתמחה בקבלה מודרנית - [קישור]
ראיון עם הרב יחיאל ברלב מתרגם הזוהר מחוץ לאקדמיה - [קישור]
ולאלה השואלים מדוע איני מתייחס לנאום קהיר של אובמה, אשיב כי לא היה צריך לחכות לנאום הזה.
ראה: "מי מפחד מברק אובמה" - [קישור]
אובמה מחזיר אותנו לשנת 1938 - [קישור]
|
יש הרואים בדבקות הזו בקבלה חלק מן הטרנד הקרוי "ניו אייג'". זו תופעה שהחלה בארצות הברית בשנות השמונים וכרגיל הגיעה אלינו באיחור של עשרים שנה. מדובר בקבוצות העוסקות ב"רוחניות" - מדיטציה, תקשור, רפואה הוליסטית, קריסטלים, תיאוסופיה, אמונות מטאפיסיות וכו'. אנשי הניו אייג' מאמינים במלאכים, בשדים, ברוחות, בחייזרים, בגלגול נשמות. והעיקר: יש קשר מיסטי בין כל הדתות ואין דת אחת עולה על חברתה. לחבורה הזו מתאימה הקבלה, כפי שהם רוצים להבין אותה, כמו כפפה ליד.
מבקרי הניו אייג' סבורים שהוא תוצאה של המציאות הפוסטמודרנית שהפכה את האדם ליצור שאין משמעות לקיומו. רוב חוקרי הקבלה בישראל ובעולם, טוענים כי ב"מרכז לקבלה" מלמדים תורת ניו אייג' מודרנית ולא קבלה. אך הניו אייג' חדר גם לאקדמיה ואפילו נלמד כמקצוע ויש גם כמה "חוקרי קבלה" שנסחפו לזרם הזה.
|
|